אשתי, אל תתגרי בי סתם. נגעת? - נסעת!
אסור להיות ביצ'ית. זה אולי טוב בשלבים המוקדמים של היחסים, בהם אני לא מבין את החוקים וחייב להתחשב כי "ישתלם לי מחר". בנישואין, ועוד אחרי עשור ומחצה, אני לוקח מה שנותנים לי ברגע שנותנים אותו. לא מאמין יותר להבטחות של מחר או "סופשבוע כי אנחנו לבד". עכשיו וזהו
עכשיו? ממש עכשיו? כי ברור לך, הרי, שאני בעד כל הזמן. ז'תומרת, אני בעד כל הזמן אבל אל, אל תעשי לי סתם רק לראות אם אני בעד. אסור לך לעבור לידי וסתם לשלוח ידיים ולדגדג לי במקומות הרגישים.
סקס זה מצחיק, בבדיחות, בסרטים, על הבמה בהצגה או בסטנדאפ משובח, אבל לא כשאני יוצא מהמקלחת או רואה משחק כדור רגל/סל פעם בשנה. החוקים לתכשיטי הכתר שלי גזורים ממשחק המלכים שחמט: נגעת-נסעת. למתקשות, גם חוקי הספארי תקפים כאן: לא מעירים נמר משנתו בשביל הצחוקים, ועוד כשאת עם הציצי בחוץ, או עם החוטיני והחריץ מתכופף לו בדיוק לידי, מורגש, באבוהה מורגש. אני אסביר בפעם האחרונה: לא מתקשרים לשאול את החותנת מה היא מכינה לארוחת שישי ערב חגיגית אצלך בבית (!) עם כולם, כולל ההורים שלך, בשביל להגיד לה אחרי חצי שעה, "בצחוקים, אנחנו בכלל לא בבית".
אני מכיר את המנטרה הנשית שלפיה אפשר גם להתמזמז לפעמים בשביל הכיף, ולא חייבים לגמור, ואפילו את זו האומרת שסקס זה לא הכי חשוב, ואין לי בכלל כוונות אפילו ששלחתי אצבע, אני עייפה. זהו, שאני כאן נגד. נגד המנטרות האומרות שאפשר להתחיל בלי לסיים. כל המתחיל במצווה... וכו'. לא מקובל עלי שתגעי לי באחוריים כשאני מתכופף במטבח (זה מסוכן פיזית, רבאק!), או תעשי דינג-דונג פתאומי בפעמונים שלי כאילו אני תלוי בראש מנזר. את אפילו לא יכולה להסתכל לעבר היהלומים יותר מננו שנייה עד שאני תופס אותך. לא יכולה להביט ככה סתם, כי גם המבט אומר משהו, אין מבטים סתם (כמו שאני מסתכל על הציצי שלך, אין סתם), ועבורי זו הוכחה שעכשיו את רוצה. אז בא לי גם.
את מצהירה שאת הולכת למיטה, ואם בא לי אז אני מוזמן
הגופיה הלבנה הזאת בלתי חוקית! (צילום: Shutterstock)
את לא יכולה לשים עלי ראש באמצע משחק כדור כלשהו, פעם בשנה, בדרך כלל גמר אליפות שהיא, ולהזיז את הראש בשביל תנועת ההתעוררות, ואחרי שהתנועה מצהירה "אנגליה" (תחילת תנועה, לכל מי שלא היה בטירונות), את מצהירה שאת הולכת למיטה, ואם בא לי אז אני מוזמן. זה לא עובד ככה!!! אם כבר בא לך, בלי לְרַצוֹת את הבכי המתמשך שלי, זה פשוט לא יכול להגיע בסנכרון עם שעתיים של משחק שנתי אחד, יחיד ומיוחד. זה פשוט בכוונה תחילה, וכן, את חשובה ממשחק כדור, פחות שעתיים בשנה. אז, או המשחק או שתבצעי בי את זממך בעודי צופה בטלוויזיה ואל תרימי את הראש להפריע לי, בבקשה. בשריקת הסיום אני שלך. לכי על זה. החיים פשוטים למדי, כשאני מסביר אותם. נראה לי.
