Darkspore: אווירה של פלנטריום
מקסיס, החברה שיצרה את הסימס, מנסה להיכנס לעולם משחקי התפקידים עם דארקספור. התוצאה: חיקוי עלוב לדיאבלו עם עורך דמויות מושקע ועלילה מעניינת בערך כמו אבוקדו מבשיל
<< עוד בגיימס: סוני: ה-NGP השנה, ה-PS4 בפיתוח
מקסיס ידועה במשחקים הממכרים שלה. ב-Darkspore היא מנסה לראשונה לעבור לז'אנר ה-RPG המצליח ויוצרת משחק שמזכיר את דיאבלו. הבעיה היא שאתה בעיקר נזכר בדיאבלו כשאתה חושב לעצמך "אוי ווי, איזה חיקוי עלוב לדיאבלו".
המשחק משמש מעין ספין-אוף למשחק הסימולציה משנת 2008 - Spore. וכמו בספור גם כאן מדובר בחזון מרשים שנכשל בגלל פיתוח מואץ ועצלני, שמתמקד בנקודות מסוימות לפרטי פרטים ומזניח חלקים אחרים לחלוטין.
פס יצור
העולם של דארקספור מאוכלס על ידי מוטציות, שנוצרו בניסוי להעצמת די.אן.איי שהשתבש (הם אף פעם לא לומדים). תפקידכם הוא להילחם ביצורים האלה בעזרת, ובכן, אותם היצורים. בכל שלב תוכלו להרכיב יחידת לוחמה ממלאי עצום של יצורים, ששלושה מהם יילחמו אתכם בעשרות יצורים אחרים ולבסוף בבוס גדול ומרושע. בעת הלחימה השליטה היא בייצור אחד כל פעם, אך אפשר להחליף בין השלושה כאוות נפשכם. ברגע ששלושת היצורים מתים, הלך עליכם.
היצורים במשחק הם כמו בארבי לגברים; אתם תבחרו את הצבע, הטקסטורה והציוד בהתאם לסגנון המשחק. עורך היצורים פשוט ואינטואטיבי, פשוט צריך לגרור את החפצים שהרווחתם בשלב או קניתם בחנות ולהניח אותם על המוטציה החביבה עליכם.
דיאב-לא!
המשחק מדריך אותך באופן מפורט יתר על המידה, גם בדברים הפשוטים ביותר (לחץ על האויב כדי להתקיף, לחץ על העכבר כדי לזוז, תלעס לפני שאתה בולע וכדומה). משום מה, הוא דווקא לא מסביר דברים מסובכים שקשורים לעולם המשחק ולמושגים פנימיים של עולם זה שלא נתקלת בהם קודם.
עלילת המשחק משעממת כמו צפייה בחילזון שצופה באבוקדו מבשיל. במקרים כאלה נהוג לוותר על עלילה מרכזית, או לפחות להציג אותה בעזרת סצנות מעבר מושקעות ויפות. מקסיס, לעומת זאת, התעקשו לדחוף קול רובוטי נשי שנשמע מושך בערך כמו השעון הדובר של שנת 3000, שמספר את העלילה בין כל שלב ושלב במונולוג ארוך ומייגע. נראה שהחברה התרגלה למשחקי הסימולציה והיא לא יודעת איך ליצור משחק מבוסס סיפור עם מטרה.
קשה שלא להרגיש שהקונספט של דארקספור שלו לא מתאים לז'אנר משחקי התפקידים. קודם כל, אתה משקיע בבניית יצורים בתוכנת העריכה של המשחק אבל צופה בלחימה עצמה מרחוק - ואז היצורים נראים אותו דבר. דבר שני, שליטה בתזוזה ולחימה עם העכבר בלבד היא שליטה מיושנת שרק משחקי דיאבלו יכולים להרשות לעצמם להמשיך להשתמש בה.
