ניתוח לשינוי מין: הקומדיות של ג'אד אפטאו
איך הפך ג'אד אפטאו מאבי סרטי ה"ברומאנס" המאותגרים מינית לפטרון של הקומדיות הנשיות החדשות וביניהן "מסיבת רווקות" המצליחה? לירון סיני יצאה בעקבות השינויים שעבר מפיק העל והופתעה כמוהו לגלות: גם בנות יודעות להיות וולגריות
עזבו אתכם מהומור בריטי דק, הומור צרפתי מתחכם, בזירת הקומדיות העולמית שולט ללא עוררין ההומור הוולגרי, המתעלל ונוטף הסקס של הקולנוע האמריקני. ההישגים האדירים של "בדרך לחתונה עוברים בבנגקוק" בקופות השנה הם הוכחה חד משמעית לפופולאריות של סרטי ה"ברומאנס" ("bromance"), שהופכים את האינטימיות הרומנטית לבדיחה גסה - שובניסטית בדרך כלל. אבל הינה, לאחרונה גילינו שסוג ההומור הזה לא שמור רק לגברים. גם נשים יכולות.
מי שפקפק בכוח הנשי קיבל לאחרונה הרבה קומדיות בהובלת נשים, ובעיקר את "מסיבת רווקות" ("Bridesmaids"), אחד הסרטים המכניסים השנה. מאז יציאתו לאקרנים במרס השנה,
גרף כ-161.6 מיליון דולרים בארצות הברית - שיא חדש לקומדיית נשים למבוגרים (המדורגת R Rated), שיפור ניכר להישגי "סקס והעיר הגדולה" שהכניס 152.6 מיליון דולרים.
עם הנתונים המספריים המרשימים האלו, "מסיבת רווקות" הפך גם לסרט המכניס ביותר של ג'אד אפטאו כמפיק. הוא עבר את "הדייט שתקע אותי" מ-2007 ("Knocked Up") אותו אפטאו כתב וביים, שהכניס 148 מיליון דולרים. בסרט זה הוא הסתייע בסטאר פאוור של סת' רוגן וקתרין הייגל, בעוד שב"מסיבת רווקות", קשה למצוא כוכבות זוהרות במיוחד למעט אולי קריסטן וויג, המוכרת מ"סאטרדיי נייט לייב".
גם לנשים יש חבורות
יש משהו מזוכיסטי בצפייה ב"מסיבת רווקות". למרות שמדובר בקומדיה לכל דבר ועניין, עם בדיחות שנונות מחד, ובדיחות קלקולי קיבה (על כל המשתמע והנפלט מכך) מאידך, יש בה לא מעט רגעים לא פשוטים. הם באים לידי ביטוי במצבים שהגיבורה (בגילומה של וויג) מועדת ומכניסה את עצמה לתוכם.
וויג (משמאל) ב"מסיבת רווקות". משתתפת פעילה
הקומדיה שהוגדרה כגרסה הנשית לסרטי "בדרך לחתונה עוצרים ב...", הצליחה למלא את החלל שהותירה אכזבת המעריצות (בעיקר) מסרטי הקולנוע של "סקס והעיר", כי היא לא נופלת למלכודת אליה נקלעות רבות מהקומדיות אותן מובילות דמויות נשיות. הסרט מרגיש כמו "באדי מובי" ("buddy movie"), סרט חבורה גברי, שעשה סיבוב מגדרי ועבר לחיק הנשיות, כשבדרך הוא משיל קילוגרמים של סכרין מיותר.
בעיית מתיקות היתר, והעלילה הצפויה של "חברות טובות רבות על בחור או על משהו דומה לזה ובסוף מבינות שהן עדיין הכי אוהבות בעולם, והחמודה יותר זוכה בבחור" בלטה בשנים האחרונות מול עליית ז'אנר ה"באדי מובי" וה"ברומאנס", לפחות על פי הדרך בה הם עוצבו על ידי אפטאו וחבורתו. לכן, אולי זה רק מתבקש שהוא יהיה זה שיפיק את הסרט הנשי שיחזיר לצ'יק פליק את כבודו האבוד.
קארל ב"בתול בן 40"
אפטאו, מפיק, במאי ותסריטאי בעצמו, מוקף בשחקנים קומיים מוכשרים שגם כותבים תסריטים טובים. החבורה אחראית בין היתר ל"בתול בן 40" אותו אפטאו ביים, וכתב יחד עם סטיב קארל שמככב, ו"חרמן על הזמן" ("Superbad" במקור) שאפטאו הפיק וסת' רוגן כתב עם איוון גולדברג. בסרט הנ"ל מייקל סרה וג'ונה היל מפגינים חיבה גברית נוגעת ללב ומודעת לעצמה, לצד סצנות מצחיקות ודביליות כיאה לסרט מתבגרים אמריקני.
חלק מהחבורה הכיר כבר ב-1999 ב"Freaks and Geaks", הסדרה ששרדה רק עונה אחת אבל התגלתה בדיעבד כקאלט ובית גידול לשחקנים רבים, ביניהם רוגן, ג'יימס פרנקו וג'ייסון סיגל. אפטאו היה המפיק של התוכנית וביים וכתב כמה פרקים, בעוד פול פייג, שביים את "מסיבת רווקות" היה היוצר שלה וכתב את רוב הפרקים.
"Freaks and Geaks". פה זה התחיל
מאז, עם שינויים קלים בהרכבים וכשאפטאו מאייש לעיתים את תפקיד הכותב והבמאי ובאחרים מפיק, הקומדיות שהחבורה מייצרת מתבססת לא פעם על סיפור שאחד השחקנים הגה וכתב, ולאחר מכן משחק בו.
לוזרים לא זרים לו
המכנה המשותף לרבים מהסרטים, הוא שבמבט חטוף הם מטעים כקומדיות שוביניסטיות: במרכזם גברים שכל מעייניהם נתונים לאובדן בתולים בפרט ולסקס בכלל. אולם, הם מתגלים די מהר כגברים רגישים לרוב, עם מראה ממוצע פלוס-מינוס (בכל זאת, קארל, רוגן, סיגל וסרה אינם חתיכים הורסים), שלפחות אחד מהם בכל סרט מתייחס לנשים בכבוד, ולא כאובייקט מיני.
חנונים וחרמנים. היל, כריסטופר מינץ-פלאסה וסרה ב"סופרבאד"
בשילוב בדיחות על סקס והקאות (ולפעמים שניהם) עלילת הסרטים נעה על קו דק בין השפלת הגיבור לרמה מביכה לצפייה, לבין הנקודה בה הפדיחה שלו מעוררת שאגות צחוק. למרות הסיטואציות המטורפות, הדמויות שנקלעות אליהן הם לוזרים מהחיים, שקל להזדהות איתם ולחבב אותם.
הקומדיות האלו עובדות מהצד הדרמטי, בגלל שהחברות בהן נראית אמיתית, כי האנשים האלו באמת עובדים זה עם זה לאורך שנים, ומהצד הקומי, כי מצחיק לראות שני גברים אומרים אחד לשני שהם אוהבים זה את זה, בקטע סטרייטי רגיש. זה בדיוק המקום בו נפלו קומדיות הנשים. מה שעדיין נתפס כיוצא דופן יחסית ולכן מצחיק אצל גברים, כבר הפך שחוק ולכן גם דביק אצל בנות המין השני.
אפטאו. נע בין המגדרים (צילום: MCT)
"מסיבת רווקות" גם הוא סרט על לוזרית מהחיים, שמשלב סיטואציות מופרעות. תחושת המציאות שבו מחד, והטירוף מצד שני, ממתנים ומאזנים את רמות הקיטץ' אליהן הוא היה עלול להגיע. וויג (שגם כתבה את התסריט ביחד עם אנני מאמולו) ומיה רודולף משתתפות יחד ב-SNL, וכמו שחקניו הגבריים של אפטאו, עוברות מסך כחברות רבות שנים.
יש בו עדיין בדיחות קקי וקיא, אבל אפשר להתגבר על הבחילה שהן מעוררות בעזרת היחסים מלאי החמלה בין החברות. מה שהיה דוחה ולא במקום ב"סקס והעיר", נראה הרבה יותר טוב על דמויות עלובות, מורכבות ומציאותיות יותר. השילוב של כתיבה ומשחק של נשים מוכשרות, עם אבי ה"ברומאנס" כמפיק, הצליח להחזיר לנשים קולנועיות את ההומור והממד המציאותי שהיה נחוץ להן.
נמאס מפרינססות. "סקס והעיר הגדולה 2"
התרומה של אפטאו מנסיונו וכשרונו לקומדיות הרומנטיות הנשיות ניכרת ב"מסיבת רווקות", אולם נראה כי מדובר בהזנה הדדית, שכן גם הוא עצמו נמצא בעיצומו של סחף אל הצד הנשי של ההומור. הוא שומר על אותו ציביון וולגרי יותר או פחות, אבל מייחס אותו לגיבורות שלו שהולכות ומתרבות.
לצד פול ראד, לו יש מנוי של קבע בסרטי אפטאו, בקרוב נראה את מייגן פוקס, ג'ניפר אניסטון, אמילי בלאנט, מאלין אקרמן, אליסון וויליאמס, אשתו של אפטאו, לסלי מאן, ובנותיו מוד ואייריס מככבות בפרויקטים עליהם הוא מופקד. שינוי טבעי? כנראה שכך זה בשביל אפטאו שמצליח לערבב טסטוסטרון ואסטרוגן וליצור מהם קומדיות יוניסקס גסות - מצחיקות גברים, והינה, כמה מפתיע, גם נשים.
השתתף בהכנת הכתבה: אמיר בוגן
