עשרת הספורטאים הגדולים

זאת רשימת החשודים המידים שליקטנו כאן והיא בהחלט פתוחה להרבה דיונים ותוספות. לא כל השמות כאן מובילים את הענף שלהם, חלקם כבר מעבר לשיא, חלקם עדיין לא שם, רובם עימנו כבר שנים טובות. המשותף לכולם הוא שמעבר להשגים הספורטיביים, הם נמצאים עמוק בתודעה האמרקאית תודות לחשיפה תקשורתית ועיניין ציבורי ער.

פרידמן - כתבה (קית' אליסון)

מותג הספורט הבולט של השנה: לברון ג‘יימס, כדורסל

אפילו לפני מופע ההודיני היחסי שביצע בגמר, המלך ג‘יימס גילה השנה עד כמה מהר מלכים יכולים למצוא את עצמם ערומים מאהדת ההמונים. למרות זאת הוא ממצב את עצמו בקלילות כמותג הספורט הבולט של השנה. אם לגבי ההתנהלות על המגרש (ד"ש מהכתף הכואבת של מאמנו אריק ספלוסטרה) והיכולת בקלאץ' היו יותר מידי לחשושים, הרי לגבי יכולת השיווק העצמית אין שום ספקות. זה לא רק הספיישל המיוחד באי.אס.פי.אן לרגל הכרזת לקיחת כישוריו למיאמי, לברון יצר הכי הרבה באזז השנה. באזז שרובו היה שלילי אבל עם גישה של פרסום רע זה עדיין פרסום. ספק אם מחוץ לתיאטרליות של עולם ההתאבקות "המקצועית" ופרשיית טייגר וודס זכורים פליק-פלאקים חדים שכאלה שבהם גיבור ספורט אמרקאי הופך בין ליילה לנבל. אבל עם פרסומת נייקי בכיכובו בתור אקדוחן מהמערב הפרוע, נראה שלברון חי טוב עם התפקיד. שאלת הבאטמן-רובין ביחס אליו ודוויין וויד עוד הולכת ללוות אותו הרבה שנים, אבל בינתיים הוא עדיין מצליח להיות הסיפור הגדול של העונה והגמר גם כשהוא מפסיד.

פרידמן - כתבה (באדיבות ויקיפידיה)

הטוב בגלקסיה: קובי בראיינט, כדורסל

למהפך התדמיתי של לברון הייתה השפעה ישירה גם על התדמית של בריאנט. אחרי שתי אליפיות ועם כל תשומת הלב שהורעפה על אימפריית הרשע החדשה במיאמי, סופית ורישמית, הוא כבר לא הילד השחצן והשנוא של הכדורסל האמרקאי ובבכלל כבר לא ילד. קובי הוא עדיין, לפרקים, הכדורסלן הטוב בגלקסיה והשנה עקף את דרכו למקום השישי ברשימת הסקוררים של כל הזמנים (כשאוטוטו הוא משאיר מאחור גם את החבר-אוייב שאקיל). קובי עדיין מתודלק אם תשוקות משחק ותחרותיות בלתי רגילות, אבל בבת אחת נראה שהקילומטארז' הכבד של 14 שנות משחק תפס גם את המנוע שלו. בלי הזן מאסטר להדריכו ואם כל הכוחות הצעירים העולים במערב, כבר יש תחושה עמוקה שאולי ימיי האליפיות כבר מאחוריו. אבל אחריי שנה של פציעות וסוויפ מביש מדאלאס, קובי זכה פתאום למשהוא בלתי צפוי לחלוטין, אמפתייה והערכה... אפילו מאוהד בוסטון מורעל שכמוני.

