הגנב הווירטואלי מסכן את חיי האהבה שלנו
רציתי לנשוך מישהו, אבל בייב ישן ממש חזק. אז בעטתי בשולחן בתקווה שהוא יתעורר בבהלה ויציל אותי מאימת האנשים הרעים שאומרים לי דברים מעצבנים מעבר לצג
בימים האחרונים נכנסו הטכנולוגיה ותעשיית הבידור של העולמות התחתונים חזק לחיים של בייב ושלי. הרשת נכנסה כל כך חזק לחיים שלנו, שהיה לנו חשק עז לרוץ קצת על חוף הים בלי בגדים ולהסתכל על עצמנו, כדי להיות בטוחים שאנחנו זה באמת אנחנו.
לשם שינוי, אני לא מדברת סתם באוויר כדי להגניב אתכם. ולא, העבודה המשעממת שלי לא העבירה אותי על דעתי עד כדי שאספר לכם סיפור ביזארי מצוץ מהאצבע. הפעם אני מספרת לכם, אחד לאחד, איך השתלטה הווירטואליה על האהבה שלנו.
>>> בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפני שבוע, ביום שישי אחר הצהריים, אחרי הנקיונות, והקניות, והבישולים, והעמדת הפנים שאנחנו מחזיקים משפחה של 14 נפשות ולא של שניים, דייב הלך לנחור קצת מול הטלוויזיה ואני ליטפתי קצת את בונבוני, הלפטופ הידידותי לטיפוסים עצבנים כמוני, ורציתי להיכנס לעולם הריק של הפיכסבוק כדי לקרוא קצת על סיפורים של אנשים אמיצים אחרים.
לתדהמתי, מה שקיבלתי היתה הודעה לקונית מאת הרובוטים שמנהלים ביעילות של זבוב את העולם הווירטואלי המצוייר הענק שאני כל כך אוהבת לקטר עליו. ההודעה אמרה שהפרופיל שלי נחסם, מכיוון שהם כבר לא יודעים מי אני, ואם אני זאת באמת אני, והוסיפו כמה מילים נוזפות על זה שאני מתחזה למישהי מגניבה שכל קשר בינה לביני מצוץ מהאצבע.
תתביישי לך, גונבת זהויות חובבנית שכמותך!
בהתחלה חשבתי שעשן הסיגריה שאופף אותי דרך קבע מטשטש לי סוף סוף את הראייה. אבל לא. בנסיונות שניים ושלישיים ורביעיים קיבלתי את אותה הודעה: הפרופיל המזוייף שלך נחסם. תתביישי לך, גונבת זהויות חובבנית שכמותך!
ניסיתי להתחנף בעזרת שינויי סיסמה שהרובוטים האלה כל כך אוהבים, מאלה המסובכות שהם נותנים עליהן ציון: סיסמה מורכבת, כל הכבוד! ניסיתי לנסח מייל ברובוטית שאומר שאני זאת דווקא ממש אני ולמה הם מעליבים אותי ככה ושאם הם רוצים אני אכתוב עליהם סיפור ממש יפה ומחמיא. אבל העולם הווירטואלי סירב בעקשנות להחזיר אותי אל שורותיו.
רציתי לנשוך מישהו, אבל בייב ישן ממש חזק. בדרך כלל ההשתוללויות שלו כשאני מעירה אותו בנשיכות מפילות אותי מצחוק, אבל הפעם הייתי ממש עצבנית. אז בעטתי בשולחן בתקווה שהוא יתעורר בבהלה ויציל אותי מאימת האנשים הרעים שאומרים לי דברים מעצבנים מעבר לצג, אבל לא היה עם מי לדבר.
הרגשתי קצת כמו אחד שמלאך המוות בא לקחת אותו, והוא מנסה לשחד אותו עם מסטיק בזוקה.
אחרי שגמרתי לצעוק ולקלל את כל העולם, חזרתי שוב אל בונבוני ואמרתי לו, אוקיי חמוד. אנחנו ביחד בצרה הזאת ואתה עוזר לי עכשיו, בוא תראה לי את הקלאסיקות האוטומטיות שאתה כל כך אוהב ושאותי כל כך מפחידות. קדימה כפרה. מתחילים מחדש.
