בחירות בטורקיה: שלושת המבחנים של ארדואן

בבחירות הקרובות יככבו שני מספרי קסם: 330 ו-367. הראשון הוא מספר חברי "האסיפה הלאומית הגדולה", הפרלמנט הטורקי, הדרושים לשם העלאת תיקון לחוקה למשאל עם. המספר השני הוא מספר המחוקקים הדרוש לשם העברת תיקון כזה ללא משאל עם. כיום לארדואן ולמפלגתו 341 צירים ברשות המחוקקת, רוב שניצלו כדי להעביר שינוי בחוקה בשנה שעברה.

ביסוד ההצלחה של ארודאן - לקח מריר

כחלק מאותה "מיני-הפיכה" גם נשלח לכלא ראש עיריית איסטנבול, פוליטיקאי מבטיח בשם רג'פ טאיפ ארדואן. כשהשתחרר הציג את היוזמה שתשנה את פני טורקיה לפחות במשך עשור. האיש הבין שהצבא והממסד החילוני לא יניחו לאיסלאם הטורקי לנצח, ללא שינוי קוסמטי. על כן, הפתרון היה להציג יצור חדש – מפלגה מוסלמית-דמוקרטית, שלפחות למראית עין תהיה על פי הדגם הנוצרי-דמוקרטי של אירופה.

סיפור הצלחה. ארדואן אחרי ניצחונו הגדול ב-2007 (צילום: רויטרס)

"מפלגת הצדק והפיתוח", השליטה הברורה של הפוליטיקה הטורקית בעשור האחרון, היא למעשה תוצאה של ברית בין כוחות שלכאורה נראו כבלתי ניתנים לחיבור. מוסלמים מתונים, ניאו-ליברלים ושמרנים חילונים חברו יחדיו בסוף שנות ה-90 ויצרו את כוח הימין המשמעותי ביותר בטורקיה.

תדמית של ניקיון-כפיים, לצד הבטחות לרפורמות כלכליות מרחיקות לכת וגם חיבור עמוק למסורת המוסלמית של טורקיה הביאו ל-AKP ניצחון מוחץ ב-2002, על רקע אי-יציבות שלטונית ומשבר כלכלי עמוק. ב-2007, בתום חמש שנות שגשוג כלכלי שכמוהו לא ראתה טורקיה במשך שנים, לא היה ספק מי תנצח שוב. הסיפור אינו שונה ב-2011. ארדואן וחבריו ינצחו, כי הם מביאים תוצאות: הכלכלה הטורקית צמחה ב-2010 ב-8.9%, והשנה היא צפויה לצמוח בכ-4.5%, האבטלה בשפל והגאווה הטורקית בשיא.

מול ארדואן: הממסד החילוני המתחדש

עם זאת, הסימנים הולכים ומתגברים שמפלגת השלטון תתקשה להחזיק במספר הקסם של הנציגים בפרלמנט שיאפשר את השינויים בחוקה, אפילו במשאל עם. אחד הגורמים הוא התחזקות האופוזיציה. בחירתו הדרמטית של מנהיג האופוזיציה, כמאל קיליצ'דראולו, לראשות "מפלגת העם הרפובליקנית" (CHP) הייתה משב רוח חיוני למפרשי המפלגה של מייסד טורקיה המודרנית, מוסטפה כמאל אטאטורק.

קיליצ'דראולו באיסטנבול, יצליח למצב מחדש את מפלגתו? (צילום: AFP) 

"גאנדי", כפי שמכונה המנהיג החדש, הצליח במהלך השנה האחרונה שבה עמד בראש האופוזיציה להפוך את המפלגה למה שהשמאל הטורקי שיווע לו. CHP הייתה במשך שנים סמל הממסד הכמאליסטי הצבאי והנוקשה, זה המסמל את טורקיה הישנה שאינה דמוקרטית, והדבר בלט על רקע AKP הנוצצת, החדשה ובעלת הכבוד למסורת.

קיליצ'דראולו, שעמד בעבר בראש הביטוח הלאומי, הצליח במקום שבו כשל ראש ממשלת טורקיה לשעבר, בולנט אג'וויט. הוא כבר ערך חילופי דורות בממסד הנוקשה של המפלגה, וכעת הוא בעיצומו של המאמץ למיצוב מפלגתו כאלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית מערבית לממסד השמרני של ארדואן. כלומר, לעשות את מה שציפו מהמפלגה כבר שנים – לאגף את הממשלה משמאל.