זה נחמד להתחרמן קצת בעבודה דרך מסנג'ר, וידאו צ'ט חבוי מההמונים, או בשיחת טלפון. זה יפה, ויש לזה עתיד מבטיח. אבל, אם זה רק לשם השעשוע, כי בערב את יוצאת עם חברות, והזקיף מפחד לשבור שמירה אי שם במרומי עמדת השמירה, זו אכזריות טהורה, אפילו נקמנית. לא מצחיק. אין כאן שעשוע. רוצה לבצע? תבצעי. נקודה. השעה אינה חשובה, העיקר שיהיה לנו סיפור פיטר פן (כזה עם סוף שמח). אין מצב שאת מספרת לי אחרי יום כזה שאת עייפה, שתית יותר מדי (ממתי את שותה?), הילדים מעייפים אותך, ניקית את הבית, שיגעו אותך בישיבות, מיליון טלפונים, אין לך כוח וכן הלאה.
אסור להיות ביצ'ית. זה אולי טוב בשלבים המוקדמים של היחסים, בהם אני לא מבין את החוקים וחייב להתחשב כי "ישתלם לי מחר". בנישואין, ועוד אחרי עשור ומחצה, אני לוקח מה שנותנים לי ברגע שנותנים אותו. לא מאמין יותר להבטחות של מחר או "סופשבוע כי אנחנו לבד". עכשיו וזהו.
רק בשביל לסגור את נושא העבודה, כי פתאום התעצבנתי קלות, אז לא רק לך קשה, ויש לך יום ארוך ומעייף. גם לי. גם אני עובד, עונה לטלפונים, מעביר את הזמן בעיסוקי העבודה שלי, רץ עם הילדים, ארוחות ערב, מקלחות וכו'. אז אם לי יש כוח שאפילו ואני עייף, אז גם לך. ככה. במיוחד בימים שאת מחליטה שיש לך כוח, והוא נמוג בשנייה שהראש שלך פוגש בכרית שעל המיטה. נא לשמור על החוק!
אין לך מגבת?! חכי לי ערומה ונוטפת במיטה, אני אנגב אותך
החוק הזה מתרחב גם לנושאים עקיפים אך מקושרים. אני מתכוון לחזיות, חוטיני, מקלחת, גופיות סבא בלי חזייה. בקיצור טיזינג. לא אוהב טיזינג בלי האפטר פארטי. אין מצב שאת מחליפה שלוש חזיות בחדר לידי סתם ככה, או שואלת אותי אם החוטיני יפה לך בחצי סיבוב שמראה לי חצי ציצי ותחת מושלם בעמידה כפופה. אל תקראי לי למקלחת להביא לך שמפו. קחי לפני. את יכולה לקרוא לי לעשות מקלחת יחד איתך בלבד (אמבטיה כשאין משבר מים או בחו"ל). אין לך מגבת?! חכי לי ערומה ונוטפת במיטה, אני אנגב אותך... גופיות סבא בלי חזייה זה מחוץ לחוק אם את מנקה את הבית (את ולא אני. לא יודע, קחי עוזרת אוףףף!). הציצי בורח לך כשאת מנקה את הבית בגופיות הסבא שלי. זה התעללות כפולה, כי אני יודע ש-א', אסור לי לגעת כי את מנקה ואז אני אחטוף כי אני מפריע לך לנקות, ואולי עדיף שאני אנקה מתישהו (גול עצמי בריבוע), ו-ב', כי אחרי זה את עייפה ואני לא יכול לסתור את התירוץ הזה, ומזל שיש הרבה סבון במקלחת. זה מחרמן, מה לעשות. יש נשים שלובשות כותנות לילה ובייבידול. אני לא מכיר מקרוב, אבל לפי האתר של ויקטוריה, יש ללבוש הזה כוונה אחת ובלעדית, אפילו בלי הדוגמנית אני מבין את הכוונה, וכל כוונה אחרת זו עילה לתלונה משטרתית בגין התעללות בחסר ישע.
אז לסיכום הפרק הזה: א': אין נגיעות במקרה, בטעות, בלי כוונה. נגעת – נסעת, כואב לך הראש? קחי ואליום ותמשיכי עם התוכנית להערב. ב': אין דיבורים סרק בשביל הדיבורים, אני כבר נשוי לך, אין לי מה לדסקס את "כמה אתה אוהב אותי?!". דיבורים זה נגעת – נסעת. ג': הלבוש שמשגע אותנו, וכל אחד מתחרפן מלבוש אחר, הוא בחזקת נגעת – נסעת. מצידי, לכי ערומה אם יש בעיה.
הבלוג של זיו