נמאס לנהל ויכוחי סרק עם רובוטים מצייצים (צילום: Shutterstock)
ישבתי בסבלנות והרכבתי מחדש את הפרופיל הלא קיים שלי: בלה פלור, בוגרת בית הספר הפדגוגי למוצצות מתחילות, מתגוררת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ונורא רוצה שבייב יתעורר כבר.
מצוידת בפרופיל החדש, יצרתי קשר עם מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו, ובתוך שלוש שעות כבר החזרתי לעצמי שליש מכמות החברים הטובים והנאמנים שאף פעם לא פגשתי, לא עניין אותי לפגוש ולא היה אכפת לי אם מחר יבואו לעקל להם את הבית בגלל פיגורים בתשלומי המשכנתה.
כשבייב שמע משכנתה, הוא התעורר.
עד הבוקר חזרו אלי עוד 300 מהחברים הישנים שלי, והעולם התחיל להיות יותר בהיר, איכותי וידידותי לסביבה. עד הערב הייתי עסוקה בחידוש אחיזתי האובססיבית בעולם הווירטואלי שהקיא אותי מתוכו. דחיתי בבוז את המלמולים של בייב על כך שיום יפה, ויום שבת, ובואי ניסע קצת, ומספיק מאמי, את הורסת את עצמך, רוצה לחם עם ריבה?
בלילה עשיתי הפסקה לטובת קפה, סיגריה וסקס מהיר. עזבתי את בונבוני לשעתיים. אני אלופה בניהול זמן. אחר כך חזרתי שמחה וטובת לב אל העולם השביר שהבהב אלי מקצה החדר כדי שאעשה בו מה שאני יודעת לעשות כל כך טוב, לבלבל את המוח. אבל כשנכנסתי אל הפרופיל החזק המהמם החדש שלי, גיליתי, לזוועתי, שיצור אחד, שעונה לשם חוראסיו מונגולואידו לקח לעצמו את התמונה שלי, את פרטי הפרופיל שלי, והתחיל לשלוח הודעות, בשמי, לכל החברות שלי, במטרה להוציא מהן את מספרי הטלפון שלהן.
חקיין חובבן עלוב. החברות הלא קיימות שלי היו מאוד מרוצות מההתעניינות הפתאומית שהתחלתי לגלות בהן ונתנו לו ברצון שלל של מספרים שהספיק לשלושה פנקסים. אולי הם רצו קצת חום, אי אפשר לדעת.
הגישה לאני האמיתי הגמור שלי שוב נחסמה בפניי
אל תעשו את זה! צעקתי אליהם מבעד לצג, מתוך אמונה שאם אתה מתכוון ממש חזק, אנשים שומעים אותך גם אתה לא לידם. הגישה שלי אל האני האמיתי הגמור שלי שוב נחסמה בפניי, ושוב עמדתי בפני שתי האפשרויות הלא מלהיבות: לנהל ויכוחי סרק עם רובוטים מצייצים, או לפתוח זהות חדשה.
פתחתי שוב זהות חדשה, תוך שאני מתנצלת ונשבעת שהפעם זאת הפעם האחרונה.
בייב כעס. הוא חשב שכל סרט האימה הזה הוא בסך הכל תרגיל נבזי שלי למשוך את תשומת הלב שאני כל כך אוהבת, ושאין באמת אנשים בשם חורטאציו מוטאציו, ושכדאי שאתחיל להיות קצת יותר מבריקה בסיפורים שאני שולחת כל שבוע ואמשוך תשומת לב בזכות עצמי ולא בזכות המצאות בדיוניות של טיפוסים שלא קיימים. כל הנסיונות שלי לשכנע אותו שמישהו ברצינות מתנכל לחיי הווירטואליים ומנסה להרוס אותם עד היסוד, תוך שהוא שובר את רוחי בדרך, עלו בתוהו. הוא אמר שזה שטויות. שאנשים לא באמת מתחזים לאחרים, ושאם מישהו מספיק חזק כדי להוביל, יש לו עקרונות טובים של עשה ואל תעשה. ושהתחזות זה בפירוש משהו שלא עושים.
