דו-מיני: בחרתי באשה, בצער ויתרתי על גברים
האם היותי דו-מיני הוא ברכה, או קללה? לא שזה עניין של בחירה, אבל לפעמים אני בטוח שזה פשוט נהדר, ומזל שנולדתי כך, שזה הוסיף לי כל כך הרבה. ברגעים אחרים לעומת זאת, אני מקלל את הרגע שבו נגעתי בראשונה, מבויש כולי, בגבר אחר
אני דו-מיני, אני חי את זה כבר מחצית מ-30 שנות חיי, אבל אומר זאת בקול גלוי (לעצמי, בעיקר) רק בכמה חודשים האחרונים. עד אז אמרתי לעצמי שאני סטרייט שמידי פעם מגוון את חיי המין שלו בסקס טוב עם גברים, אבל דווקא לאחר שהפסקתי להיפגש עם גברים לכמה שנים, קיבלתי והשלמתי עם העובדה שאני לא סתם סטרייט מתנסה, אלא שאני באמת ובתמים מאוד נמשך מינית לגברים , כמו גם לנשים, ושהמשיכה הזו היא חלק בלתי נפרד ממי שאני.
בואו לדבר על דו-מיניים גם בפייסבוק של ynet יחסים
מאז שקיבלתי על עצמי את "גזר הדין" והשלמתי עם המיניות שלי כפי שהיא, אני מנסה להבין לעצמי אם אני רואה בה קללה נוראית, או ברכה נהדרת. לא שזה באמת משנה, כי אחרי הכל, אני לא מאמין בבחירה חופשית בתחום הזה, אבל עדיין אני מוצא את עצמי יושב ותוהה מה דעתי. יש רגעים שאני בטוח, אבל בטוח, שזה פשוט נהדר, ומזל שנולדתי כך, ושזה הוסיף לי בכל כך הרבה מקומות. ברגעים אחרים לעומת זאת, אני מקלל את הרגע שבו נגעתי בראשונה, מבויש כולי, בגבר אחר.
את האמביוולנטיות בנוגע לדו-מיניות פגשתי גם אצל אנשים אחרים - סטרייטים, דו-מיניים או הומוסקסואליים. מביניהם, יש כאלו הטוענים בתוקף שדו-מיניות היא ברכה שאין כמותה: הכל פתוח בפניך, אינך בוחל בדבר, וההנאה מסקס יכולה להגיע ממקומות בלתי צפויים, מכל איש ואשה , ברגעים מפתיעים, ובהרכבים משונים.
יש לא מעט אמת באמירה הזו. יום אחד אתה יכול להתאהב ולשכב עם האשה הכי יפה (בעיניך), לטבוע בגופה, לצפות בשקיקה בכל תנועותיה וליפול שדוד כאשר רוח שובבה עוטפת את השמלה הקיצית שהיא לובשת וגורמת לה להיצמד אל גופה ולשרטט כל קימור מענג. המגע שלה בך הוא עדין ומרמז, מוליך אותך לאיטך במעלות של תשוקה.
לצפות בשקיקה בכל תנועותיה (צילום: Shutterstock)
אתה מתענג על הישירות הפשוטה והבוטה של המין
עוד מבט:
ככה נולדתי, דו-מיני, נהנה מכל העולמות
אריק אנון
יש גברים שאני נמשך אליהם, יש נשים שאני נמשך אליהן. לפעמים אני נמשך רק למין אחד, לפעמים אני נמשך רק למין השני. בעיניי זה מצב של win-win. נראה לי עצוב, אלה שמקטלגים את עצמם ובוחרים לחיות רק בקבוצה אחת
והנה למחרת אתה מוצא את עצמך עם גבר מסוקס, חזהו חלק, ריבועי הבטן שלו עטופים בזיעה חמה, והוא אוחז במותניך וסוחף אותך למעשה אהבה חושני. אתה מתענג על הישירות הפשוטה והבוטה של המין, ללא משחקים או נסיונות טישטוש. לפני רגע זר, והנה הוא שותף לדרך. זה פתאומי, מהיר וסוחף, כמו שסקס עם אשה לעולם לא יכול להיות.
באמת יש בזה קסם. בשני המקרים, בשני המינים.
כמובן, לא הכל גורסים שהדו-מיניות היא ברכה. הופתעתי לפגוש לא מעט הומואים שמתייחסים לדו-מיניים בזלזול מופגן. הטענה הבסיסית שלהם היא שדו-מיניים הם הומואים שחיים בהכחשה. "כאלו שלא הלכו עם עצמם עד הסוף", הם קובעים בפסקנות.
"איך אתה יכול לרצות גם מזה וגם מזה?" הם שואלים בספקנות. ולא משנה כמה תסביר להם שמיניות היא רצף, וכל אחד מאיתנו ממוקם, מסיבות ששמורות עם ההיסטוריה והגנטיקה שלו, במקום אחר על הרצף, הם עדיין יטענו בתוקף, שאתה סתם מתכחש, ויום יבוא ותגלה שאתה אחלה הומו.
החיסרון הזה הוא חוסר השלמות התמידי בו מתנהלים חיי
על אף שאני נוצר בערגה את כל ההתנסויות המיניות שלי (טוב, את רובן) , ועל אף השלמות המאוחרת שאליה הגעתי בנוגע לזהות המינית שלי, אני עדיין מרגיש שיש חסרון אחד גדול בדו-מיניות, שכל הגיוון ההתרגשות שבעולם לא יכולים לפצות עליו. החיסרון הזה הוא חוסר השלמות התמידי בו מתנהלים חיי, מהרגע שבו בחרתי לחיות במערכת יחסים מונוגמית ואוהבת.
ברגע שבחרתי לחלוק את חיי עם אשה במערכת יחסים שהיא באמת, אוהבת, אמיתית, כנה ומונוגמית, גזרתי על עצמי חוסר שלמות וכמיהה. כמיהה אל לילות סוחפים של מין מרגש, של אובדן שליטה מסוים, של מיניות שונה , אחרת וטובה לא פחות.
פיסה שבי שמחפשת ביטוי, אך לא תיענה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
