מי פראייר? מס הכנסה הוא מוסד לגיטימי

בטור הקודם הצצנו להגותו של רובר נוזיק, פילוסוף אמריקאי בן זמננו, שטוען שמס הכנסה הוא מוסד חברתי לא לגיטמי. נוזיק הראה, באמצעות הפילוסוף עימנואל קאנט, שמס הכנסה מנצל, או משתמש, ביכולות ובכשרונות של האיש המצליח והעשיר, כדי לפרנס אחרים; חסרי מזל, חסרי יכולות, חסרי כוח או חסרי רצון.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

הפעם, לשם הלימוד שלנו ולצורך תרגיל מחשבתי, אני רוצה להראות שאפשר לפרש את קאנט גם בדרך אחרת. אנסה להראות שקאנט דווקא היה תומך במס הכנסה פרוגרסיבי. אני נעזר בפרופסור אלעזר ויינרב מהאוניברסיטה הפתוחה, בסדרה שכתב: "בעיות בפילוסופיה של המוסר".

על תורת המוסר של קאנט

אני רוצה להציג כאן, ממש על קצה המזלג, נושא שדורש כמה שעות יפות של הרצאה באוניברסיטה. מטבע הדברים, אני פוסח על מורכבות ועומק ומציג רק את העקורונות הבסיסיים. הנושא הגדול הזה הוא תורת המוסר של קאנט כפי שהיא נכתבה בספרו "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות". מקווה שמי שמכיר לא יכעס על המהירות, ומי שלא מכיר, לא יותש.

ובכן: קאנט רוצה לבנות תורת מוסר שמבוססת על הכוונות שלנו.

הוא שואל את עצמו משהו כזה: נניח שאני קופץ למים להציל ילד טובע. האם עשיתי מעשה טוב? הוא עונה; "כן, הרי הכוונה שלי טובה". ואם, נשאל את קאנט, לא הצלחתי והילד מת?

יענה לנו קאנט: "אתה איש מוסרי. לא משנה התוצאה בשטח. מה שחשוב זה שהתכוונת לטובה. רצית בטוב, ולכן אתה איש מוסרי והמעשה שלך הוא מעשה מוסרי".

עכשו נשאל את קאנט את הדבר הבא: "יש לי המון כוונות. אני מתכוון לכל מני דברים, ואיך אני יכול לדעת מתי הכוונה שלי היא טובה ומתי היא איננה טובה?"

יגיד לנו קאנט כזה דבר: "זה נכון, הרבה פעמים הכוונות שלנו הן תוצר היצרים שלנו. אני רוצה לחטוף לחמניה מהמכולת למרות שאין לי כסף, מפני שאני רעב. האם המעשה הזה הוא מוסרי? האם הכוונה הזו היא טובה או לא?" התשובה של קאנט תהיה: "כדי לעשות משהו בכוונה טובה, אתה צריך לעשות מה שחובה עליך לעשות!"

"לא מבינים", נגיד לקאנט,"באמת חוכמה גדולה., התשובה לא מוצלחת, כי לא אמרת לנו איך יודעים מה חובה לעשות? ומי קובע מה חובה לעשות". יגיד לנו קאנט, "רגע רגע; מיד אומר לכם. החובה היא לציית לחוק!" נשאל אנחנו את קאנט בחזרה: "מה? כל המהלך הזה בשביל שנדע שצריך לציית לחוק המדינה? זה הקטע? מה? מוסרי זה שצריך לעצור בתמרור עצור?"

יגיד לנו קאנט: "לא, לא חוק המדינה! חס וחלילה. הרי יש מדינות שהחוקים שלהן מעוותים. למשל החוק בגרמניה הנאצית. לא מוסרי לרצוח חפים מפשע, יגיד לנו קאנט, גם אם החוק בגרמניה הנאצית יגיד שכן".  "אז איזה חוק?", אנחנו שואלים את קאנט. "חוק המוסר", עונה לנו קאנט. "נו באמת, אנחנו אומרים, אבל מה אומר לנו לעשות חוקר המוסר, ומי קובע מהו?"

הציווי המוחלט

הותשתם מהדיאלוג המדומיין? נא להתעודד! עברנו כבר את הרוב. אומר לנו קאנט, "חוק המוסר אומר לכם שאתם צריכים לחוקק". "מה?", אנחנו שואלים. "כן, אתם, כל אחד מכם בעצמו", הוא אומר. "ולפי אילו קריטריונים נחוקק?", אנחנו שואלים. אומר לנו קאנט: "יודעים מה זה חוק? חוק הוא דבר שמוכרחים לעשות אותו כולם, בכל מצב ובכל תנאי. זו המשמעות של חוק". "ואיך זה עוזר לנו לדעת מה החוק אומר?", אנחנו שואלים את קאנט. אומר לנו קאנט, "החוק המוסרי אומר לנו שאנחנו צריכים לחוקק חוקים כללייים שמוכרחים שכולם יעשו אותם".

