הכי באזזזזז
    וידאו ynet
    צילום: דובר צה"למחבלים שיצאו ממנהרה בישראל יורים וסופגים אשצילום: אסף קמר"התקשרו ואמרו שהבן נפצע. ניסע אליו"(צילום: אסף קמר)ההסברים של צה"ל בערבית
    קיצור תולדות החופש הגדול
    כשהילדים עבדו כמו חמורים והמורים נסעו להשתלמויות על חמורים, ללוח החופשות מבית הספר הייתה תכלית אחרת. איך נולדה המסורת שסער לא הצליח לשבור?
    על פרידריך הגדול שמעתם, ילדים? גם מי שעוד לא הגיע לפרק על העת החדשה, מושפע רבות ממלך פרוסיה במאה ה-18. ספק אם השיקולים שהנחו אותו להנהיג את מה שמכונה היום "החופש הגדול" דומים במשהו לסיעור המוחות במשרד החינוך של גדעון סער, שביטל את החלטתו והותיר בינתיים את חופשת הקיץ הארוכה על כנה. בכל זאת, מעריכים רבים, קיצור עתידי כבר נראה בלתי נמנע. לפני שזה יקרה, חזרנו קצת אחורה כדי לנסח את קיצור תולדות החופשות מבית הספר.

     

    הרבה לפני הקלאבים בטורקיה או ביוון, הקייטנות והלונה פארק, חופשת הקיץ הונהגה באירופה ומאז היא חלק בלתי נפרד כמעט מכל מערכת חינוך בעולם. בימינו היא מיועדת לאפשר לתלמידים למלא מצברים, ולמורים להתרענן ולהשתלם. אבל לא תמיד זה היה כך: פעם, התכלית העיקרית הייתה אחרת - לסייע להורים בעבודת האדמה. מתי שינה החופש הגדול את ייעודו, ואיך הפך מהכרח לנטל עבור רבים מההורים?


    בנות ישראל מנצלות את החופש במדינה החדשה (צילום: משה מילנר, לע"מ)

     

    "מקור החופש הגדול בחודשי הקיץ", מזכיר ד"ר יואב סילברט, מרצה לפילוסופיה והיסטוריה של החינוך, "באירופה, תקופת הקציר בחודשים הללו הצריכה ידיים עובדות והתלמידים נדרשו לצאת לשטח ולעבוד בקציר יחד עם הוריהם. פרידריך הגדול, שהיה הראשון להנהיג בפרוסיה חינוך לאומי, הפך את החופשה לרשמית. החינוך העברי, שהתבסס ברובו על עולים מאירופה, נשען על כללי החינוך האירופי. בראשית החינוך העברי בארץ ישראל, נועדה החופשה לאותה המטרה – עבודת הקציר".

     

    מהטורייה לטוויטר

    במחקרה שעסק בארגון "הגדעונים" – ארגון בני המושבות שהוקם ב-1913 בזכרון יעקב, מצאה פרופ' רחל אלבוים דרור, חוקרת ההיסטוריה של החינוך,

     התייחסות נרחבת לעבודת הכפיים שבה הועסקו בני הנוער בחקלאות, ותחושת התסכול שליוותה אותם נוכח המשימות שהוטלו על כתפיהם הצעירות.

     

    בתעודה שהכין ועד "הגדעונים" סמוך לסיום פעילותו, בראשית 1915, נכתב על כך ש"התייצבה שאלה חמורה, במי לעבד את האדמה? האיכרים עצמם היו זקנים מדי בכדי ללמד ולעבד, ערבים שחרשו בחרמש גם כן היה אי אפשר מפני איסור חמור. ובכן, מן ההכרח התחילו להשתמש בילדים, אלה שזה עתה גמרו את חוק לימודיהם בבית הספר או שהוציאום מבית הספר טרם גמרם, בכלל ילדים בני שתיים עשרה ומעלה".


    העובדים הזרים והטכנולוגיה החליפו את מיטב הנוער (צילום: מאיר אזולאי)

     

    לדברי אלבוים דרור, "החופשה הגדולה נועדה לאפשר לנוער לסייע להוריהם בעונות הבוערות – תקופת הקציר. בני הנוער עבדו קשה מאוד בחקלאות בחופשת הקיץ כדי לעזור להורים, במסמך של 'הגדעונים' ניתן לראות כיצד מתלוננים בני הנוער על המלאכה הקשה בעיבוד האדמה. כמובן שככל שהתפתחה החקלאות ועמה גם ההתקדמות הטכנולוגית, הצורך בידיים עובדות הלך וקטן".