בדרכו לעוד מדליה: מייקל פלפס, שחייה

יד על הלב, מה התמונה שעולה לכם בראש? פלפס על הפודיום באולמיפיאדה אחרי עוד ניצחון או פלפס לוקח שאכטאת עשן מהבאנג? הבעיה האמיתית של פלפס היא לא נפילתו כקורבן פפארצי אלא זה שאולימפיאדות מתרחשות רק אחת לארבע שנים, מספיק זמן כדי שפשוט יהיה אפשר לאפסן את הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר של כל הזמנים הרחק מהתודעה הציבורית. אז בנתיים חלפו להן שלוש שנים, משחקיי לונדון כבר מעבר לפינה ואפשר להתחיל לאוורר את הבויידם. הקאמבק האפשרי של מייקל ט'ורפ, ה"טורפדו" האוסטרלי, גם הוא מספק לפלפס את הבאזז הדרוש להזנקה מחודשת לקריירה שלו ואוטוטו הוא יחזור לפרסם רשתות סנדביצ'ים וסכיני גילוח. סביר להניח ששניי המייקלים כבר מעבר לשיא אבל כבר אפשר לראות את הכותרת העתידית "פלפס השאיר לטורפדו עשן בבריכה, בדרכו לעוד מדליה".

פרידמן - כתבה (כריסטופר ג'ונסון)

נער הפוסטר של הליגה: קווין דוראנט, כדורסל

ובוואקום שבין לברון וקובי פתאום מוצא את עצמו דוראנט כנער הפוסטר הרישמי של הליגה. כולו בן 22, הוא יושב בראיונות אחרי משחקים כשלגבו תיק ונראה עדיין כתלמיד קולג' שכל ההמולה סביבו רק מונעת ממנו ללכת הביתה ולהתכונן למבחן במתמטיקה. יש משהוא מאוד מרענן בהתנהלות הצנועה, הלא אופיינית, של מי שסיים פעם שנייה ברציפות כמלך הנקודות של האן.בי.איי והוביל את אוקלהומה לגמר המערב עד שניתקל באלופה שבדרך. דוראנט באמת מצתייר כאחד שלא מחפש כותרות, אבל את סטאטוס אייקון הספורט הוא קיבל אחרי שהוביל נבחרת אמרקאית מאוד לא חלומית לזכייה באליפות העולם. אין משהוא שהאמרקאים אוהבים יותר מאשר להזכיר לכולנו שאת המשחק הזה, עם הכדור הכתום והרשתות, המציא האבא של הסבא שלהם.

פרידמן - כתבה (באדיבות ויקיפדיה)

הגדול בהיסטוריה: טייגר וודס, גולף

קצת קשה להתרגל לעובדה שכבר שנה שניה ברציפות טייגר הוא כבר לא הגולפאי הטוב בעולם. למעשה, אחרי שאת 2010 הוא סיים איכשהוא בצמרת הגבוהה, השנה הוא כבר התדרדר אל מחוץ לעשיריה הראשונה כשהוא נופל לדירוג הנמוך שלו ב-14 השנים האחרונות. טייגר גורר לאחרונה פציעות רגל מטרידות, אבל את המכה האמיתית הוא קיבל לפניי שנה עם ההתרסקות הביזארית של מכוניתו ונישואיו. ההתנצלות הרובוטית שבאה אחרי זה לא תרמה לו נקודות תדמית אבל הספיקה בשביל מחילה ציבורית. טייגר כבר לא נלחם כרגע על תארים אלא על המורשת שלו כגולפאי הגדול בהיסטוריה. כך, כדי שיוכלו לספר לנינים שזכו לראות אותו ואת ג'ורדן בימים שעוד לפני טלוויזיית התלת מימד, מחזיקים לו האמריקאים אצבעות ומקווים לסיום מכובד של הקריירה.

