שתף קטע נבחר

לאורית יש חבר חדש, מנקה מדרגות מאפריקה

"למיטב ידיעתי הוא חוקי לגמרי. ולידיעתך, למרות שהוא הגיע מגאנה הוא מאוד אינטליגנטי. האנגלית שלו מעולה. והוא הרבה יותר ג'נטלמן מכל הגברים הישראלים המערביים שלך", מתריסה אורית, אבל מיטל לא מתרצה

אני מתה על ערבי בנות, בעיקר עם הבנות "שלי". אנחנו יושבות במסעדה האהובה עלינו, אורית (שם בדוי), מיטל (שם בדוי) ואנוכי. בזמן שאנחנו נוגסות ברעבתנות במנות שלנו מקבלת אורית טלפון. היא זורקת לנו התנצלות ויוצאת החוצה עם הסלולרי שלה.

 

בואו לדבר על יחסים עם גוי גם בפייסבוק שלנו

 

"נראה לי שיש לה מישהו חדש", אומרת לי מיטל. "ולפי ההתנהגות שלה ואיך שהיא מסתירה אותו – משהו אצלו לא בסדר. היא לא מדברת איתו לידינו. היא לא מספרת שום דבר. כששואלים אותה היא מתחמקת. את מכירה את אורית, היא לא מהטיפוסים הביישניים", מציינת מיטל, ובצדק. אורית חוזרת לשולחן ופתאום יש שתיקה כבדה. היא מביטה בנו במבט שואל: "מה קורה?"

 

"אוריתוש, יש לך חבר חדש?" אני שואלת אותה. אורית בתגובה ממלאה את פיה בשרימפס.

 

"נו, אורית, אנחנו יודעות שמשהו קורה. למה את לא מגלה לנו?" לוחצת עליה מיטל.

 

אורית נאנחת. "טוב, אתן צודקות. הכרתי מישהו", היא אומרת.

 

"ספרי לנו עליו. איך קוראים לו?" שואלת מיטל.

 

"תומאס", עונה אורית, ותוקעת עוד שרימפס.

 

מיטל ואני מחליפות מבטים סקרניים. "המממ... תומאס? הוא מגרמניה?" אני שואלת. "לא, תומאס זה יותר שוודי, לא? הוא משוודיה? דמנרק? אני יודעת, הוא מהולנד", מנחשת מיטל.

 

"הוא מגאנה", עונה אורית. "כן, זאת שבאפריקה".

 

בום! מה שנחת הרגע על השולחן היו שתי לסתות, של מיטל ושלי. אני חייבת לציין שלמרות שאני מחשיבה את עצמי ליבראלית, התשובה של אורית הצליחה להדהים אותי. "מגאנה? הוא עובד זר?" אני שואלת אחרי שאני מצליחה להחזיר את הלסת שלי למקומה.

 

"כן. הוא בארץ כבר חצי שנה. הוא מת על ישראל", אומרת אורית.

 

"טוב, זה לא שהמקום ממנו הוא הגיע היה גן עדן, מה הפלא שהוא מת על ישראל", זורקת לה מיטל. "מה הוא עושה? מנקה בתים?"

 

"מנקה מדרגות, ליתר דיוק. הוא מנקה את חדר המדרגות בבניין של ההורים שלי. למה? יש לך איזו בעיה עם המקצוע שלו?" עונה אורית ושולחת מבט רושף במיטל.

 

קרב החתולות החל.

 

"תגידי לי, את התחרפנת לגמרי?! את יוצאת עם איזה עובד אלילים מגאנה? מנקה מדרגות? מה עובר עלייך?!" משתנקת מיטל.

 

"מיטל, תרגעי", אני מנסה להרגיע את הרוחות, אבל ממש לא הולך לי.

 

"אתן מבינות? זו הסיבה שלא סיפרתי לכן שום דבר! כי ידעתי איך תגיבו! מה זה עניין שלכן בכלל עם מי אני יוצאת?" שואלת אורית.

 

"מתוקה, בוודאי שאכפת לנו. אנחנו חברות שלך, אנחנו אוהבות אותך ורוצות בטובתך", אני עונה לחברתי.

 

"אז מה הקטע שלכן? טוב לי איתו, הוא מקסים", היא אומרת.

 

"הוא שוורצע! הוא בא מאיזה שבט פרימיטיבי באפריקה לנקות פה מדרגות! הוא כושי שנולד בעולם שלישי! דווקא אותו היית צריכה לקחת? מה קרה, חסרים פה גברים יהודים טובים בארץ?" מתלהמת מיטל.

