שלום ביג שאק

קורות חייו בקיצור נמרץ

הוא נולד ב-1972 להורים שהתגרשו כשהיה תינוק. שמו המלא הוא שאקיל רשאם ("לוחם צעיר"). אמו נישאה בשנית לפיליפ הריסון, חייל מרינס, אותו מחשיב או'ניל לאביו האמיתי. אין לו קשר עם אביו הביולוגי. בגלל אביו החורג, שאקיל בילה את שנות נעוריו בנדודים מבסיס צבאי אחד למשנהו. בשנת 1989 הוא הוביל את בית ספרו התיכון "רוברט קול" לאליפות טקסס לתיכונים, כשהוא מסיים שם שנתיים עם רקורד של 1-68, וכמובן שיבחר ל"אול מקדונלדס", כלומר חמישיית התיכוניסטים הראשונה של ארה"ב.

אחר כך הוא התחיל את לימודיו בלואיזיאנה סטייט יוניברסיטי, ובשנתו השניה שם נבחר לשחקן השנה בליגת המכללות. אבל את הקבוצה שלו הוא לא הצליח להביא רחוק באליפות המכללות. בשנת 1992 נבחר ע"י אורלנדו מג'יק בבחירת הדראפט הראשונה. הוא נבחר ל"רוקי העונה" בעונתו הראשונה, ובאותו זמן הוציא ארבעה דיסקים של ראפ, כשאחד מהם, "שאק דיזל" מחר מעל מיליון עותקים.

בשנת 1994 הוביל או'ניל את נבחרת ארה"ב למדליית זהב באליפות העולם בטורונטו, ושנה אח"כ הפך למלך הסלים של הליגה עם 29.3 נקודות ממוצע למשחק. באותה שנה הוא כיכב גם בסרטו הראשון, "צ'יפס". בשנת 1996 קרו ארבעה דברים חשובים בחייו: חברתו ארנטה ילדה את בתו הראשונה, טהירה; הוא זכה במדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה עם "נבחרת החלומות" האמריקאית; הוא נבחר ע"י הליגה כאחד מ"50 אגדות הכדורסל" וחתם על חוזה עם לוס אנג'לס לייקרס, שהיה אז על הסכום הגדול בתולדות הליגה: 122 מיליון דולרים עבור שבע שנות משחק.

עם לייקרס הוא זכה בשלוש אליפויות רצופות (2002-2000), כשבכולן נבחר לשחקן המצטיין. אחרי סכסוכים עם קובי בריאנט, הוא עבר למיאמי היט, איתם לקח אליפות רביעית ב-2006. משם הועבר בטרייד לפיניקס ב-2007, מפיניקס לקליבלנד ב-2008, ולבסוף לבוסטון סלטיקס, איתם שיחק השנה, אבל ברובה הוא היה פצוע.

או'ניל מחזיק במקום החמישי בהיסטוריה של הליגה עם הישגי קליעות (28,596 נק'), מס' 12 בריבאונדים (13,099), ומספר שבע בחסימות (2,732).

לשאק תואר בי.איי בקרימינולוגיה מלואיזיאנה סטייט, אם.בי.איי מאוניברסיטת פיניקס במנהל עסקים, והקיץ הוא יקבל דוקטורט במדעי המדינה וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בארי במיאמי. הוא קצין משטרה במשרה חלקית במשטרת מיאמי, וראיתי אותו כבר כמה פעמים מהלך לו בסאות' ביץ' במדי שריף, אקדח בחגורתו, ואלה גדולה בידו, אותה למד לגלגל כמו נערת עידוד במשחקי פוטבול. אבל במיאמי יודעים: כששאקיל לובש מדים, הוא שוטר לכל דבר. הציבור נתבקש רשמית שלא לגשת אליו בבקשת חתימות כשהוא בתפקיד. אלה שבכל זאת ניסו סיימו את הלילה בבית המעצר של פורט לודרדייל.

"ברחבי ארה"ב ישנם 37 רחובות על שמו, מרחוב שאק ועד רחוב האק-א-שאק, בעיר סקרמנטו שהייתה יריבה שונאת-לייקרס כששאקיל היה לייקרי" (צילום: איי.אף.פי)

הכל בגדול

קוראים לו "שאק", "דיזל" וגם "שאק-פו". פעם קראו לו "ביג דדי". היו לו עוד כינויים: סופרמן, הקקטוס הגדול, ברישניקוב הגדול", ואחרי שסיים תואר אם.בי.איי באוניברסיטת פיניקס קראו לו "מאסטר שאק". בקרוב יתווסף כינוי נוסף, "דוק שאק", כשיסיים את הדוקטורט בבארי יוניברסיטי. ככה זה: לטיפוס הגדול מכולם – אפילו מהחיים עצמם – לא מספיק כינוי אחד. כי שאקיל הוא ענק בכל המובנים ואחד האייקונים הגדולים בתולדות הכדורסל.

