ג'יני בשר ודם: שאקיל אוניל יורד מהבמה
רגע אחד הכדור היה אצלו בידיים, ורגע אחרי סל שלם התמוטט כמו צעצוע. את הדומיננטיות שלו אי אפשר לתמצת במספרים או ארבע אליפויות, את הגדולה שלו כאדם אי אפשר לתאר במילים. פרידה מ-2.16 מ' ו-140 ק"ג שהיו הרבה יותר מסתם כדורסלן
אני חושב שזה היה איפשהו ב-1996. הלכתי עם בן דוד שלי לראות סרט בכיכובו של שאקיל אוניל, נדמה לי שקראו לו 'קאזאם'. מין פנטזיה על שד ג'יני בגובה 2.16 מ' שיוצא מתוך מנורת קסמים. זה היה ללא ספק הסרט הגרוע ביותר שראיתי בחיי.
- הצטרפו לעמוד הבית של ynet בפייסבוק
- לברון: "שאק - השחקן הדומיננטי ביותר בהיסטוריה"
- נגמר הדיזל: שאקיל אוניל הודיע על פרישה
אבל דווקא בחייו האמיתיים, הן על המגרש והן מחוצה לו, "הדיזל", או "הביג קקטוס", "סופרמן", "שאקוביץ'", או כל שם אחר שתרצו לקרוא לו, היה גי'ני אמיתי בשר דם. כזה שהגשים עבורנו את כל המשאלות וגילה לנו אוצרות.
הוא גילה לנו אפשר להיות בגובה של 2.16 עם 140 קילו של שרירים נטו, ולרוץ ולקפץ ממקום למקום. הוא גילה שאפשר להיות גם כדורסלן ענק וגם מולטי טאלנט שמופיע בסרטים, מקליט אלבומי היפ הופ ומנחה תוכניות טלוויזיה. הוא גילה לנו שלא כל מה שנראה מפחיד הוא באמת כזה. הוא גילה לנו, שלפעמים מפלצות הן דבר מתוק וחביב.
אבי הדומיננטיות העכשווית
גדולתו של שאקיל על המגרש, היתה כמובן בגודלו הבלתי נתפס. ליגת ה-NBA לא ראתה הר בנוי שרירים נע ונד ממקום למקום ביעילות כזו. לפחות לא בעידן השידורים החיים מקצה אחד של העולם לקצה השני.
הרגע שאולי מסמל יותר מכל את הפיכתו לשליט הרשמי של הרחבות, התרחש במגרשה הביתי של ניו ג'רזי נטס. זה היה מחזה שלקח פחות משלוש שניות. רגע אחד הכדור אצלו בידיים, ורגע אחרי סל שלם התמוטט על הרצפה, כאילו היה מדובר בסל צעצוע שמעניקים כמתנה לילד בן 4. עידן חדש בליגה החל.
צפו בשאקיל אוניל שובר את הסל
בגלל גודלו וסגנון המשחק שלו, שמו של שאקיל נפקד לעיתים תכופות מהדיון הפופולרי על שאלת השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים. ובצדק. על שחקן כמו אוניל יש לחשוב במונחים אחרים - האם הוא השחקן הדומיננטי ביותר שדרך על מגרש כדורסל?
את הדומיננטיות של שאקיל אי אפשר לתמצת למספרים, גם לא לארבע טבעות האליפות שעל אצבעותיו. אבל כשבמשך עשור שלם הגנות רועדות בזמן שאתה חוצה את המגרש מצד אחד לשני, מאמנים מעבירים תדרוכים שלמים במחשבה כיצד לעצור אותך, וכשהדרך היחידה לעשות זאת היא להרביץ לך ולהכות אותך (גם זה לא תמיד עזר), כנראה שהיית דומיננטי. אפילו מאוד.
צפו ב'ריקוד המושחת' הבלתי נשכח של שאקיל ולברון ג'יימס
עזבו אתכם מכדורסל
צריך לפרוש בזמן. זהו הפתגם הידוע שאומר כל מי שמעולם לא שיחק באופן מקצועני ולא מבין עד כמה זה קשה. אז נכון, שנות הזוהר של שאקיל הרחק מאחוריו, ובגיל 39 הוא היה זקוק לטנדר כדי שיסיע אותו מהגנה להתקפה. אבל כמו שמספרים לא יצליחו להבהיר עד כמה הוא היה דומיננטי, כך הכדורסל לא יסביר עד כמה הוא היה אהוב.
לראיונות עימו בסיום המשחק אני אתגעגע, לפנינים הבלתי נגמרות מפי מוח קומי מבריק. לפרצופים המוזרים והריקודים המופרעים - כך אני רוצה לזכור אותו. הוא הבין טוב יותר מכל השאר, שספורט זה בדיוק כמו הצגה. כדור שנכנס פנימה ראינו אלפי פעמים, אבל כדורסלן משתטה ורוקד בטיפשיות?
אבל אולי בעצם אני עצוב בגללי, ולא בגלל שאקיל. כי אולי זה אומר שהזדקנתי, אולי זה אומר שכולנו הזדקנו. פתאום נדמה לי שכבר לא אוכל להתרגש יותר
מסנטר ענק שמטביע את הכדור באגרסיביות, שלא יהיה מי שיצחיק אותי אחרי שלוש שעות של צפייה עייפה במשחק, שאולי כבר לא יהיה בי את הניצוץ הזה.
אתם מוזמנים לדון כעת בשאלה האם הוא היה הגדול מכולם, הסנטר המפחיד בהיסטוריה, הדומיננטי אי פעם ביותר או הספורטאי הכי מצחיק שהיה. אני ברשותכם ארדם הלילה בלי להטריד את מוחי בשאלות טיפשיות, רק אסנן לעצמי בלב בשמחה - 'אני חייתי בעידן של שאקיל אוניל'. תודה לך דיזל.
לפנייה לכתב/ת 
