יצא מצא

את מסיבת הפרידה שלו מחבריו ואוהדיו בניו-יורק ערך נשיא הבונדס בעשר השנים האחרונות, יהושע מצא, באולם הקטן של מלון “סנט ריג'ס”, מלון של עשירים, כפי שציין אחד הנוכחים. על השטיחים הרכים ולצד הבארים הקומפקטים של אולם הקוקטיילים שבקומה החמישית, הוא לחץ ידיים, התחבק והצטלם כשלצידו רעייתו רחל. תשע שנים בניו-יורק סגר מצא בשבוע שעבר ואת ימיו האחרונים בעיר הוא בילה בסידורי קונטיינרים. בשבוע הבא הוא ורחל יעלו על טיסת “אל על” שתיקח אותם לירושלים, העיר בה גדלו כמה וכמה דורות של משפחות שני בני הזוג.

עשרות חשובים באו להיפרד ממצא בסנט ריג'ס ובראשם השר דן מרידור, שקפץ מפריז כדי להגיד תודה למצא בשם ממשלת ישראל על עבודת גיוס ההון החשובה שעשה למען המדינה. אורחת לרגע הגיחה בהפתעה של סוכנת מוסד, יו"ר קדימה, ציפי לבני, מנהיגת האופוזיציה ולשעבר חברת המשפחה הלוחמת של הליכוד, כור מחצבתו של מצא. לבני, שהגיעה לאירוע אחר שהתקיים באותה שעה באולם שבקומה השלישית של המלון, שם אירח אותה לתדריך מייסד האירגון לקידום שלום ואחווה בין יהודים וערבים, "קרן אברהם", הגיחה לרגע לאולם הנשפים כדי לעשות כבוד לחבר. לבושה בשמלת ערב קטיפתית, תפסה לבני את המיקרופון ומיהרה להתנצל על החוצפה הישראלית בהתפרצות הזו למסיבה פרטית. “אבל כולנו ליכודניקים", אמרה בעיניים זוהרות כשזיהתה את דן מרידור. "שמעתם מה אמרה ראש האופוזיציה?", לחש מישהו על אוזן חברו, אבל לבני המשיכה להלל את פועלו של יהושע מצא.

אוהד אחר שבא להגיד שלום היה מלקולם הונליין, סגן יו"ר ועידת הנשיאים היהודים, שדחה את טיסתו לאירופה באותו יום לשעת לילה מאוחרת, כדי לא להחמיץ את אירוע הפרידה ממצא. הונליין הצהיר בביטחה כי “לאף אחד אין ספק מה יהושע מצא עשה למען ישראל”. מילים חמות נוספות השמיעו בכירים בבונדס, שהשתמשו רבות במילים "נחישות", "חריצות", "רגישות", "ציונות", בדברם על האיש אותו שלח אריאל שרון לאסוף השקעות בצורת אגרות חוב מאמריקה בכלל ומיהודיה בפרט. הקונסול הכללי עדו אהרוני אמר כי מצא ורעייתו היה לו כאן כמו משפחה. מצא הרגיש בבית.

"כולנו ליכודניקים". יהושוע ורחל מצא עם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני (צילום: דיוויד קרפ)

כשדן מרידור עלה לשאת דברים, הוא סיפר על בית אחר בו גדלו השניים, בית תנועת 'חירות', שבראשה עמד מנחם בגין. ”יהושע כבר היה שם כשהגעתי”, הדגיש מרידור הצעיר בעשור וחצי ממצא, לו ימלאו 80 בחודש הבא. מרידור תיאר את נשיא הבונדס היוצא כ”איש אשר רוח בו”, וגם הסביר, “שעל פי רש"י, כוונת הביטוי לאיש היודע להלך כנגד רוחו של כל אדם”. מרידור, שלא חסך מהקהל סקירה על המצב במזרח התיכון, סיים בדברי ברכה של שכן ירושלמי: “באתי להגיד ליהושע מצא: וולקאם הום! הוא לא עוזב, הוא בעצם חוזר!”

גם הם ציונים

עשרות התמונות של מצא עם שועי עולם עדיין היו תלויות על קיר לשכתו ביום שבו נפגשנו לראיון פרידה.