אבל אחרי 19 שנים לשאקיל או'ניל נגמר הדיזל. הוא הודיע ב-1 ביוני על פרישתו מהכדורסל. הוא היה שחקן הכדורסל הטוב ביותר בין כל הסנטרים ששיחקו את המשחק. השחקן הטוב ביותר, לא הסנטר הטוב ביותר, כי את התואר הזה אני שומר לווילט צ'מברליין ואחריו לכרים עבדול ג'אבר. שאקיל הוא רק שלישי, לדעתי. בשיאו הוא היה המהיר מבין הסנטרים, עם הכדרור הטוב ביותר, המסירה הטובה ביותר, הכניסה לסל הטובה ביותר, והקליעה הטובה ביותר מאיזור הצבע. גופו הענק עש אותו גם לריבאונדר מצוין, והיה לו את חוש המשחק הטוב ביותר.

את הדיעה החשובה עליו נתן פיט ניואל, הגורו של כל הסנטרים בליגה ב-50-45 השנים האחרונות שעבד עם כל סנטר במשחק. הנה דעתו על שאקיל:

"בגלל הגוף העצום של השאק, שוכחים שהוא שחקן כדורסל מעולה. יש לו קליעה רכה. הוא זריז מאד לאדם בגודלו. יש לו ראיית משחק מצוינת. יש לו קליעת באנק מצוינת. יש לו הליכה אחורנית עם הכדור מצוינת. יש לו LOB HOOK מצוין. יש לו QUICK SPIN ליד הסל. רק אולג'ואן היה שחקן עם כל הכלים כמו השאק".

פט ריילי (מאמנו במיאמי): "אני לא יודע אם הוא טוב יותר או פחות מכרים עבדול ג'אבר, אבל הוא היה דומיננטי יותר בגלל גופו הגדול. כרים היה דומיננטי בגלל ההוק-שוט שלו בעיקר. שאקיל היה דומיננטי בגלל גופו ובגלל שהוא שלט בכל האספקטים של המשחק כמו פורוורד נמוך וקל הרבה ממנו".

הוא מכנה את התנועה שעשתה ממנו את אחד הסנטרים הגדולים מכולם "הטורנדו השחור": הוא לוקח מגן עם גבו לכיוון הסל, ומשתמש במרפקו כמנוף מהמגן כדי להסתובב ולעצרו ומטביע את הכדור בדאנק כשהמגן מסתכן בשבירת זרועו אם הוא מנסה לעצור את הכדור מלהיכנס. בשנים האחרונות ה"דרופ-סטפ" שלו נחלש, והזברות גם החלו לשרוק עבירות תוקף עליו בשעה שהוא דחף את היריב השומר אחורה לעבר הסל.

נשקו השני היה מין ג'אמפ-שוט שהוא חצי ג'אמפ וחצי, "בייבי הוק", כשהוא קרוב לסל. הוא ניחן ביד רכה ונשק זה הביא לו אלפי נקודות בקריירה. מאחר ורוב סליו באו ממרחק של לא יותר משני מטרים מהסל, אחוז דיוק קליעתו (58%) הוא השני בטיבו בתולדות האן.בי.איי.

אבל חולשתו הידועה הייתה בזריקות הפאול שלו. אחת האסטרטגיות נגד שאק הייתה לעשות עליו דאבל ואפילו טריפל-טים, ובשעת הצורך לבצע עליו פאול מכוון כי אחוז קליעתו לקריירה מהקו הוא 52%, שהוא אחד הנמוכים בהסטוריה. אז יריביו החלו בפאולים מכוונים עליו ("האק דה שאק"). זה הקונפליקט הגדול במשחקו: למרות שהוא תמיד הצטיין במשחקים הגדולים, ברבים מהם שהיו צמודים הוא ישב על הספסל ברגעי האמת מתוך חשש שהקבוצה הנגדית תעשה עליו פאול מכוון. בצד המגרש שלו, שאקיל תמיד נחשב לשחקן הגנה טוב (שלוש פעמים ב"אול דפנסיב טים"), אך בגלל המסה האדירה שלו, הזברות שרקו נגדו עבירות הגנה יותר מאשר לשחקני הגנה אחרים, שעשו בדיוק מה שהוא עשה כדי לעצור את הסנטר היריב. עוד דבר שגרם לאהדה המרובה אליו זו העובדה שלא משנה מה הייתה השריקה, שאקיל כמעט אף-פעם לא התווכח עם השופטים, אפילו כשהם טעו.

