תנקי ותשתקי
המנקות של אוניברסיטת בן גוריון עשו היסטוריה בשביתה בשבוע שעבר. הן נאבקות גם על עתידנו פה. האם נדרוס את החלשים, או שנכבד גם את המנקות?
בשבוע שעבר, בשקט יחסי, התרחשה פה היסטוריה קטנה: מנקות עובדות קבלן שבתו לראשונה. היו אלה המנקות של אוניברסיטת בן גוריון, שמחו על תנאי העסקתן הפוגעניים. במקביל מתחולל שם מאבק נוסף: לאחרונה הוקם ועד התארגנות של מאבטחים שמוחים על כוונה להפריט את שירותי האבטחה בקמפוס. לא בטוח שיו"ר מפא"י המיתולוגי והאידאליסט היה מרוצה לראות את מה שמתרחש באוניברסיטה על שמו.

 

מי שדיבר על "חיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת" ו"שוויון זכויות חברתי", היה מתקשה להשלים עם הפערים העצומים שקיימים כיום בין עשירים לעניים, בין פריפריה למרכז. יש כאן שתי מדינות לעם אחד, וזו סכנה גדולה להמשך המפעל הציוני לא פחות מהאיומים הביטחוניים.


מאבק ציוני על עתיד ישראל. הפגנת המנקות (צילום: בועז ארד)

 

במדרג אוכלוסיית העובדים בארץ, עובדי הקבלן הם החלשים ביותר. הם אלה שזקוקים ליישום הפרקטי של עקרונות מגילת העצמאות גם כיום, ובמאבקם מקיימים את הציונות.

 

הם מנסים לדאוג לזכויותיהם ועל הדרך, בלי לשים לב, נאבקים גם על אופיה של המדינה. האם תהיה זו מדינה שדורסת את אזרחיה החלשים וחסרי הממון, או שמא תהיה זו מדינה המכבדת גם את המנקות.

 

במדינת ישראל מועסקים כיום, לפי ההערכות, כ-300 אלף עובדי קבלן. רובם עובדי ניקיון ואבטחה. אחת הסיבות להישג של השביתה היא שהקבלן יודע שהעובדים ברי החלפה. כל עבודה כמובן מכבדת את בעליה, ובכל זאת - חברת הקבלן יודעת שהיא יכולה למצוא תחליף למנקות. לכן, היא יודעת שהיא יכולה להעניק תנאי שכר נמוכים במיוחד והעסקה לא יציבה.

 

כולנו עובדים-עבדים

המאבק הזה הוא לא רק של המנקות ושל ארגון "כוח לעובדים", שבמסגרתו הן מאוגדות. הוא של כולנו. גם של מעמד הביניים שנדרס. מי שחושב לעצמו בשקט "מזל שאני לא במצבן" - טועה. נכון שמצבן קשה יותר, אבל ברמת המאקרו - כולנו עובדים-עבדים. לרובנו סיכוי נמוך למדי להתקדם ולחיות בכבוד בארץ שנשלטת על-ידי ברוניה ועשיריה. חלק ניכר מאיתנו נאבק כדי לסגור את החודש. עובדים מבוקר עד ערב ועדיין מתקשים בתשלום חשבונות.

 

אוניברסיטת בן גוריון לא לבד בסיפור הזה. זה סיפורן של עובדות ניקיון רבות בכל הארץ ושל מאבטחים רבים. גופים רבים החליטו שהם לא צריכים עובדים אנושיים, הם צריכים שירות ואותו הם מזמינים. מכבסת מלים לתפארת מדינת ישראל: לא עובד - נותן שירות. העובדים, כלומר, נותני השירות, הם עובדיו של הקבלן. הם חלק מהנוף במקום העבודה. דומים אך שונים. שקופים.

 

כל חברה יכולה כמובן להעסיק את העובדים באופן ישיר. זה אומר שיהיה עליה לגייס אותם בעצמם, לבחון אותם ולדאוג לצרכיהם. זה אומר שייאלצו לבחון האם העובדים מקבלים את זכויותיהם לפי דיני העבודה ולפי החוזה. זה כנראה הרבה יותר מעייף. עדיף לעצום עיניים, לשלם לקבלן ולא לתהות איך הוא משלם.

 

ומה מבקשות המנקות בסך הכל? למי שתהה, לא מדובר ברכב פרטי עם דלקן ובחבילת מניות. הן מבקשות תשלום שעות נוספות, תוספות שכר, קרן השתלמות, שינוי במבנה הוותק, כך שעובדות ותיקות יותר יתוגמלו באופן קבוע, הענקת ביגוד הולם לכל העובדות (כן, ניחשתם נכון - לעבודה), הפרשות משותפות למתנות לחגים. אבל מי הן בכלל? כלומניקיות. שינקו וישתקו.

 

יאיר נתיב, סטודנט לתואר משולב במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וכותב המדור "שווה בשווה" בערוץ המעורבות של ynet

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה תנקי ותשתקי
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ניקוי המצפון
    שתי מדינות לעם אחד. יאיר נתיב
    ynet ספיישל
    ביטוח