"יופי", אנחנו אומרים, "למה אתה מתכוון?" אומר לנו קאנט, "אתן לכם נוסחה שהיא בעצם הוראה לפעולה מחשבתית והיא תהווה עבורכם מבחן לשאלה האם מה שאתם רוצים לעשות בכל רגע הוא מוסרי או לא מוסרי. לנוסחה הזאת קאנט קורא הציווי המוחלט.

עכשיו, ברשתוכם, אני (אושי), מפסיק את הדיאלוג הדמיוני עם קאנט ולוקח את המושכות של הטור הזה בחזרה.

אציג את הנוסחה שקאנט נותן באמצעות דוגמה שהוא עצמו נותן. נניח שאני רוצה ללוות כסף אבל יודע שלא אוכל להחזיר, כי אין לי. האם הכוונה הזאת, הרצון לבקש הלוואה באמצעות שקר, הוא מוסרי או לא מוסרי?

יגיד לנו קאנט לעשות את הפעולות הבאות: אושי (או כל אחד מהקוראים), נסח את הרצון שלך – את הכוונה שלך - בצורה של חוק פרטי שמתאים לאושי. משהו כמו:  "כשאושי רוצה ללוות ולהבטיח הבטחת שווא, הוא לווה ומשקר".

עכשיו, יגיד לנו קאנט, עשה לחוק הזה "דה – אושיזציה", כלומר, תוציא את הגורם הסובייקטיבי, הפרטי. תוציא את עצמך ותנסח את הכלל הפרטי הזה, ה"אושיי", כחוק כללי. וזה מה שיוצא לנו כשאנחנו עושים את זה: "כל אדם שרוצה ללוות ולהבטיח הבטחת שווא, ילווה וישקר". והנה ניסחנו חוק כללי והכרחי והחוק הזה אומר שאתם חייבים תמיד, כשאתם בסיטואציה שבה אין לכם כסף, להבטיח הבטחת שווא.

אז מה? זה מוסרי ומותר? עוד לא גמרנו, אומר לנו קאנט. עכשיו מגיע רגע המבחן. עכשיו אתם חייבים לשאול את עצמכם האם אתם רוצים שבאמת ישרור בחברה שלנו חוק כזה? כלומר, הייתם רוצים, או יכולים, לחיות בחברה שבה כולם יבטיחו כל הזמן הבטחות שקריות? התשובה שלנו: לא! זה הרי יפגע בנו בהמון דרכים. לא נוכל להאמין לאף אדם. לא נוכל להלוות, ללוות, לקנות ולמכור. כל הזמן נחשוב שמשקרים לנו. אם כך, יגיד קאנט, אם אתם לא רוצים שיתקיים כזה חוק כללי, זה אומר שהמעשה של הבטחת שווא הוא לא מוסרי. הותשתם? עכשיו מגיעים למס הכנסה.

תשלום מס הוא תשלום מוסרי וחשוב

אז מה? מס הכנסה הוא מוסרי או לא מוסרי? בואו נעשה מהלך קאנטיאני ונברר את התשובה. אגיד דבר כזה: "אושי לא משלם מס הכנסה כי הוא לא פראייר! הוא לא רוצה לתמוך באנשים חסרי מזל, כשרון או יכולת (חולים או נכים, למשל) ולממן אותם".

עכשיו נעשה "דה – אושיזציה", כלומר נכליל וזה מה שיוצא לנו: "אף אדם לא ישלם מס הכנסה אף פעם, כי אף אדם הוא לא פראייר, והוא (אף אדם) לא רוצה לתמוך בחסרי מזל, חסרי יכולת (חולים למשל) או חסרי כשרון". עכשיו נשאל: האם אני רוצה לחיות בחברה שקיים בה חוק מוחלט כזה? האם אני רוצה שבחברה שלנו לא יתמכו בחולים, נכים, חסרי מזל, אנשים שנפגעו? האם אנחנו רוצים לתת להם לרעוב? לא ללמוד? לא לעזור לעצמם?

תשובה אחת תגיד, "לא, אנחנו לא רוצים שישרור חוק כזה, כי אולי אנחנו נהפוך לכאלה ואנחנו לא רוצים למות ברעב, או להשאר נטושים". מכאן יוצא שהעלמת מס היא דבר שאינו מוסרי, כי בעצם מה שאני רוצה זה לעשות דין לעצמי. אני לא רוצה לשלם, אבל רוצה שכל האחרים ישלמו. כלומר, לפי קאנט, תשלום מס הכנסה הוא דבר מוסרי.

ועכשיו שאלה לסיום; האם אפשר לפרש את קאנט אחרת? האם אפשר להגיד משהו כמו "כן, אני רוצה שבחברה שלנו יתקיים חוק כזה שבו לא משלמים?"

כל קורא והתשובה שלו.

ד"ר אושי שהם-קראוס הוא סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף - על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com