גובהו והמסה שלו הפחידו פאור-פורוורדים וסנטרים מלזרוק לסל. הוא מתגאה ב-2.4 חסימות ממוצע למשחק. אבל אפילו אם לא חסם, הוא גרם כמעט לכולם לשנות את זווית הזריקה, דבר שגרם להרבה מיריביו לקלוע באחוזים קטנים יותר כששיחקו נגדו. מאחר והוא רק שחקן הגנה ממוצע בפרימטר, הרבה קבוצות אהבו להשתמש בפיק-אנד-רול נגדו.

כל מה שעשה שאקיל, בכל מה שנגע, בכל דבר שהיה מעורב בו, הכל היה גדול. הארמון האדיר שבנה לו ליד מיאמי ביץ' עם מסך קולנוע איי-מקס. מגרש כדורסל סגור עם חדר כושר ענק ובריכה. מכונית-שרד קדילק I'מאקסימה' 669, שאורכה כמשאית קוקה-קולה היכולה לשאת תשעה אנשים, עם טלוויזיה, באר משקאות, ומיקרו-גל. הסנדוויץ' הגדול ביותר (60 ס"מ אורך), במסעדת ריברסייד המפורסמת בווסט פאלם ביץ', נקרא "ביג שאק". ישנם שחקני כדורסל שהופיע בסרט או שניים, וכרים עבדול ג'אבר ומייקל ג'ורדן אפילו בשבעה. שאקיל הופיע ב-22 סרטים, עשרות תוכניות טלוויזיה, הוציא תקליטי ראפ ושינה במו ידיו את כל תוכנית החינוך הגופני של בתי הספר העממי בפלורידה בעזרת מומחה קולינרי שהוא בחר. היום כל בתי הספר במדינה משתמשים בתוכנית כושר גופני וארוחת צהריים תזונתית שנקבעה ע"י שאקיל ואנשיו במטרה לטפח כושר גופני ולעזור במאבק נגד עודף משקל.

כריזמה ואמרות כנף

או'ניל הוא גם אחד השחקנים הכי כריזמטיים שהיו במשחק. כמה מאמרות הכנף שלו השכיבו מיליוני אמריקאים על הרצפה מצחוק! התקליטים שלו (שמונה במספר) וכמה משירי הראפ ששר הפכו ללהיטים. כפי שכבר ציינתי, בזמנו החופשי הוא לובש את חליפת השריף שלו ומהלך ברחובות מיאמי המסוכנים לשמור על הסדר.

שאקיל הוא גם מלך הילדים. חיוכו מקסים וכובש. הוא אדם פיקח ביותר. כשסיים את התואר השני במינהל עסקים, הוא נשאל עבור מה היה צריך את זה. שאקיל ענה: "לזמן שאפרוש ואצטרך למצוא ג'וב אמיתי מ-9 עד 5". הוא אדם חביב, ממש פוסי-קאט מגודל שאוהב ילדים, כלבים, חתולים ואפילו עיתונאים! אין דבר מלבב יותר מאשר לשבת במסיבת עיתונאים כששאקיל הוא נושא המסיבה. הוא עונה בהומור מיוחד כשפניו רציניים ואתה לא יודע אם הוא מתבדח או לא. הוא עונה על המקום במשפטים מלאי צבע והומור שכמה מהם נכנסו כבר ללכסיקון האמריקאי. בין חבריו הוא מונה את ג'ורג' קלוני, ריצ'רד גיר, הריסון פורד וקווין קוסטנר. הוא גם חבר של הנשיא בוש – זאת לא בדיחה, השניים משוחחים בטלפון אחת לכמה שבועות – וברחבי ארה"ב ישנם 37 רחובות על שמו, מרחוב שאק ועד רחוב האק-א-שאק, בעיר סקרמנטו שהייתה יריבה שונאת-לייקרס כששאקיל היה לייקרי. ישנם כעשרה מיני ממתקים על שמו והוא אחד האתלטים המשווקים ביותר, שלישי רק לטייגר וודס ומייקל ג'ורדן.

הוא יחסר לכולנו על המגרש, אבל אני בטוח שהוא לא יעלם מאור הזרקורים.