שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אנושי אך מדכא: מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדה
    יעקב בורק כתב ספר גדול על הרגשות הקטנים המניעים בני אדם: מקנאה ועד עליונות מוסרית. רן לוי קרא והתרשם

    פתגם סיני עתיק קובע כי 'תשעים אחוזים מסיכויי הצלחתו של ספר נקבעים בשעת בחירת שמו'. טוב, אין פתגם סיני כזה באמת, אבל יכול להיות שלמו"לים הסיניים כדאי לקחת דוגמא מספרו האחרון של יעקב בורק: 'מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדה', אחד משמות הספרים המוצלחים שבהם נתקלתי בזמן האחרון.

     

    גם ספריו הקודמים של בורק זכו לשמות משובחים, כמו 'האם שימפנזים חושבים על פרישה'. יעקב בורק הוא איש עסקים מוצלח שייסד חברת השקעות, אבל אם יצטרך קרוב לוודאי שיוכל להסתדר גם כקופירייטר בחברת פרסום...

     

    'מדוע טייסי קמיקזה' (הוצאת עם עובד, עריכה: שחר אלתרמן) עוסק בחולשות האנושיות הבסיסיות ביותר שלנו. בכל פרק בוחר בורק מחקר או ניסוי מתחום הפסיכולוגיה וממדעי החברה ומדגים בעזרתו עד כמה אנחנו, בני האדם, פגיעים להטיות ולחולשות אנוש: קנאה, חרדה, חרטה ועוד ועוד. בחירת המחקרים שמופיעים בספר מוצלחת ביותר, ונוגעת ברגעים היומיומיים המוכרים ביותר.


    חושבים על פרישה? טייסי קמיקזה, צילום משנת 1941 (GettyImages)

     

    אחת הדוגמאות המרתקות היא התנהגותם של שוערי כדורגל בזמן בעיטת עונשין מ-11 מטר. חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון בחנו מאות בעיטות עונשין והבחינו בכך ששוער שמזנק ימינה או שמאלה בזמן הבעיטה, עוצר רק עשירית מהבעיטות. שוער שלא זז, עוצר כשליש מהבעיטות!

     

    אבל כמה מוזר: כמעט כל השוערים בוחרים בכל זאת להמר על פינה ולקפוץ. מדוע? מכיוון שהנורמה החברתית לוחצת אותם לבצע פעולה כלשהיא. שוער שחטף גול בלי לזוז מרגיש 'אשם' יותר משוער שקיבל גול למרות שזינק בזמן הבעיטה- אפילו אם זינק לכיוון ההפוך...הספר מלא בפנינים נפלאות שכאלה.

     

    צמחוני אך מושחת

    פה ושם בורק מגניב גם אמירה חברתית ופוליטית נוקבת במסווה של מחקר אובייקטיבי. למשל, שתי פסיכולוגיות קנדיות גילו שאנשים שנוטים להתנהגות 'ירוקה'- קונים מוצרים ממוחזרים, שומרים על הסביבה וכו'- נוטים גם להיות פחות נחמדים לאנשים אחרים, ואפילו נוטים יותר לגנוב ולשקר.

     

    החוקרות משערות שייתכן כי העשייה המוסרית נתפשת אצלם כהיתר לעשייה לא-מוסרית מאוחר יותר. במילים אחרות, תחושת האשם נעלמת.

     

    לקראת סוף הפרק בורק תוהה אם יכול להיות שאותה תופעה עקרונית מתרחשת גם בקרב עמים שלמים: שעוול שנעשה לעם כלשהו בעבר מעניק לו 'היתר' פנימי להתנהגות לא מוסרית בהווה. אמירה אמיצה שכזו נדירה בעולם האובייקטיבי של ז'אנר ספרי העיון.

     

    המחקרים החברתיים והסוציולוגים המוצגים בספר הם פחות מוצלחים מהמחקרים שעוסקים בפסיכולוגיה של הפרט. האשמה אינה נעוצה בסופר, כי אם בחומר עצמו: סוציולוגיה אינה מדע מדויק כל כך, אפילו ביחס לפסיכולוגיה. המחקרים שנעשים בתחום זה נוטים באופן מובהק להיות פגיעים להטיות של החוקרים, ולכן הם גם פחות חד-משמעיים.

     

    דוגמא לכך ניתנת במחקר שעסק בנזקים הסביבתיים שנגרמים כתוצאה מעבודתם של בעלי שכר גבוה, לעומת הנזקים שגורמים בעלי שכר נמוך. יועץ-מס, למשל, גורם לבזבוז משאבים ונזק סביבתי אחר לכדור הארץ בהיקף של 47 דולר על כל דולר שהוא מייצר. סניטר בבית חולים, שמרוויח פחות, יוצר נזקים קטנים בהרבה.

     

    הבעייתיות במחקר ברורה: איך ניתן לכמת במספרים משהו כל כך אמורפי ולא מוגדר כמו 'בזבוז משאבים'? איך ניתן לקבוע ברצינות כמה נזק עקיף לסביבתו גורם כל אדם בעצם עבודתו, ועוד במקרה של יועץ מס? מחקרים כאלה אולי מוטב שלא היו מוצגים בספר.

     

    אני מודה שפה ושם במהלך הקריאה אחז בי דיכאון קל. פרק אחרי פרק, בורק מאיר את המין האנושי באור שלילי, וכל החסרונות שלנו, הקנאות והרוע, נחשפים במלוא הדרם. אבל הבעיה אינה בספר, כמובן, כי אם בבני האדם עצמם...

     

    בשורה התחתונה, 'מדוע טייסי קמיקזה..' הוא ספר מומלץ בחום והקריאה בו מדרבנת את הקורא לחשבון נפש נוקב- ואולי, מי יודע, לרצות להתגבר על חולשותיו. כדאי לקנות.

     

    רן לוי הוא סופר מדע ומגיש את הפודקאסט 'עושים היסטוריה!', על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה: www.ranlevi.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אנושי אך מדכא: מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים