המטס האל-קולי

כיצד נגמר הדיון בהצבעת האי-אמון של האופוזיציה נגד הממשלה בפרשת המטס של הפעילים הפרו-פלסטיניים? אינכם יודעים, הצדק עמכם - לא היה דיון כזה, ולא היתה הצבעה כזאת. מעבר להודעות הממשלה ודובריה, לא נשמעו מספיק קולות בפרשה. אנשי התקשורת מיעטו לשאול שאלות, וגם האופוזיציה ודובריה לא שאלו מספיק. דברי ביקורת כמעט ולא הושמעו מעל בימת הכנסת ובוועדותיה ומחאות על מדיניות המטס והמשט כאילו צונזרו מרצון.

רוח הביקורת לא נשבה במפרשיהם של מתנגדי הממשלה, אולי מחשש שיזוהו עם עוכרי ישראל במשט או במטס. לכן לא הוצגה לפני אזרחי ישראל כמעט שום עמדה חלופית לקו הממשלתי ולכלי התקשורת לא היה את מי לצטט. מדיניות הממשלה שמנעה את המטס והמשט היתה מוצדקת, אך ראוי היה לקיים דיון ציבורי וזה התקיים בקושי. בפועל שמענו רק שמענו הודעות רשמיות ודיווחים חלקיים וחד-צדדיים.

התחיל בקול תרועה, נגמר בצורה מנומנמת (צילום: הדר כהן)

לכך יש להוסיף ולבחון את הטענה כי התקשורת אשמה בניפוח הידיעות בפרשת המשט והמטס. יש אף מי שקובע כי "התקשורת היא זו שהעצימה את המתרחש". אבל טעות להסתכל על ה"תקשורת" כמקשה אחת. חוקרי התקשורת מתארים את עורכי החדשות כ"שומרי הסף" כאשר הם מכריעים כיצד לדווח על אירוע. הם פותחים את השער לידיעה אחת ונועלים אותו ודוחים ידיעה אחרת, ואחרי מעבר הסף הם קובעים היכן יופיע הדיווח ובאיזה אופן יסופר הסיפור. בכך קובעים למעשה אנשי החדשות את סדר היום התקשורתי והידיעה זוכה להבלטה או להצנעה, ל"ניפוח" או לכיסוח.

המשט והמטס זכו להבלטה בהודעות דוברי הממשלה שתיארו אותם בקול תרועה רמה ונעלמו בקול ענות חלושה. אפשר שביקשו להציג בתום ההתרחשויות כי מדובר בנצחון גדול על מתריסיה של ישראל. אנשי החדשות למיניהם לא יכלו להתעלם מהדברים ומעוצמת הצגתם ועל פי כל אמת מידה העומדת לשיקולם המקצועי, היו צריכים לתת מקום לחדשות האלה ובהחלט היה מקום להבליטן.

לא ניפחו, אך לא שאלו שאלות

שומרי הסף מגדירים בדרך כלל סיפור כ"חדשות" אם הוא "חדש", "חשוב" ו"מעניין". עניין היה כאן, גם חדשות היו. רק על החשיבות ניתן להתווכח, ואולם דוברי הממשלה ויועציה ייחסו למתרחש חשיבות רבה וממנה לא יכלו העיתונאים להתעלם ולכן זכו המאורעות האלה להבלטה שנראתה כמו ניפוח.

וכי איזה עיתונאי מקצועי יכול להתעלם מספינות המפליגות מנמל פיראוס אחרי שכבר נפגעו במדחפיהן, והן נעצרות לא על ידנו, אלא על-ידי היוונים, בעלי בריתנו החדשים. איזה שומר סף יחסום את השער מפני ידיעות המספרות על הצבת מאות שוטרים במסוף נמל התעופה בן גוריון כאשר נלוות לכך תמונות אנשי היס"מ ליד המסועים, וראשי בטחון הפנים מתפארים בכך.

בתחום החדשותי, פעלו כלי התקשורת ואנשיהם כראוי. השאלה לגבי הניפוח צריכה להיות מופנית ליועצי התקשורת של השרים - אולי מוטב היה לנהל את כל האירועים כאשר המדיניות התקשורתית שקטה ומוצנעת. הפעם זה הצליח להם, אך אפשר שבעתיד תחזור מדיניות רעשנית כזו כבומרנג ותפגע בנו ברעם אדיר.

יש לזכור גם כי את הדמוניזציה של השטים והטסים לא עשו כלי התקשורת, ואולם על העיתונאים היה לערער על הקביעות האלה, לשאול שאלות ולהביא עוד ועוד נתונים כדי שהקוראים, הגולשים המאזינים והצופים יידעו אם כאן מתרחשת מתקפת זדים או שמא הסיפור נופח מטעמים לא-עיתונאיים. על כלי התקשורת לבחון את הסיפור כדי לתת תיאור מדויק, מגוון, רב-צדדים ומלא. כך היה מתקיים אותו דיון ציבורי מתבקש ורק בעקבותיו היה מקום לעיתונות לשקול אם להציג את אותה זקיפות קומה פטריוטית שמצאנו בשבועות האחרונים. 

ד"ר חנן נוה, ראש בית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית ספיר