באופן ברור, מאמצים אלה לא יביאו לו ניצחון בבחירות הקרובות, אך מדובר בזרעים שיכולים לנבוט ביום ראשון ולהבשיל בעוד חמש שנים. על פי הסקרים, CHP צפויה להגדיל את כוחה מ-20% ל-25% עד 30%.

שני היריבים לוחצים יד בפרלמנט באנקרה (צילום:EPA)

מעבר לכך, בשטח קורים דברים שגורמים לטורקים לשפשף עיניים כלא מאמינים. למשל, עצרת ראשונה מזה תשע שנים של המפלגה המייצגת את הממסד הצבאי בעיר הכורדית הגדולה ביותר, דיארבקיר. במשך שנים היו הכמאליסטים המתנגדים הראשיים לכל סממן לאומי או תרבותי שניסו להציג הכורדים. כמי שאחראים להולדת טורקיה המאוחדת והמודרנית, השאיפות הלאומיות והתרבויות של העם הכורדי נתפסו בעיני הכמאלסטים - ועדיין נתפסות בקרב רבים – כאיום על אחדות טורקיה.

ארדואן ואנשיו הקניטו את יורשיו של אתאטורק במשך שנים על כך שהם אינם מעזים להופיע בדרום-מזרח טורקיה. אבל "גאנדי", כסוציאל-דמוקרט מודרני ולא ככמאליסט מיושן, יכול להודות שמפלגתו טעתה. "הממשלה צדקה בדבר אחד, לא הגענו לדיארבקיר בתדירות שהיינו צריכים. ישבנו לנו באנקרה וציפינו שתצביעו לנו, אבל עכשיו אנחנו משנים זאת", אמר קיליצ'דראולו השבוע לקהל כורדי.

הכורדים: הרפורמות של ארדואן לא מספיקות

אבל עם כל הכבוד למאמצי CHP להשתחל לזירה הכורדית, המאבק הגדול שם יתנהל בין ארדואן למפלגה הכורדית, "מפלגת השלום והדמוקרטיה" (BDP). מפלגה זו היא היורשת של מפלגה אחרת, שנסגרה בשל קשרים שקיימה עם ארגון המורדים הכורדי PKK. המפלגה הכורדית לא תציג רשימה משל עצמה והיא מריצה את אנשיה כמועמדים עצמאיים, הפטורים מאחוז החסימה הגבוה - 10%. על פי הערכות, מועמדיה המתמודדים מול מפלגת השלטון באזורים הכורדיים, צפויים להגדיל את כוחה.

התחזקות המפלגה הכורדית נובעת מהיקפן המאכזב של הרפורמות שהנהיג ארדואן באזור. הכורדים דוכאו במשך שנים ארוכות בידי הטורקים. הדבר התבטא גם בחוסר ייצוגם במוסדות השלטון וגם באיסור שימוש בשפה הכורדית והוראתה בבתי הספר. ממשלת ארדואן אמנם שיפרה את מצב הכורדים בשורת רפורמות שהעבירה, אך מבחינת חלק גדול מהכורדים אין זה מספיק.

רשות השידור הטורקית (TRT) פתחה ערוץ בכורדית המשדר 24 שעות ביממה, והוסר מצב החירום הצבאי שהונהג באזורים שנחשדו בפעילות של ארגון המורדים הכורדי PKK, אלא שהכורדים אינם מתכוונים להתפשר על תביעותיהם לממשל עצמי. כמו כן, הם דורשים להנמיך את אחוז החסימה שפוגע בייצוגם בפרלמנט באנקרה. רבים אחרים טוענים נגד ארדואן שבמאבקו נגד PKK, נפגעים אזרחים רבים המוצגים בידי הממשלה כ"טרוריסטים", ובכך אין הוא שונה מכל הממשלות באנקרה עד כה.

האם פרשת קלטות המין תביא את הרוב המיוחל?

בקצה השני של המפה הפוליטית ניצבת המפלגה הלאומנית המייצגת את הימין הקיצוני בטורקיה, ואנשיה היו קשורים בפעילויות טרור פנים-טורקיות במשך שנים רבות. MHP זוכה לתמיכת 10% עד 14% מהציבור הטורקי, כלומר מגרדת מלמעלה את אחוז החסימה. אם יצליח ארדואן לדחוק אותה מ"האסיפה הלאומית הגדולה", הוא כנראה יוכל להשיג את שני השלישים ממושביהם - מספר הקסם הגבוה 367.

מנהיג המפלגה הלאומנית, דבלט בהצ'לי (צילום ארכיון: AFP)