הקווטרבק של כל הזמנים: פייטון מאנינג, פוטבול

הפסד אכזרי משער שדה לניו-יורק ג'טס בסיבוב הווילד קארד של הפלייאוף ומאנינג מסיים עוד עונה עם רק טבעת אליפות אחת לזכותו. קצת בעייתי למי שאמור לסיים את הקריירה כקווטרבק הגדול בכל הזמנים. טבעת אחת זה יותר ממה שיש למארינו שאליו הושווה עד לזכייה בתואר של שנת 2006, אבל לא יותר ממה שיש לברט פארב המתקמבק הניצחי והרבה פחות ממה שיש לתום בריידי הנמסיס לשעבר. ארבעה תאריי האמ.וי.פי שלו, יותר מכל שחקן אחר בהיסטורייה של הליגה, צריכים לעשות את ההבדל אבל, מה שמכניס את מאנינג לסלון של כל אמרקאי זאת פשוט הטלוויזייה. מאנינג ממשיך להופיע בהמון פרסומות וזה לא רק בגלל הביצועים במגרש אלא בעיקר בגלל כישרון משחק מפתיע והתדמית הכל אמרקאית. יש לו נוכחות מאוד טיבעית מול המצלמות שחסרה להמון ספורטאים אחרים. מאנינג לא סתם מדקלם את הטקסטים שלו אלא יודע להעבירם עם קריצה קלה והומור עצמי לא מבוטל. כנראה שהפטריוטס העבירו לו הרבה שיעורי דרמה.

נוכחות מאוד טיבעית מול המצלמות שחסרה להמון ספורטאים אחרים. מאנינק

פרידמן - כתבה (גטי אימג' בנק)

המצליחה ביותר: דאניקה פטריק, ספורט מוטורי

פטריק היא לא האשה הראשונה להתחרות בספורט מוטורי, אבל ללא ספק המצליחה ביותר. זוכת רוקי השנה בסבב הנאסקאר והאינדי 500 הראתה שהיא לא גימיק עם ניצחון באינדי 300 ביפן. פטריק הביאה עניין עצום לספורט המוטורי ויש אפילו דיבורים על השתתפותה במרוציי פורמולה 1 עם חזרתם לארה"ב בשנה הבאה. פטריק פיתחה קריירה עניפה גם כשהיא לא חורכת צמיגים. בכלל, לא מזיק שהיא נראית מצויין וגם למי שלא חובב ספורט מוטורי היה קשה לפספס אותה בפרסומות התוססות בסופרבול לחברת אירוח אתרי האינטרנט גו-דאדי. אחרי זה באו פרסומות נוספות, אירוח תוכניות, הופעות אורח בסדרות ונוכחות ברשימות הספורטאיות הסקסיות ביותר בעולם. יתכן מאוד שהיא תעביר את הקריירה בלי אליפות או אפילו ניצחון משמעותי, אבל ללא ספק ההישג העצום שלה הוא החותם שהשאירה על הספורט הכל-כך גברי כשהראתה שאשה יכולה להתחרות בו כשווה לכל דבר.

פרידמן - כתבה (באדיבות ויקיפדיה)

החוזים היקרים אי פעם: אלקס רודריגז, בייסבול

איי-רוד הוא כבר לא שחקן הבייסבול הטוב בעולם. הוא עדיין לא ממש רחוק במורד גבעת הקריירה שלו אותה יסיים כאחד השחקנים הטובים בהיסטורייה. שחקניי ליגות פנטסי מדרגים אותו במקום 5-10. עם הניסיון העצום שלו הוא בודאי שווה קצת יותר. לפני שנה הוא הצטרף למועדון ה-"600 הום-ראנס" כשהוא הצעיר ביותר לעשות זאת, וחכו לפסטיבל התקשורתי כשיתחיל לאיים על שיא כל הזמנים של בארי בונדס המושמץ. אבל מעבר לכך, רודריגז נחקק בתודעה הציבורית דווקא בזכות הכשלונות היחסיים שלו. יחסייים, כי גם כשנתן עונות טובות זה עדיין לא עמד בציפיות החוזים המפלצתיים עליהם חתם. מעבר לכל מספר ושיא שהשיג במגרש, המספרים שהידהדו הכי חזק היו 250 ו-275 וגם אם אתם לא אוהדיי ספורט, רצוי, בשביל הטריווייה, שתדעו שמדובר במיליוני דולרים ושאלו שני החוזים היקרים אי פעם בספורט האמרקאי ובהיסטורייה של הספורט בכלל. פלא שעיתוני ניו-יורק צלבו את רודריגז במשך חמש שנות יובש מאליפויות מאז שהצטרף ליאנקיס בשנת 2004? בינתיים באו גם הודעה על שימוש בסטרואידים, בשלב מוקדם בקריירה שלו, ורומן אם קמרון דיאז, כך שגם עד לחוזה הדימיוני הבא יש מספיק כותרות.