מצא סיפר שכל התמונות עומדות להיארז ולהישלח לארץ בימים הקרובים. “שם, שלא כמו באמריקה”, הסביר, “לא נהוג לתלות תמונות כאלה על קירות המשרד”. עשר שנים בקירוב, אמר מצא, זו תקופה מספקת לכל הדעות לחיות מחוץ לישראל. שלושה ילדים ותשעה נכדים מחכים לו בארץ והוא לא מתכוון לוותר על הזמן שלו איתם. כמו שידע להיות נחוש בגיוס למעלה ממיליארד דולר מידי שנה במכירת אגרות בונדס, יהושע מצא מביע נחישות גם בנוגע לנסיעתו לישראל. הוא נחוש להיות על הטיסה שתיקח אותו הביתה ב-12 ביולי ולפנות את מקומו למחליפו, רואה החשבון איזי תפוח. מניו-יורק, הוא אומר, הוא שבע. כמה אפשר לטייל בסנטראל פארק, ללכת לאירועים? הוא שואל באופן חצי משכנע. מהבית שלו בירושלים, הוא רואה את הנוף של שלושת רבעי העיר, ולטענתו הוא לא רוצה להחליף את הנוף הזה בשום נוף אחר. מצא, בן הדור השמיני למשפחה של ירושלמים, צוחק למשמע השאלה, האם יזדקק עכשיו לקורס הכנה לחזרה לארץ כמו זה שמספק משרד הקליטה לישראלים חוזרים. הוא אומר שהוא לא צריך שום קורס על ירושלים. אמנם המדינה השתנתה בעשר השנים האחרונות, ובכספי הבונדס שגייס בעצמו נבנו כבישים וגשרים חדשים, שהוא לא ממש מכיר, אבל במשך עשור הוא הקפיד לשמור על קשר ישיר עם ישראל ועם הנעשה בה: "טלפונים, ביקורים, הרצאות”. לפוליטיקה הישראלית, הוא אומר באופן לא ממש מפתיע, הוא כבר לא יחזור. מבחינתו הוא מיצה את הקריירה בפוליטיקה הישראלית. אחרי ששימש במשך שנים ארוכות כחבר מועצת עיריית ירושלים, סגן ראש העיר, ח"כ מטעם הליכוד ושר בריאות בממשלת נתניהו הראשונה, מה נשאר עוד? הוא שואל. אבל הוא לא בדיוק חושב על פרישה. הוא מעונין כעת במשהו יותר רוחני, אולי לעמוד בראש מוזיאון, אולי בראש אירגון שפועל למען מטרה טובה. לפני ששה חודשים התחיל לכתוב ספר אוטוביוגרפי והוא מתכנן להמשיך בכתיבה כשיחזור לישראל. את ניו-יורק עוזב מצא בתחושת סיפוק ולא רק בגלל הכספים הרבים שגייס כאן אלא גם בגלל הקשר החם שיצר עם יהודי אמריקה במסגרת התפקיד. "נושא הציונות קרוב לליבי", הוא אומר, "אני אומר את זה בלי ציניות, בלי להתבייש. בעשר השנים האחרונות רתמנו יהודים לרכישת בונדס. היום יש לנו מערכת של לקוחות שאנחנו יכולים לבנות עליהם. הצלחנו גם ליצור מערכת של תומכים לא יהודים”.

מה אתה יכול לספר על הקשרים של הבונדס עם הקהילה הנוצרית בארה"ב?

מצא: ”אני זוכר שנסענו לפגוש את חברי הקהילה האוונגליסטית, ביוסטון, טקסס, ונדהמתי מהנואמים. הם דיברו על ארץ ישראל השלמה ואמרו שאין לנו זכות להחזיר פיסה אחת מהארץ. בשנת 2004 נסעתי למסיבת יום העצמאות לישראל, שהם אירגנו עם קהל חוגגים של 25,000 איש. הפתיע אותי לראות על הקיר דגל ישראל הכי גדול שיכול להיות וכולם שרים 'ירושלים של זהב'. פגשתי גם את ג'ון הייגי בכנסיה שלו בסן אנטוניו. גם שם דגל ישראל כיסה את כל הקיר. אחד האירגונים האוונגליסטים שחבריו הם אוהדים גדולים של ישראל הוא 'נוצרים למען ישראל', שהשתתפו באירועים שאורגנו לכבוד הבונדס. הערב הכי גדול בתולדות תשע וחצי השנים שלי כאן התקיים בשנת 2004, באירוע שבו גוייסו 78 מיליון דולר. זאת הייתה מסיבת יום הולדת שאירגנו לקרל לינדר, תעשיין והבעלים של קבוצת הבייסבול 'סינסטי רדס'. הערב נערך באולם בסינסנטי, אוהיו, שהיה מלא ב-1,000 חברים והמעריצים שבאו לחגוג עם לינדר, שהוא אוהד ישראל וקונה גדול של בונדס. לינדר סיפר סיפור קטן ומרגש, איך בתקופה שלא היה לו כסף וכל הבנקאם סרבו לתת לו הלוואה, היה זה בנקאי יהודי, שנתן לו הלוואה של 10,000$, איתה התחיל את דרכו. מאז הוא מרגיש שהוא חייב לישראל. כ-80% מהקהל שהשתתף במסיבה היו לא יהודים. בסוף הלילה נרכשו אגרות בונדס ב-78 מיליון דולר. זה היה הסכום הגדול ביותר שנאסף בשמו של אדם יחיד”.

