שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רווקים: כל אחד מאיתנו נסחב עם סירה משלו
    להיות באותו הים לא תמיד מספיק - המעבר משתי סירות לסירה אחת הוא החלק הבעייתי. לפעמים המטענים שלנו וחגורת ההצלה שאנחנו מגוננים בה על עצמנו אינם מותירים מקום לאדם נוסף
    חבר קרוב טען שההזדהות של אנשים עם בדידותם של אחרים נובעת מהעובדה שכולנו באותה הסירה. אני חושבת שהבעיה היא שכולנו באותו הים, אבל בסירות נפרדות. כל אחד מוּנע מנסיון העבר שלו, סוחב בסירתו את המטען הרגשי ותכונותיו האישיות ומנסה לחתור בשיא הכוח, לרוב נגד הזרם.

     

    בואו לדבר על חיי רווקות גם בפייסבוק של ynet יחסים

     

    הגברים האחרונים בחיי לימדו אותי שלהיות באותו הים לא תמיד מספיק - המעבר משתי סירות לסירה אחת הוא החלק הבעייתי. מערכות יחסים מהעבר תופסות לעיתים את רוב המקום הפנוי ומחייבות לבישה של חגורת הצלה כדי לא לטבוע בשנית. ובאמת שלא ניתן להתקרב לאדם היושב בסירה עמוסה ועוטה על גופו חגורת הצלה.

     

    לעיתים כל המִטען הזה שאנחנו סוחבים משמש רק תירוץ כדי לא לפנות מקום לאדם אחר שיישב לידנו ויעזור לנו לנווט ולחתור בים הסוער הזה. אני יודעת שהשתמשתי במטען הזה כתירוץ לא להכניס לחיי אנשים חדשים או להיפתח כבר מספר פעמיים בשלוש השנים האחרונות.

     

    החתירה לבד הפכה קשה מנשוא

    הבעיה התחילה כשכבר החלטתי להיפטר מאותו המטען, שכן החתירה לבד הפכה קשה מנשוא. שאלות גורליות כמו מה לזרוק לים ומה להשאיר התחילו לכרסם בנחישות שלי לבצע את החלטתי. מה מכל אותם זכרונות עבר והחלטות אוכל לנכס לעצמי ולהשאיר כחלק מהאני החדשה ומה ניתן לשחרר אל עבר הים הפתוח? 


    איך מכניסים לסירה אדם נוסף? (צילום: Shutterstock)

     

    אני יודעת היום מי אני ומה אני רוצה, אבל עדיין מרגישה שאני זקוקה במידה מה להגנה של אותו המטען. המטען הזה ממלא את הסירה הקטנה שלי ולא משאיר לי מקום פנוי רב, ככה שהרגשת הבדידות מתעממת. אבל זו חרב פיפיות, משום שאותו המטען בדיוק מונע ממני להכניס אל סירתי הצנועה אדם אחר שימלא אותה במטען חדש של שנינו.

     

    בינתיים המסע מסקרן וסירות חדשות נקרות בדרכי. בכל אחת יושב אדם אחר ומטענו איתו. יש המנסים להעלים את המטען שברשותם ולמחוק את העבר, יש שמנסים להצניע את אותו, מנגד קיימים אלו שאינם מעוניינים בפרטנר נוסף לחתירה, אלא בחופשה קלה מסירתם הדלה על ידי ביקור בסירות אחרות לזמן קצר. כל אותם חותרים אותם אני פוגשת מכניסים לי שלא במודע מטען נוסף לסירתי העמוסה.

      

    אני סוחבת איתי את החוויות שלי איתם, את התחושות והרגשות שחלקנו יחד ולעיתים אף את הסיפורים שלהם שהשפיעו עליי. אני מרגישה שעליי לפנות את הסירה בהקדם, בטרם תהפוך כבדה מדי ותשקע, או תשאיר אותי במקום, משום שלא אצליח לחתור עוד בגלל המשקל.

     

    האם גם אחרי שאצליח לנקות את הסירה המטאפורית שלי ולהיפטר מכל אותו משקל עודף ולנוע בחופשיות בים הפתוח אצליח גם להיפטר מאותה חגורת הצלה הנחה על גופי ושומרת עליי?

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "רווקים: כל אחד מאיתנו נסחב עם סירה משלו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים