חורחה גורביץ': כך עשיתי את "בדרך אל החתולים"

לאורך השנים ביסס עצמו חורחה גורביץ' כצלם קולנוע מוכר ומוערך בנוף המקומי. ברזומה הארוך והמרשים שלו בולטים הסרטים "חמו מלך ירושלים" (1988), "סיפורי תל אביב" (1992), "נקמתו של איציק פינקלשטיין" (1993) ואחרים. שנים רבות לקח לו עד ששינס מותניים ויצר סרט באורך מלא כבמאי והינה הוא מגיע השבוע לבתי הקולנוע בדמות "בדרך אל החתולים".

במאים מספרים על סרטיהם ב-ynet:

• אלון זינגמן על "בין השמשות"
• משה איבגי על "וביום השלישי"
• גיא נתיב על "מבול"
  

הסרט, בכיכובם של מוני מושונוב וריטה זוהר (וכן ולדימיר פרידמן ותיקי דיין), מבוסס על ספרו של יהושע קנז, העוסק בגילוי מחודש של אהבה מאוחרת במחלקה הגריאטרית בבית החולים. גורביץ' מספר כי הוא ביקש לשנות מעט את האווירה הקודרת של הספר והאיכויות הקומיות של מושונוב סייעו לו בכך.

הזיקנה מהן והלאה. מתוך "בדרך אל החתולים" (צילום: רינת אל דמע)

אחד השינויים שעשו בעלילת הסרט הוא בסיפור הרקע של הדמות שמגלם מושונוב, שמוצג כשחקן כדורגל לשעבר. "מוני רצה משהו אחר, ואז גילינו ביחד אהבה משותפת ענקית שזה הכדורגל. איך לא, ארגנטינאי דפוק כמוני, זה פשוט בדם. זרמנו עם זה, הלכנו עם זה ופתאום גילינו משהו נפלא: כדורגל זה כמו אהבה", מספר גורביץ'.

ומלבד אהבתו לכדורגל, מצא גורביץ' גם מושא אהבה אחרת באמצעות הסרט, בת זוגו הנוכחית, אותה הכיר בהקרנה מוקדמת של "הדרך אל החתולים". "הבנתי שאני מספר את הסיפור שלי. התגרשתי לפני חמש שנים ואני מתחיל לחיות את החיים שלי מחדש ובגלל זה אני מרגיש שזה סרט מאוד אישי", הוא אומר, "בבכורה העולמית של הסרט קרה דבר נפלא, שפשוט מצאתי את אהבת חיי ומאז אנחנו ביחד. זה אומר שהסרט הזה היה צריך להתקיים מבחינתי".