"פסטיבל ישראל שומר על היותו רלוונטי"

עם נעילתו של פסטיבל ישראל פרסמנו כאן ב-ynet את הכתבה "החגיגה הלכה לאיבוד", בה הובאו דבריהם של מבקרי תרבות מובילים בישראל, לפיהם הפך הפסטיבל בשנת היובל שלו לאסופת מופעים אקראית ונטולת בשורה. יוסי טלגן, מנכ"ל הפסטיבל ומשה קפטן, מנהלו האמנותי, ביקשו להגיב לדברים.

מוזיקה של ורדי עם פיצה או רביולי

פסטיבל ישראל ציין השנה מאה להולדתו של מאהלר, באירוע גדול בן שבע שעות בתיאטרון ירושלים, בו השתתפו מיטב האמנים הקלאסיים הישראלים. ההוא שודר במלואו בתחנת "קול המוזיקה" וזכה לביקורות מצוינות.

"הדוד וניה" של תיאטרון וכטנגוב. בין מופעי הפסטיבל

הנהלת הפסטיבל בחרה השנה, בשיתוף עיריית ירושלים, לרכז את אירועי החוצות ברחבי העיר. אירוע הפתיחה המרהיב כלל את אמניות האקרובטיקה מאוסטרליה,

הפקת הענק "ג'יזל" בביצוע להקת הבלט הישראלי וכן את אירועי הג'אז והפיוז'ן ברחבי העיר. עשרות אלפים גדשו את האירועים.

פסטיבלים רב תחומיים כמו פסטיבל אדינבורו, ליון, וינה או ניו-יורק מתקיימים באולמות הפזורים ברחבי העיר והמבקרים חוזרים למרכז העיר כדי לבלות בבתי האוכל והפאבים. כך, גם בירושלים של שנת 2011, עיר של מיטב המסעדות במרכז העיר ההולך ומשתדרג ובמתחמי תלפיות, ממילא, עמק רפאים ואפילו שכונת רחביה.

כל שצריך לעשות הוא לנסות ולהשתחרר מהנוסטלגיה של "הכל כלול" ברחבת תיאטרון ירושלים ולהמר על המקומות הללו לפני המופעים או אחריהם. גם כשירושלמי חובב אופרה נוסע למשכן בתל אביב הוא לא מתבל את המוזיקה של ורדי עם פיצה ורביולי במתחם המשכן אלא עוצר ברחוב אבן גבירול או הארבעה, על מנת לספק את רעבונו בדרכו חזרה לעיר הבירה.

חגיגה לשוחרי הז'אנרים השונים

"אנאפאזה". הפסטיבל היה שותף בהפקת המופע (צילום: גדי דגון)

האג'נדה של פסטיבל ישראל היא העלאת הפקות איכותיות ומיוחדות ולאו בהכרח כאלה המנסות לשבור מבנים של תוכניות מוכרות וקיימות. זהו פסטיבל רב תרבותי ותחומי המחוייב לאיכות וטעם טוב. גדולי האמנים בעולם פקדו את ירושלים במהלך 50 שנות הפסטיבל ונהנו להתארח בתיאטרון ירושלים. כך גם מאות אלפי שוחרי הפסטיבל בכל שנותיו. הם הגיעו כי התוכן משך אותם להגיע.

באשר לתכנים ולמבנה: הפסטיבל נוהג ליזום ולהזמין הפקות מקור ולעודד יצירה ישראלית ובכך הוא מהמר בשמחה על כישרונות כחול-לבן תוך מתן גיבוי כספי, שיווקי ותפעולי בשווי מאות אלפי שקלים. בשנים הקודמות הפיק הפסטיבל או היה שותף בהפקות כמו "אנאפאזה", "שיר השירים" מאת גיל שוחט, מחוות לנסים אלוני, נעמי פולני והתרנגולים, בועז שרעבי, שלום חנוך, כנסיית השכל, ליאונרד כהן ועוד.

הפקות אלה ואחרות המשיכו לאחר הפסטיבל בחיים עצמאיים. בשנה זו הופק ביוזמת הפסטיבל מופע הדיסק החדש של אחינועם ניני שצולם במלואו לערוץ "מצו" הבינלאומי, יצירתו החדשה של תיאטרון "קליפה", מרתון מהלר ופרויקט "פרמיירה באולפן" עם יצירותיהם של ג'ייסון דנינו, יגיל אלירז, הדס קלדרון, נעה קנולר-רבן, שחר פנקס ושיר גולדברג ורות קנר שחלקם הם "כוכבי המחר" אותם חיפש בפסטיבל אחד המבקרים שצוטטו בכתבה.

מחו"ל מגיעים ביוזמת הפסטיבל מופעי איכות שייחודם בכך שלולא הפסטיבל לא היתה מתאפשרת הבאתם. זאת בשל היותו משוחרר משיקולי רווח המנחים אמרגנים פרטיים. המופעים כולם עם חותמת איכות כשחלקם הם מופעים של קבוצות ויוצרים המושכים תשומת לב בינלאומית,

בשל יצירה ייחודית חדשנית או יוצאת דופן וחלקם נבחרו בשל חשיבותם של האמנים השייכים לצמרת התרבות הבינלאומית.

כך למשל, ביקורה ההיסטורי של להקת מרס קנינגהם המתפרקת בסוף שנה זו, ביקור תיאטרון השאובינה עם ההצגה החדשנית והמורכבת במיוחד "המלט", ביקורה של זמרת הסופרן קירי טה קנאווה, ביקור תיאטרון וכטנגוב החשוב עם "הדוד וניה" והבאת ההפקה הגרמנית ישראלית של "ישראל במצרים" ועוד, כל זה תוך שמירה קפדנית על מדיניות המחירים הנוחים. אין זה בשום אופן פסטיבל לעשירון העליון כפי שנטען. על כך יעידו מאות התלמידים מבתי הספר לאמנויות בארץ ומהאוניברסיטאות שהגיעו למופעים היקרים ביותר במחיר של כניסה לסרט. 70 אלף איש היגיעו במיוחד לפסטיבל, שעדיין שומר על היותו רלוונטי.

להתראות בפסטיבל 2012,

יוסי טלגן - מנכ"ל

משה קפטן - מנהל אמנותי