מי עוד קונה כאן בונדס?

"מדינות שמשקיעות בישראל. ביום השנה השישים לבונדס, שחגגנו לא מזמן, מדינת ניו-יורק רכשה אגרות בונדס ב-25 מיליון דולר ע"י חשב המדינה, תומאס דינאפולי. חשב העיר ניו-יורק, ג'ון לו, רכש בונדס ב-15 מיליון. עשרה מיליון נוספים נרכשו ע"י אנשים פרטיים. מדינות אחרות שקונות בונדס במאות מיליוני דולרים כוללות את טקסס, פלורידה, מסצ'וסטס, אינדיאנה, אילינוי”.

גם הם ציונים?

"זאת השקעה בטוחה והרייטינג של ישראל גבוה. מדינת ישראל מעולם לא פיגרה בתשלום”.

היית כאן כמעט עשר שנים ונפגשת עם חשובים ומפורסמים. כולל הנשיא אובאמה?

"פגשתי את ברק אובאמה בתקופה שבה היה חבר קונגרס מאילינוי. פגשתי אותו באולם סעודות בוושינגטון. הוא ניגש אלינו ואמר: 'אני מכיר את הבונדס. אני גרמתי לקבלת החוק שמתיר להשקיע בבונדס של ישראל. פגשתי אותו שוב בוושינגטון לפני חמישה חודשים והוא כריזמטי וכובש לבבות".

יש אנשים בקהילה שהתאכזבו ממנו.

"אני כאן אורח ואני לא רוצה להתבטא בנושא. אני חושב שאמריקה צריכה לעבוד על פשרה בין הישראלים לפלשתינאים".

איך אתה חושב שהשהיה כאן השפיעה עליך?

"אין ספק שזה הוסיף לי ממד ציבורי גדול. רציתי לבוא ליהודים, כמו שאמר לי אריק שרון, משהו שהפך למעין צוואה שלו. הוא אמר: 'עשרים שנה היית בכנסת ועשית די. היית כבר שר. עכשיו לך ליהדות העולם ותוסיף לה משקל, תלווה אותם, תהיה לידם'. המדינה יקרה ליהודי ארה"ב, אני רואה את זה כעניין של גורל. לפני 13 דורות המשפחה שלי עזבה את יוון ועלתה לארץ ואילו המשפחות שלהם המשיכו במסורת היהודי הנודד והגיעו לבסוף לאמריקה. ללוות את היהודים כאן, זה מה שנותן לי סיפוק, אחרת, מה יש לי לעשות פה?”

"הבית צריך להיות בישראל". מצא ומכובדים באירוע הפרידה (צילום: דיוויד קרפ)

אז איך הצלחת לגייס סכומים כל כך גדולים?

