שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשבתי שפגשתי באוטובוס נפש תאומה
    כשאתה בודד במשך תקופה ארוכה, אתה נוטה לייחס לדברים פשוטים מורכבות שלא קיימת. חיוך של מישהי עלול להתפרש אצלך כביטוי לחיבה סמויה, כשהאמת היא שאותה אחת מחייכת ככה לכולם. השקרים הכי טובים הם אלו שאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו מספרים לעצמנו
    ראיתי אותה ביום רביעי, בירושלים. היא התיישבה מולי באוטובוס, בשמלה אדומה ופרחונית. טוב, אולי לא פרחונית, לא ממש שמתי לב לדוגמה על השמלה, אבל כן ראיתי שהיא היתה יפה, עם עיניים כחולות ושיער חום חלק.

     

    עיגולים של עייפות מתחת לעיניים, שפתה התחתונה היתה יבשה ועורה חיוור, אך בכל זאת יפה. בדרך כלל אני מתבונן בפניהן של בנות יפות באוטובוס לכמה רגעים ואז חוזר למחשבותיי, אבל הפעם משהו בה לכד את עיניי.

     

    בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    הייתי צמוד לחלון, והיא, פניה אליי, צמודה אף היא לחלון. אדם בודד הפריד בינינו, כך שלא תמיד יכולנו ליצור קשר עין. כל דקה היא כל הפנתה את מבטה, פעם לימין ופעם לשמאל, לתוך האוטובוס ומחוצה לו, כאילו לא היתה בטוחה היכן להסתכל. כשהסתכלה מחוץ לאוטובוס, לא היססה להפנות את מבטה לאן שחפצה נפשה. וכמו שאוטובוס נע קדימה, המראות בחוץ נעים אחורה והיא איתם. בעולם משלה, סוג של עולם שאני מכיר היטב.

     

    אני כזה – מה ש"זה" לא יהיה. אם יש עננים, אני מסתכל למעלה לראות אם משהו מצית את דמיוני. אם ציפורים עפות, אני מחייך בפנים ומדמיין את הרוח נושבת עליי ומעיפה אותי איתה. אנשים משונים, יפים, מכוערים, או סתם לבושים מוזר – גם עליהם אני מסתכל. בניינים גדולים וקטנים, שלוליות וכלבים, מכוניות וסתם שיחים ועצים.

      

    היו פעמים שגם היא הסתכלה עליי ומבטינו הצטלבו

    בעצם אפשר לומר שאני מתבונן בכל. ייתכן שאיני מזיז את ראשי באותה הצורה כמוה, אך עיניי המתרוצצות ללא הרף מפצות על כך. אולי זה מרתיע אנשים מסוימים (נורמלים?), וייתכן שזה היה מרתיע אותה.

     

    האזנתי למוזיקה ב-MP3, ולעיתים הגנבתי אליה מבטים. היו פעמים שגם היא הסתכלה עליי ומבטינו הצטלבו. תזוזות בתוך אוטובוס ומראות מבחוץ לכדו את עיניה ואת עיניי. חשבתי, קיוויתי, שאיכשהו היא מבינה אותי, שיש לנו משהו משותף, משהו שלא ראיתי אצל אחרות.

     

    אבל, וכאן בא האבל הגדול – נראה שהכל בראש שלי. כשאתה בודד במשך תקופה ארוכה, אתה נוטה לייחס לדברים פשוטים מורכבות שלא קיימת. ייתכן שהמורכבות ישנה, אבל רוב הסיכויים שזה בראש שלך. לדוגמה: חיוך של מישהי עלול להתפרש אצלך כביטוי לחיבה סמויה, כשהאמת היא שאותה אחת מחייכת ככה לכולם. השקרים הכי טובים הם אלו שאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו מספרים לעצמנו.

     

    חשבתי לומר משהו, לעשות משהו, אבל ידעתי שזה טיפשי לגשת למישהי ככה באוטובוס ולומר... מה בדיוק לומר? שאני חי בסרט?

     

    יבוא יום ואפסיק לשקר לעצמי (ואולי גם זה שקר?), אפסיק לדמיין ולפנטז סיטואציות בהן הנפש התאומה שלי יושבת מולי באוטובוס. אני חושש שההתפכחות הזאת תגרור אחריה ציניות שתקשיח את ליבי ותעקור את חלומותיי.

     

    אביתר בנאי אמר "מרוב פנטזיות אין מציאות" – הפחד שלי הוא שייתכן שמרוב מציאות ייגמרו הפנטזיות.

    לדעתי, כמו כל דבר בחיים, צריך איזון בריא – לדעת להכיר במציאות, ועם זאת לפעמים לחלום כמו ילד קטן ותמים.

     

    במהלך הנסיעה ראיתי משהו משונה דרך החלון – עץ בתוך חצר בשכונת בר-אילן, ולו שני סוגי עלים. בהתבוננות קרובה יותר ראיתי שאלו שני עצים שונים, שגזעיהם נוגעים זה בזה וענפיהם מתערבבים. הייתי רוצה משהו כזה עם מישהי, מעין חיבור וערבוב, ויחד עם זאת עדיין אפשר להבחין בין מיני העצים.

     

    ירדתי לפניה. אני הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עליי.

     

    ולא קרה כלום.

     

    באיזשהו מקום בתוך תוכי אני מקווה שהיא תקרא את מה שכתבתי כאן, ותנסה ליצור קשר.

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חשבתי שפגשתי באוטובוס נפש תאומה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בדרך כלל אני מתבונן בפניהן של בנות יפות באוטובוס
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים