ויכוח נוקב ניטש בימים אלה סביב השאלה אם להעלות את גיל הפרישה לנשים מגיל
62 - לנשים שנולדו לפני ינואר 1950 - לגיל 64 - לנשים שנולדו לפני אפריל 1955. להחלטה על גיל היציאה לפנסיה לנשים יש השלכה על זכותן לקבלת גמלה - פנסיה,
וכן קצבת זקנה מהביטוח הלאומי.
מצידו האחד של המתרס ניצבים המתנגדים להעלאת גיל הפרישה לנשים, רובם נציגי ארגוני הנשים. לטענתם, יש להימנע מהעלאת גיל הפרישה לנשים מאחר שקיימת אפליה של נשים בשוק התעסוקה, בתנאים ובשכר, ואלו שפרישתן תידחה ייאלצו לחיות בעוני, כלומר מקצבה.
| שיוויון? |
|
| להעלות את גיל הפנסיה / יהודה מודעי |
|
למה חייבים להעלות את גיל הפרישה לגמלאות? כי אחרת לא יהיה מי שישלם על שנות הבטלה שלנו עם הנכדים. יהודה מודעי עושה סדר בפנסיה, ותוהה למה נשים פורשות לפני הגברים למרות שהן חיות יותר. והנימוקים שלו שוויוניים בלבד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
על פי עמדה זו נשים רבות עדיין מוצאות את עצמן נפלטות משוק העבודה בגיל צעיר יחסית עקב פיטורים, או מתקשות למצוא עבודה בגיל מאוחר, שכרן נמוך יותר משכרם של הגברים, ועל כן העלאת גיל הפרישה תהווה עבורן מכה קשה.
בנסיבות אלה, טוענים מצדדי הגישה, יש לבחון את הסוגיה בכובד ראש, תוך בחינת נתוני ההעסקה של נשים, מידת השתלבותן בתעסוקה ועוד. ואכן, בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה ציבורית שבוחנת את הנושאים האלו.
מצדו השני של המתרס ניצבים אלה הטוענים כי העלאת גיל הפרישה דווקא תסייע לנשים המופלות לרעה בתעסוקה, גם אם באופן הדרגתי.
כיושבת ראש נעמת בעבר וכעורכת דין בשוק הפרטי אני ערה לעובדה שנשים עדיין מופלות לרעה בתעסוקה. נשים רבות נעדרות משוק העבודה בשנים של לידת ילדיהן והטיפול בהם, השתלבותן בתעסוקה לאחר שהילדים גדלו קשה, ושכרן נמוך יותר.
עם זאת נשאלת השאלה אם פרישה מוקדמת היא הפתרון למצב זה? לטעמי – לא ולא. דווקא נתונים אלה מחזקים את העמדה כי יש לאפשר לנשים לעבוד שנים רבות יותר. יש לאפשר למי שכבר השתלבה בתעסוקה לאחר לידת ילדיה והטיפול בהם, למצות את האופק התעסוקתי שלה ולהמשיך לעבוד עד גיל 67 – כדי לצבור שנות וותק נוספות ועמן גם קצבה גבוהה יותר.
מנסיוני למדתי כי קביעת גיל פרישה נמוך יותר לנשים הוא אחד השיקולים לאפלייתן על ידי המעסיקים גם בקבלה לעבודה בגיל מאוחר - וגם לפיטוריהן ממקום העבודה קודם לכן. מעסיקים רבים מתלבטים אם בכלל כדאי להם להשקיע בהכשרה ובקידומה של עובדת הזכאית לפרוש קודם לכן, שכן אופק התעסוקה שלה נמוך יותר.
אם מתייחסים רק לשיקולים הכלכליים מובן שהשקעה זו בנשים הרבה פחות כדאית. אבל כשפותחים מעט את נקודת ההתייחסות מגלים תמונה שונה. מנתונים שפרסם בנק ישראל לאחרונה עולה כי עם העלאת גיל הפרישה לגברים ולנשים עלה גם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. עבור נשים בגילאי 60-61 עלה שיעור השתתפותן בכוח העבודה בשיעור של כ-9.4%.