"בשנת 2003, כשהיה משבר כלכלי בארץ והבנקאות הבינלאומית סירבה לתת לישראל אשראי, המדינה כמעט קרסה. אז הגיע לחדר הזה ניר גלעד, החשב הכללי של מדינת ישראל. הוא בא עם זעקה גדולה: שערי האשראי היו סגורים והאינפלציה אדירה. שר האוצר היה סילבן שלום והתגייסנו למען המדינה. למרות ההפגנות של אנטי ישראלים, כולל יהודים דתיים, נגד הבונדס, המשכנו לעבוד.  היה לי חשוב לעורר את היהודי לתמוך בישראל, לרכוש בונדס. היה לי חשוב לדבר עם הקהילה היהודית פה, לחבר אותם לישראל. כך נוסד ה'טאסק פורס', משלחת של תומכי הבונדס שהוצאנו פעם בשנה לביקור בישראל. בשנת 2003 גייסנו 1 מיליארד דולר. בשנת 2004 הסכום עלה למיליארד ושלוש מאות אלף. בשנת 2005, עם ההתאוששות, בישראל כבר אמרו שאם אעבור את המיליארד אקבל קנס. הם לא רצו שנגייס מעבר למה שהם צריכים. השנה, לעומת זאת, המדינה אמרה: תגייסו קצת יותר. אז גייסנו מיליארד ומאתיים אלף דולר. אם המדינה חס וחלילה תהייה במצב חרום, תהיה לנו היכולת לגייס גם 2 מיליארד דולר. סיפרו לי שבמלחמת יום הכיפורים, היהודים הגיעו למשרדי הבונדס עם הזהב שלהם. ביום שנכנסתי לתפקיד נתתי הוראה חד משמעית, לא לקבל אף פעם כסף מזומן!”

שבע מניו-יורק

חיית פה עשר שנים, לא קשה לעזוב?

"אני חוזר לתשעה נכדים בגילאי שנתיים עד צבא, שהיו מאוד חסרים לי ולאשתי. למרות שהיו לי חיים טובים פה, אני כבר מחכה בכיליון עיניים לחזור לארץ".

למה תתגעגע פה?

"לכלום! אני שבע. כן, אולי אתגעגע לקום בבוקר ולשבת לנהל את העסק, לטייל בסנטרל פארק, שיש לי הרבה צילומים יפים ממנו. אולי להמבורגר 'יוסטון', שבשדירה השלישית ורחוב 54, אבל להגיד שלא אישן בלילה כי הם יחסרו לי? זה לא המצב. כמה עוד אפשר? בירושלים אני הולך ל'צ'ופי', שהיא מסעדת הדגים הטובה ביותר שאני מכיר. לא מזמן הייתי בביקור בארץ עם אשתי ולא רציתי לחזור לפה. עכשיו אני עוד צריך לשלוח את הקונטיינר, להשתתף במסיבות פרידה. הלכתי לא מזמן לבית קפה בשכונה ובחורה ישראלית בשם יעל, שעובדת שם כבר כמה שנים, אמרה לי שאני אחסר להם. אבל לה ולחברה שלה יש ברירה, לחיות במדינה שכולנו יהודים שם".

לאחרונה נחשפו שערוריות ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט וראש הממשלה הנוכחי נתניהו, שהתארחו במלונות פאר במסעותיהם בחו"ל, שחלקם מומנו ע"י הבונדס. מה אתה יכול לספר על זה?

"אני רוצה להגיד שאהוד אולמרט הוא אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו למדינה. לצערי הוא כשל בכמה דברים שאסור היה לו להיכשל בהם. חלקם אולי השמצות, חלקם אולי לא".

מה עם מלונות הפאר שמומנו לו?

"כשאירחנו אותו מימנו את המלון, הרי איפה הוא ישן, בסנטרל פארק? גם את נתניהו אירחנו, אבל הפירסומים בערוץ 10 הישראלי דיברו על מלונות בהם התארח בלונדון ובצרפת, כלומר זה לא היה שייך אלינו. כשהזמנו אותו לדבר בערב של גיוס כספים, שילמנו את המלון, אחרי הכל הוא ראש ממשלת ישראל. אם לא נביא אח"מים ישראלים לאירועים, אנשים לא יבואו. אנשים שוכחים שכשמגיע אורח זר חשוב לישראל, משכנים אותו בסוויטה במלון קינג דיוויד שעולה 1800$ ללילה. זה כולל גם את הפקידים ומדינת ישראל משלמת".

דווח שגם אירגנתם לשרה נתניהו הרצאה פה, באחד הביקורים אליהם הצטרפה לבעלה.

"היא הרצתה באולם שלנו בפני נשות הבונדס, שביקשו לשמוע את אשת ראש הממשלה. אפילו את כרטיס הטיסה שלה לא שילמנו אז. ההוצאות שלה היו מאוד קטנות".

מה אתה חושב על החברה הגלובאלית של היום, שמביאה לכאן עשרות אלפי ישראלים?

"אני מודע לכך שאנשים היום טסים יותר, עושים עסקים, מסתובבים בעולם. אני מאחל להם הצלחה. אני חושב, שחברה גלובאלית זה טוב, אבל הבית צריך להיות בישראל!"