 

"לא, לא חסרים גברים יהודים טובים בארץ. רק שלא פגשתי אף אחד מהיהודים הטובים האלה! מה לעשות, לי יצא להכיר רק יהודים רעים!" עונה אורית בכעס.

 

האמת, אני קצת מזדהה עם אורית. אני מפשפשת בזכרוני, ובאמת כל מה שעולה לי בראש זה דייטים מחרידים ומערכות יחסים כושלות, רובן בגלל הגברים שנקרו בדרכה של אורית. "די, מיטל. רדי ממנה. זו החלטה שלה. העיקר שטוב לה איתו", אני אומרת לחברה הכועסת. אבל מיטל לא מרפה.

 

"תקשיבי. זה לא רק שהוא גוי. זה מאיפה הוא הגיע. זה מה שהוא עושה בחיים. זה המעמד החברתי שלו. את תתאהבי בו, ובסוף יזרקו אותו מהארץ. הוא חוקי בכלל, או שיום אחד הוא ייעלם לך?" שואלת מיטל.

 

אורית משחקת עם השריפס בצלחתה. "למיטב ידיעתי הוא חוקי לגמרי. ולידיעתך, למרות שהוא הגיע מגאנה הוא מאוד אינטליגנטי. האנגלית שלו מעולה. והוא הרבה יותר ג'נטלמן מכל הגברים הישראלים המערביים שלך", עונה אורית, אבל מיטל לא מתרצה.

 

"את בטוחה שלא יעיפו אותו מפה עוד חצי שנה?"

"אני חושבת שוויתרת מהר מדי על הגברים הישראלים. יש המון גברים טובים ומוצלחים שהם גם מבני עמך. אני רק מבקשת ממך שתשקלי שוב את העניין הזה. את כבר לא ילדונת בת 25 שיכולה לבזבז זמן ברומנים מוטרפים. את בעצמך אמרת שאת רוצה להקים משפחה. תחשבי אם הגבר הזה שפגשת הוא מספיק טוב בשביל להקים איתו משפחה. הוא מפרנס מספיק טוב? הוא נראה לך אדם אחראי? את בטוחה שלא יעיפו אותו מפה עוד חצי שנה? לי נראה שאת לוקחת פה סיכון רציני, והייתי שמחה אם היית מגלה קצת יותר שיקול דעת לפני שאת בוחרת את הפרטנר שלך", מסיימת מיטל את טיעוניה.

 

אני באופן אישי מבולבלת. מצד אחד טיעוניה של מיטל הגיוניים. אורית כבר נושקת לגיל 34 ורוצה להקים משפחה. החבר שלה, מקסים ככל שיהיה, אינו תושב הארץ. ייתכן שמחר יפטרו אותו, ואז המדינה תחליט לזרוק אותו מהארץ. בנוסף זהו אדם, שעם כל הכבוד למעלות שלו, הגיע מתרבות שונה לחלוטין מזו של אורית. האם הם יצליחו לגשר על כל הפערים החברתיים והתרבותיים ביניהם? הרי היום קשה מאוד לקיים ולשמר זוגיות טובה. האם לא עדיף שלפחות הרקע של אורית ובן זוגה יהיה דומה על מנת למנוע חיכוכים תרבותיים ומעמדיים?

 

מצד שני, ישנה אורית. אורית, עם כל הכשלונות והחוויות הרעות שחוותה ביחסיה עם גברים שדווקא כן הגיעו מאותו הרקע שלה. מי אומר שזוגיות עם גבר ישראלי תצליח לה יותר מאשר עם גבר מגאנה? ומה יקרה אם היא תכיר גבר ישראלי עם מקצוע מכובד שיתנהג אליה בצורה נוראית? הרי היא כבר היתה שם. אני חייבת לומר שזו דילמה כלל לא פשוטה.

 

כשיצאתי מהמסעדה עם חברותיי עברה לידינו חבורת ילדים שבדיוק יצאו לחופשת הקיץ. היו ביניהם בלונדינים, ושחרחרים, וגם ילדה אחת מלוכסנת עיניים שדיברה עברית ללא רבב. המראה הזה, לדעתי, משובב עיניים. כמה רע יכול לקרות מזוגיות בין עמים מעורבים? והאם היא תעשה רע יותר מזוגיות בין עמים לא-מעורבים? האם לאהבה יש מדינה?

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טוב לה איתו, הוא מקסים
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים