בית על הים: חתונה אינטימית ורומנטית
עברו שש שנים מאז החתונה הראשונה שכתבתי עליה ביקורת. זמן טוב לחשוב מה השתנה בענף החתונות, ולבקר בחתונה עם שקיעה מול הים התל אביבי
הליכה של חמש דקות בשעות השקיעה על קו החוף של תל אביב-יפו גורמת לך להרהורים נעימים. כך, גם אם האורחים שלכם, כמוני, נתקעו בפקקים על איילון וקיללו את כל העולם ואחותו, הם עדיין יגיעו לחתונה שלכם רגועים ושלווים. הנה, החיסרון הראשון (מתוך שניים) של בית על הים, העובדה שאין לו חניה צמודה, הפך מבחינתי ליתרון. רמז: גם עם החיסרון השני הסתדרתי.
נחזור להרהורים הנעימים: בדיוק שש שנים עברו מהחתונה הראשונה שכתבתי עליה ביקורת, היא צריכה להיות עכשיו בכיתה א' בערך. שש שנים, באמת הרבה זמן בעולם שמשתנה כל שבוע. אבל מה עם עולם החתונות? האם הוא עבר איזשהו שינוי בשש השנים האחרונות? על כך יינתנו תשובות בסוף.
הגעתי ב-20:00 לבית על הים ביפו. חניתי במרחק חמש דקות הליכה מהמקום ונהניתי מטיול רומנטי עם עצמי בסמטאות של יפו. כביש צר מפריד בין המקום לבין הגלים שהזהיבו באותו רגע באור האחרון של השמש. למעלה, על הגג, נשברה הכוס והמנשקים הראשונים נכנסו גם הם מתחת לחופה.
מתחת לגג, חלונות גדולים ופתוחים הפיצו אור חם ונעים מתוך האולם וממהרים ראשונים כבר נכנסו אליו ותפסו את המקומות עם הנוף הכי טוב. עמדתי עוד רגע בחוץ, נהנה מהרוח הנעימה של סוף היום ונכנסתי גם אני פנימה.
דבר ראשון עליתי לגג. הגג הוא הגו'קר של בית על הים. אני לא רואה זוג שמתכנן חתונה ומגיע לראות את המקום, עומד על הגג הזה עם המרחבים האינסופיים של הים מצד אחד, הנוף האורבני של תל אביב מצד שני והרומנטיות והנוסטלגיה של יפו העתיקה מצד שלישי ולא נופל בקסמי המקום. כל השאר זה כבר בונוס. וגם מזה יש הרבה. תכף.
רוח מהים, טובה לפיתוח תיאבון (צילום: ערן בארי)
סיימתי לקבל השראה וירדתי במדרגות לכיוון האולם, בזמן שאורחים אחרים בחרו במעלית והשיגו אותי. דלת עץ גדולה ופתוחה לרווחה הזמינה אותי פנימה. האולם של בית על הים בנוי משלושה מפלסים, בראשון נמצאת רחבה גדולה שתהפוך בהמשך הערב לרחבת הריקודים, אבל בשלב זה עמד בה שולחן עץ ענקי ששימש כבר הסלטים של מגי ותולי, קייטרינג הבית של המקום.
ניתן היה להבין במגוון מרשים של צבעים וטעמים: סלט חסות אייסברג עם ויניגרט מרענן, סלט בייבי תרד, אגסים מקורמלים, תפוח עץ מיובש, בצל סגול בויניגרט די'זון ירקות בגריל במיץ רימונים וחומץ בלסמי ומיני לחמים.
חתונה בלי האורחים של אבא מהעבודה
המפלס השני, מוגבה בשלוש מדרגות מהראשון ומקיף חצי ממנו, הוא איזור הישיבה המרכזי שמורכב מאפשרויות ישיבה מרובות. המפלס השלישי הוא גלריה עם שולחנות אבירים. אזור טוב לרכז בו את החברים של האח הקטן של הכלה, האקסים שלה, או כל קבוצת אנשים אחרת שלא איכפת לה לעלות במדרגות ולא נוטה להתבכיין ששמו אותה בצד.