גם רמת המשחק לא עקבית. שלב אחד יכול להיות קשה בצורה לא הגיונית וזה שאחריו קל מאד, כאשר לרוב המשחק נוטה לכיוון הקל. קצב המשחק איטי מאד ולפעמים אתה מקלל את היצור שלך שמתקדם בקצב של חילזון בזמן שאתה נאלץ להמשיך ולהחזיק את העכבר לחוץ.
ישנה תחושה של חזרה לאורך כל המשחק – מתחילים שלב, הורגים את כל היצורים כדי להתקדם לאורכו, מנצחים בוס וחוזר חלילה. הגיוון הרב באויבים ובדמויות המשחק עוזר לעמעם מעט את התחושה הזאת, אבל ממש לא מספיק כדי לגרום לך להתעניין ולרצות להמשיך לשחק.
אור בקצה המנהרה?
למרות המגרעות הרבות, דארקספור מציג גם מספר חידושים בז'אנר. הבולט שבהם - האפשרות לבחור האם להמשיך באופן מיידי לשלב הבא בלי לשדרג ולערוך את קבוצת היצורים שלך, ובכך להגדיל את הסיכויים לזכיה בפריטים נדירים . המלכוד הוא, שכך מתחילים את השלב הבא פחות מוכנים ואם תובסו בו - תפסידו את כל הפריטים שצברתם עד כה. כדי להוסיף ללחץ שבהימור המסוכן יש שעון שמודד כמה זמן נותר לך כדי להחליט את ההחלטה הגורלית.
האונליין במשחק מתחלק לשניים: קמפיין משותף וקרבות שחקן מול שחקן. הקמפיין המשותף מהנה יחסית; הוא מוסיף לחווית המשחק והופך את השלבים המעטים הבלתי אפשריים לקלים יותר. הממשק פשוט ונוח וברגע ששיחקת עם שחקן אחר הוא מתווסף באופן אוטומטי לרשימת החברים שלך.
מנגד, הקרבות מול היריבים האנושיים איומים – המשחק מציב את שלושת היצורים שלך מול שלושת היצורים של השחקן היריב בחדר קטן וריק לקרב עד המוות. מוות משיעמום. בכל פעם שתילחמו מול אדם אחר און ליין תמיד אחד מכם יביס בקלות רבה את השני. יוצרי המשחק שמעו את הטענה הזאת וטענו מנגד שהם נקטו אמצעים כדי לאזן את הקרבות. אבל במהלך משחקי האון ליין שחווינו לא הרגשתי בשום נסיון ליצור משחק מאוזן ומותח.
גרפיקת המשחק אינה מרשימה, למרות שישנם רגעים בהם היא מפתיעה לטובה עם אפקט מים מרהיב או צמחייה יפהיפיה בג'ונגל. לרוב מדובר בתצוגה מיושנת שכבר ראינו במשחקים מסוג זה בעבר. עם דגש על עבר. המוסיקה גם כן מרגישה מיושנת ושטחית ומספקת אווירה של פלנטריום.
הילד לא מממש את הפוטנציאל
נחמד לראות את מקסיס מנסים לצאת מעולם הסימולציות המוכר להם לעבר עולם משחקי התפקידים, אבל מה לעשות שיצא להם משחק לא מדהים. הגרפיקה המיושנת, הלינאריות, העלילה היבשה וחווית המשחק הריקה מעיבים על התוכן הרב, תוכנת העריכה המפותחת ומשחק האון ליין המשותף המהנה.
בהיעדר משחק אחר לשחק בו, דארקספור יכול להעביר את הזמן, אבל הוא גם גורם לכם לקוות שהזמן היה עובר מהר יותר. בסופו של דבר, מדובר במשחק שטחי שלא מממש את הפוטנציאל ולא משאיר טעם של עוד. אנחנו נעדיף לשחק בסימס ולחכות לדיאבלו 3 שייצא בהמשך השנה.
המשחק יצא בלעדית למחשב האישי.