     

    שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני זוכרת היטב כיצד בילתה את ימי החופשה בעבודת אדמה בבן שמן. "כל החופש עבדנו בחקלאות, כולנו היינו מגויסים בחופש לעבודה בחקלאות, כילדים למדנו להשתמש בטרקטור ולחפור בטורייה. זה היה מראשיתו של היישוב העברי, ונחשב כמעט לאידיאולוגיה. אותנו העסיקו בתקופת החופש, בעוד שאצל שכנינו הערבים הועסקו הילדים כל השנה. העבודה בקיץ בשטח הייתה מובנת מאליה, בניגוד להיום ששום דבר לא מובן מאליו, אולי חוץ מלברוח מעבודה קשה".

     

    שלושה ימים על חמור

    האזכור הידוע הראשון לסידור אחיד של מועדי החופשות לכל בתי הספר העבריים בארץ ישראל (להוציא מוסדות חרדיים או בתי ספר של חברות פילנתרופיות שפעלו בארץ), היה באסיפה הכללית של הסתדרות המורים שהתקיימה בגדרה בשנת 1904. "הסתדרות המורים באותה תקופה פעלה לא כאיגוד מקצועי, אלא כגוף מרכזי חצי-רשמי להסדרת החינוך העברי", מסביר ד"ר סילברט.

     

    באסיפה נקבע כי יהיו 88 ימי חופשה במהלך השנה. 11 ימים בחג הפסח, שלושה ימים לפניו ויום אחד אחריו. יום אחד בל"ג בעומר, שלושה ימים בשבועות – יום קודם ויום לאחר החג. יומיים בתשעה באב – יום לפני המועד. יומיים בחנוכה, יום בט"ו בשבט, שלושה ימים בפורים – יום לפני החג ויום לאחר החג, ו-65 ימי החופשה הגדולה.


    ב-56' הבנות הלכו בחופש לחוג תפירה וגזירה 

     

    "צריך להבין כי התנאים שבהם חיו אז עיצבו את מבנה שנת הלימודים", אומר ד"ר יוסף יונאי, חוקר של תולדות מערכת החינוך. "מורים מהשפלה הגיעו ללמד במושבות הגליליות והם לא נסעו ברכבת ישראל ולא במכונית פרטית, אלא על חמור בנסיעה שארכה ימים. לכן, כדי להגיע לשפלה מהגליל בחג פורים, לא הספיק יום אחד של חופש. בפסח, למשל, נדרשו הבנות לעזור בבית בעבודות הניקיון שהיו הרבה יותר מורכבות מהניקיון באמצעים שקיימים היום. ומורים מזכרון יעקב שנסעו להשתלמות בתל אביב, נסיעתם ארכה לפעמים גם יומיים ושלושה". חלק מהחופשות הללו, כידוע, השתרשו במערכת החינוך, עד שהפכו לעניין קבוע. גם כשהיום הנסיעה מזכרון לתל אביב אורכה כשעה וחצי עם פקקים.

     

    שיעור על זוויות ב-40 מעלות

    סוף מלחמת העולם הראשונה היה האות לשינויים במבנה היישוב העברי וכמוהו גם במבנה החינוך העברי. בזמן שהסתדרות המורים הייתה נטולת סמכות רשמית והייתה מורכבת מאנשי חינוך ממקומות שונים בעולם, כל אחד וסגנונו הוא, בתחילת שנות ה-20 קם בארץ ישראל גוף רשמי של ההסתדרות הציונית, סמכות עליונה בעלת מעמד רשמי מממשלת המנדט הבריטי המורכבת מנציגי מפלגות בארץ.

     מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית שדנה בכל בעיות החינוך, כולל התקציב, התכנסה ב-1922 כדי לקבוע מבנה אחיד ורשמי של שנת הלימודים. וגם אז החופש הגדול היה נושא בוער.