שלושת המפלסים מגדילים את המקום ומאפשרים להושיב בו 450 אנשים, וגם מבטלים את תחושת חדר האוכל המוכרת ממקומות הבנויים מחלל אחד בלבד. וזה החיסרון השני שהזכרתי בתחילה, שגם הוא הופך ליתרון: העובדה שאם אבא שלכם פוליטיקאי או קבלן, תצטרכו למצוא מקום אחר לחתונה.
עשו בחוכמה בעלי המקום, שהפקידו את העיצוב בידי סטודיו מו שאחראי על מקומות כמו הקומה הרביעית וקפה נואר ועשה גם הוא קפיצת מדרגה עם העיצוב של בית על הים.
אפשר לשבת, לא חייבים מסביב לשולחן. (צילום: אבנר צרפתי)
המוזיקה במהלך ארוחת הערב היתה נפלאה, וסבבה באזור האלטרנטיבי הרך והפאנק. לאונג' איכותי שלא שומעים בדרך כלל בחתונות השתלב עם קאברים יפים ומרק רונסון, ובעיקר בלי קפה דל מאר שבדרך כלל שומעים בחתונות.
ארוחת הערב נגמרה, ועל במה שחיברה בין הבר לרחבה עלה הרכב גברי לבוש בחליפות שחור לבן והגיש קאברים של הביטלס בצורה נפלאה, בחירה מצוינת שהוכיחה את עצמה על הרחבה שהתמלאה מייד בקהל מכל הגילאים. ניצלתי את הזמן ומילאתי את צלחתי בדוגמאות מכל טוב: אנטריקוט, ספריבס וסלמון בתוספות של פירה ירקות שורש, אפונת שלג ושילוב של אורז פרא ויסמין.
המתחתנים מקבלים אולמות וגנים יותר מושקעים
לקחתי את הצלחת ויצאתי אל המרפסת: רחבה קטנה שיוצאים אליה דרך מפלס הישיבה ומייצרת אווירה של בית קפה רומנטי עם ריהוט עתיק ושני עצי זית צעירים. אם לסכם עד פה, נראה שבית על הים מצליחים להגיש מוצר מצוין, על סף השלמות בכל הקשור לעולם החתונות.
נוף אורבני מחד, נוף לים מצד שני. (צילום: אבנר צרפתי)
בפנים נגמרה ההופעה ומאיה B ידעה להשאיר את כולם ברחבה עם 's70 טהור, פאנק מקפיץ ( לא רמיקסים חלילה) והמשיכה למסיבת רוק למביני דבר עם הגורילז ובודי רוק, והוכיחה שלא חייבים קלישאות חתונה כדי להחזיק רחבה עמוסה, שיכורה ושמחה.
אז האם משהו השתנה בעולם החתונות בשש השנים האחרונות? התשובה, כמו כל דבר בעולם הזה מתחלקת לשתיים: כן ולא. הזוגות לא השתנו. הם עדיין רוצים מה שרצו לפני שש שנים וגם לפני 15 ו-20. הם עדיין פועלים בעיקר לפי הגחמות של ההורים מצד אחד, ולפי הקלישאות שכל חתן וכלה נופלים בהם לגבי המוזיקה, האוכל, מה שהאורחים אוהבים או לא וכו'.
מי שכן השתנה הוא הענף עצמו, שהתבגר מאוד, והתחיל לקחת את עצמו ברצינות. הסיפור של בית על הים הוא משל מצוין לעובדה הזו. לפני חמש שנים פתחו הבעלים שלו את "גם-ים", אחד המקומות היותר מבוקשים שפעלו פה, אבל סבל מבעיה אחת מאד גדולה: לא היה לו רישיון. לו ולעוד עשרות מקומות בארץ.
המקומות האלה נסגרים לאט לאט, והמקומות החדשים שנפתחים, עושים זאת בהשקעה ענקית, עם חשיבה, תכנון לשנים ארוכות והרבה ניסיון שנצבר. מי שמרוויח מכל זה, אלו הזוגות והאורחים שלהם שבלי לשים לב מקבלים מוצר הרבה הרבה יותר טוב ועם ראש שקט.
רוצים שנכתוב ביקורת על החתונה שלכם? כתבו אלינו!
לפנייה לכתב/ת 
