אני יושבת ומנסה להבין באיזו קטגוריה אני: אלה שמותר להן מבחינתך ללבוש בגד-ים ברזילאי, או לא?!
צחקת ואמרת שלדעתך זה פרובוקטיבי ללכת עם בגד שכזה בים, ויש דברים שרק אתה צריך לראות. אני ציינתי שכנראה מתחת לכל החזות הליברלית שלך מסתתר גבר ישראלי אמיתי, שבסופו של דבר שמח לראות בנות אחרות כמעט ערומות בים, אבל לא את החברה שלו.
בואו לדבר על בגד-ים ברזילאי גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
מאז עברו עוד פגישה או שתיים, ונראה שהפעם דברים באמת הולכים לכיוון חיובי מצד שנינו, אבל מיליון נורות אזהרה רצות לי בראש...
טרם הצעת לי חברות בפייסבוק, מה שלא מונע ממני להיכנס ולראות את הפרופיל החסום שלך עם התמונה המדהימה, לעקוב אחרי מצב החברים שלך שהולך וגדל ולתהות ביני ובין עצמי אם אלה בנות אחרות שאולי אתה יוצא איתן במקביל. הרי לא דיברנו על האופציה של להיות אקסלוסיבים, אנחנו יוצאים רק שבועיים ועברו ארבע פגישות.
כן, אני יודעת שמוקדם מאוד לתהות לגבי דברים, כאלו אבל משהו בך מרגיש לי רגוע ונכון כמו שלא הרגשתי אף פעם. מצד שני, משהו באדישות הטבעית שלך גורם לי חוסר ביטחון ( תחום שדי זר לי, אם יורשה לי לציין). אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאולי מתחת למעטה הטוב שלך מסתתר גבר תל אביבי כמו האחרים שפגשתי עד היום והשכלתי לברוח לפני שהם יפגעו בי.
אני מוצאת עצמי מפרשת כל מילה וכל משפט כניסיון שלך לברוח, מה שהוביל לכינוי הצורם "אשה קשה". אני לא באמת מתכוונת להיות קשה, אני פשוט צריכה שתבין אבל מרגישה שזה עוד מוקדם מדי לספר לך.
למה להן מותר לחשוף את הלחיים? (צילום: רויטרס)
| עוד מבט: |
|
| "אז תגידי, למה אין לך תמונה בבגד ים?" / עדי רם |
|
זה אפילו לא עניין של איך הגוף שלי נראה באמת, כמו זה שפשוט לא בא לי לחשוף אותו ככה מול כל העולם. לא רוצה שכל אחד שמסתכל לי בפרופיל יתחיל למדוד לי את הירכיים בסנטימטרים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אבל אני לא יכולה, כי אני לא חושבת שמגיע לך לשאת את המטען הזה. אני מאמינה שמדובר בעול פרטי שלי ובשדי העבר שלי, שעוד מוקדם לחשוף בפניך. אבל הם צצים בנקודות תורפה ויוצאים בציניות עוקצנית שאני מנסה אחר כך להסוות בחיוך או בדיחה.
עוד מוקדם לבקש ערבויות, ובינינו, גם אחרי כמעט שש שנים אין עדיין ערבויות. כל מה שאני מייחלת אליו הוא משפט קטן שיניח את דעתי ויסב לי שקט, משהו בסגנון "טוב לי ואני פה כדי להישאר". זאת דרישה גדולה, אני יודעת, ואין לי שום זכות לדרוש אותה, אבל זאת האמת הכואבת והאמיתית. בינתיים אסתפק במשפט "אולי תחליפי לבגד-ים אחר?".
ואני שמחה שאחרי כל השנים שביליתי בעיקר עם בנים אני מוכיחה לעצמי שעדיין קיימות בי תכונות נשיות (אחרת המכתב הזה לא היה נכתב).