פרידמן - כתבה (באדיבות ויקיפדיה)

אפס הפסדים: פלוייד מייווט'ר ג'וניור, איגרוף

למרות שכבר מעל שנה לא דרך בזירה, מייווט'ר נחשב, קילו-לקילו, לאחד המתאגרפים הטובים בעולם ואחד הדומיננטים אי פעם. הוא אולי השם הכי פחות שגור על שפתי חובב הספורט הממוצא ברשימה הזאת, אבל חוץ מטייגר הוא גם זה שהרוויח בשנת השיא שלו הכי הרבה. הוא גם עשה זאת עם הרבה זיעה בזירה ומעט מאוד עיסקאות פירסום. מייווט'ר יודע להשתמש בפה שלו, הוא לא מתבייש לנקר עניים עם העושר שלו וגם לא מתבייש לפזר הצהרות. הוא נחשב לאחד האנשים הכי מעצבנים בעולם הספורט, אבל נאמר לזכותו שלרוב ההצהרות האלו הוא נתן כיסוי עם רקורד מקצועי של 41 נצחונות ואפס הפסדים. בדומה לטייסון, הוא הסתבך לאחרונה עם החוק אחרי שהכה את חברתו. בינתיים הוא פרש, חזר, שינה משקלים והמשיך להתחמק מהקרב הכל-כך מסקרן מול מני "פאק-מן" פקאיו, האנטי-תזה שלו, שעשוי לקבוע סופית מי מהם המתאגרף הלא-כבד הטוב בעולם.

פרידמן - כתבה (באדיבות ויקיפדיה)

העגבנייה המעופפת: שון ווייט, סנואובורדינג וסקייטבורדינג

אז הבחור האמרקאי שהערתם אולי מרים גבה עכשיו וממלמל משהוא מתחת לשפם. הוא בטח אף פעם לא גמר שישיית באדוויזרים תוך צפייה בבחור ג'ינג'י צנום וחיוור מחליק לו על קרש על שלג. אבל לילד שלו יש פוסטר של שון בחדר והוא גם קרע את המעיל כשהתרסק על הדשא בניסיון לחקות את הפעלולים של שון. הג'ינג'י הזה הוא אגב פעמיים אלוף אולימפי של משחקי החורף ומה שיותר מדבר לחבר'ה הצעירים זה הזכיות שלו במשחקיי האקס לספורט אקסטרים. אין ספק שמכל הרשימה כאן, לפירוטכניקות האוויריות ששון וויט עושה יש הכי הרבה יכולת להשאיר אתכם פעוריי פה. אבל מה שבאמת מחבר אותו לעמך זה שהוא ממש נראה כמו אחד משלנו. הוא לא נראה כמו מוטציית שרירים או ספורטאי על וגם לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. הוא בקלות היה יכול להיות בחור מהשכונה עם שיער ארוך שאוהב להחליק על הסקייטבורד שלו והרוויח את כינויו, "העגבנייה המעופפת", כי בסופי שבוע הוא עובד במשלוחי פיצה.

על הספסל

הספורטאים הבאים בהחלט שווים אזכור, אולי אפילו החלפה באחד השמות שנכנסו אצלנו לעשיריה הפותחת.

אופניים: לאנס ארמסארונג, סקייטבורדינג: טוני הוק, בייסבול: אלברט פוהולס,

גולף: פיל מיקולסון, ספורט מוטורי: ג‘ף גורדון, כדורסל: סטיב נאש, טניס: אנדי רודיק וסרינה ווילאמס, פוטבול: אארון רודג'רס וטום בריידי.