מאיפה לי לדעת שאת זאת באמת את?
כשכל הסיפור הזה חזר על עצמו בפעם השלישית בתוך שבוע אחד, בייב כבר הסתכל עלי אחרת לגמרי. אנחנו ביחד, מותק, הוא אמר לי, את יודעת שאני אוהב אותך ונוטה לשכוח ולסלוח לך את כל העליות והירידות שלך. את יודעת שאני כבר לא רוצה לברוח ממך בצעקות ואני סובל בגבורה את כל השיחות הלא נגמרות שלך על אהבה, אבל אני כבר לא כל כך בטוח שאני מכיר אותך. כלומר, אני יודע שאת זאת את, אבל אני לא חושב שאני מאמין. את מבינה למה אני מתכוון? מאיפה לי לדעת שאת זאת באמת את? מאיפה לי לדעת שאת לא מתחזה למישהי שרוצה לעשות רעש ולהפריע לשקט שלי שאני כל כך אוהב? אה? איפה תעודת הזהות שלך? מה זאת אומרת איבדת אותה?! מתי איבדת אותה? איך לא סיפרת לי על זה? את רואה?! את אפילו לא יכולה להוכיח לי את הזהות האמיתית שלך. אני מצטער, אבל עד שתוכיחי לי אחרת, אני לא מחזיר לך את הפרופיל האמיתי שלי שאוהב להתחבר עם הפרופיל האמיתי שלך. סגור העניין.
בייב תתעורר! צעקתי בלהט ונופפתי בידיים ורקעתי ברגליים. מה עובר עליך?! לא מספיק שאני צריכה לשלוח צילומי תעודות זהות לכתובות מיילים שאני אפילו לא יודעת אם הם באמת הנהלת הפיכסבוק העולמית או שזה החברים בועידת האינתיפאדה הווירטואלית שרוצים את הזהות שלי. גם ככה קשה לי. תכוון אותי, כפרה. תדריך אותי, תעזור לי! אני צריכה אותך!
בכיתי וצעקתי, אבל לא עזר לי כלום. בייב אמר שהוא כבר נכווה מזיופים בעבר, ועד שלא אוכיח לו שאני זאת אני ואביא לו הוכחות חותכות למה שהוא רוצה שאני ארצה שתהיה הזהות שלי, הוא לא יכול יותר להסתכל לי בעיניים. ושאלך לחפש את החברים שלי. הווירטואלים.
אבל גם החברים הווירטואלים שלי כבר התחילו לחשוד שאני זאת לא אני והיססו אם להתחבר אלי בפעם השלישית או השביעית, כבר איבדתי את החיבור למציאות הכרטיסים הנסגרים והנפתחים מידי כמה שעות. מצאתי את עצמי בודדה, גלמודה, כועסת ונעלבת, יושבת במרפסת, מעשנת בלהט וממלמלת – זאת באמת אני, אני ממש אני, אני כמעט בטוחה שזאת אני.
ככה זה כשחיים ביחד ומשתמשים יותר מדי במשפטים שמתחילים במילה 'אני'.
אומרים שאני איננני אני, אז מי אני בכלל, מלמלתי לעצמי בלופ אובססיבי תוך שאני בודקת את תיבת המייל שלי לתשובה המיוחלת מהאלוהים האלקטרונים שניהלו את חיי הלא קיימים בשבוע האחרון.
ואכן, כדרכם של מלאכים מעפנים, הם החזירו לי, בסופו של דבר, את הזהות האמיתית שלי, הכריחו אותי להשתמש בשם האמיתי שלי והזהירו אותי שאם עוד פעם אנסה להתחזות לעצמי, הם יכנסו באימ-אמא שלי.
אחר כך הם הציעו לי את עצמי הישנה, בתמונות של 'חברים שהיית רוצה להכיר או לזיין'.
בייב הכין לנו לילה מלא הפתעות ופינוקים, הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא שמח שחזרתי.
לפנייה לכתב/ת 
מי זה חומד את הזהות שלי?
צילום: thinkstock
אומרים שאני איננני אני, אז מי אני בכלל? בלה הגנובה
מומלצים