אם לא די בכך, הרי גיל הפרישה הנמוך של נשים משמש גורם בגינו מעדיפים מעסיקים לפלוט ממקומות העבודה נשים בגיל נמוך יותר מהגברים, וזאת בנימוק שהן זכאיות לגמלה בגיל מוקדם יותר. למעסיקים זה זול יותר - מאחר שכך הם פטורים מתשלום פיצויי פיטורים.
לנימוקים אלה מצטרפים גם השיקולים שלנשים ותק תעסוקתי נמוך ולכן הפנסיה שלהן נמוכה יותר. אך, תוחלת החיים שלהן גבוהה יותר משל הגברים. המשמעות היא שצבירת פנסיה נמוכה מותירה נשים רבות ללא הכנסה מספקת במשך שנים רבות יותר – והן נתונות לעוני.
אינני מוצאת צידוק לקביעת גיל פרישה נמוך יותר לנשים עקב עיסוקן של רבות מהן בעבודות שוחקות. הרי בעיסוקים אלה מצויים גם גברים. לטעמי בקביעת גיל פרישה על פי מגדר - יש הנצחה של חוסר השוויון. עם זאת ייתכן שיש מקום לקבוע גילאי פרישה שונים בהתייחס לעיסוקים מסוימים בדרך של הסכמים קיבוציים.
אף שאני מסכימה עם הנתונים הקשים לגבי הנשים בשוק התעסוקה – הרי שהפתרון אינו בהשארת גיל הפרישה השונה והנמוך יותר. הסכמה לגיל פרישה נמוך יותר לנשים – מהווה השלמה והסכמה עם נחיתותן. לדוגמה לאי קבלת רוע הגזירה אפשר לראות במאבקן המוצלח של הרופאות בבית החולים הדסה בשנות ה-80 ושל דר' נעמי נבו להעלאת גיל הפרישה שלהן. אסור שהישגים אלה ייסגו לאחור, ויש להמשיך בקידום השוויון המיוחל.
עם זאת, וכדי שלא להתעלם מהצורך במתן פתרון גם לנשים שנפלטו או לא נקלטו במעגל העבודה - וכבר מצפות לקבלת קצבה כלשהי – ראוי לבצע שינוי הדרגתי.
הצעתי היא ליצור הבחנה בחוק בין גיל הפרישה מהעבודה – דהיינו הגיל המזכה נשים לפרוש מהעבודה ולקבל פנסיה שנצברה עבורן, ובין הגיל המזכה בקבלת קצבת "זקנה" (גיל) מהביטוח הלאומי. כיום זכאותן של נשים לקבלת הקצבה בביטוח הלאומי בגיל 62 נסמכת על גיל הפרישה מהעבודה ומזכה בקצבה על פי מבחן הכנסה.
ואולם אם תנותק הזיקה שבין קביעת גיל הפרישה מהעבודה לבין גיל הזכאות לקצבת זקנה, גיל הפרישה של נשים מהעבודה יעלה. באופן זה הגיל המינימלי לפרישה מהעבודה יהיה בשלב הראשון 64, אך זכאותן לקצבת זקנה מהביטוח הלאומי תמשיך להיות מגיל 62 על פי מבחן הכנסה. וכך, אותן נשים שנפלטו ממעגל העבודה קודם לכן לא ייאלצו להמתין עד לגיל 64 לקבלת הקצבה אם הן עומדות במבחן ההכנסות.
אני מאמינה כי כל מי שרוממות השוויון בפיו לא יכול לתת ידו להנצחת אי השוויון בתעסוקת הנשים בהסכמה לפרישה מוקדמת של נשים.
הכותבת שימשה יושבת ראש נעמת בשנים 1994-1998 והיא בעלת משרד עצמאי לעריכת דין