     

    "אחד השיקולים שעלו לדיון הוא האקלים החם בארצנו", מזכיר ד"ר יונאי. "הניסיון להתאים את מערכת החינוך לזו הקיימת בגרמניה או ברוסיה, נדון לכישלון בגלל הקיץ העברי – כי חודשי אב ואלול נחשבו לחמים ביותר. ועדה מטעם מחלקת החינוך נדרשה לבחון את הנעשה במדינות אזור הים התיכון. בספרד, לדוגמה, נמצא כי החופשה מתקיימת בחודשים יולי ואוגוסט הלוהטים. בלוב, בתי הספר היו סגורים גם בספטמבר. התנאים האקלימיים הם שבסופו של דבר הכתיבו במידה רבה את זמן החופשה בארץ ישראל – חודשים אב ואלול. בהמשך הותאמה מערכת החינוך ללוח השנה הלועזי, והלימודים נקבעו ל-1 בספטמבר, כמקובל במדינות רבות בעולם".

     

    יונאי עצמו עמד בשנת 1965 בראש ועדה במשרד החינוך, שבחנה באיזו טמפרטורה יש לבטל את המשך הלימודים. "עלינו לזכור שאנו מדברים על תקופה שבה אין מזגנים בכיתות, והטמפרטורה הגיעה ל-35-40 מעלות. היה ברור שתלמידים ומורים אינם יכולים לקיים מערך שיעור בכיתות בתנאים אקלימיים שכאלו".

     

    "כמו קווי 67', החופש אינו קודש"

    מאז ועד היום השתנו כללי המשחק. כוח עבודה זול מהשטחים ומחו"ל וטכנולוגיה מתקדמת החליפו את התלמידים בעבודת האדמה. מזגנים מצננים את מרבית הכיתות בארץ בטמפרטורה של 25 מעלות בממוצע. ועדיין, חופשת הקיץ נותרה כשהייתה, בזמן שעוד משהו השתנה – רצונם של ההורים, שרק לפני 100 שנה היו זקוקים לילדיהם בקיץ, בחזרתם לספסל הלימודים מהר ככל שניתן.


    בכל התרבויות צריך למלא מצברים (צילום: shutterstock)

     

    "למרבה האכזבה, חופש גדול איננה המצאה ישראלית, גם אם אנחנו תמיד אוהבים לחשוב שהמצאנו את הגלגל", אומר שר החינוך לשעבר, יוסי שריד. "הוא נהוג בכל העולם, בכל מערכות החינוך, בכל התרבויות. אינני מכיר מדינה אחת בעולם, לא חשוב מה תרבותה, דתה, אופייה או משך קיומה, שאין בה חופש גדול. לימודים מחייבים חופש ואפילו חופש גדול, גם אם ההורים כבר מתים להיפטר מהעול", הוא חורז.

     

    לדברי שריד, "העבודה החינוכית דורשת מאמץ גדול והלימוד בכיתה הוא רק חלק ממנה. צריך לסכם שנה ועוד יותר מזה, להיערך לשנה הבאה. נכון שהיום כבר לא צריך לצאת לחקלאות והחום בכיתות נסבל, ובהחלט יש מקום לדיון אם חופשה צריכה להימשך חודשיים או אולי חודש וחצי.
    בדיוק כמו קווי 67', חופש גדול איננו קודש, אפשר לבצע תיקונים לכאן או לכאן – בהסכמה כמובן. אלא שבינתיים, מרוב שרוצים לקצר, רק מאריכים. אינני זוכר, למשל, חופשת שבועות כה ארוכה והיו תקופות שלא היה חופש גם בל"ג בעומר. כרגיל אצלנו, מדברים גבוהה אבל המציאות אחרת".

     

    ורק דבר אחד מתקשה ד"ר יונאי להבין: "גם אם תקופת הקיץ מצריכה מההורים משאבים וזמן, איך אפשר לרצות לוותר על זמן האיכות עם הילדים? הרי החופש הגדול הוא הזמן הכי מתאים להשלים פערים".

     

    לפנייה לכתב/ת
      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה קיצור תולדות החופש הגדול
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      העולם הגדול
      פרידריך השני. "הגדול" זה לא בגלל החופש
      צילום: ויז'ואל/פוטוס
      ד"ר יואב סילברט. המקור באירופה
      פרופ' יונאי. ישב בוועדה שבחנה לימודים בחום
      שולמית אלוני. עבדה כל החופש בחקלאות
      צילום: טל שחר
      יוסי שריד. מדברים גבוהה, ולא משנים
      צילום: עופר עמרם
      פרופורציה
      ynet ספיישל
      מזג אוויר
      המייל האדום
      בלוגוס
      ביטוח