יעד: 20% מהמים הטריטוריאליים יהפכו לשמורות
מסמך מדיניות ראשון מסוגו, שגובש ברשות הטבע והגנים, ממליץ להפוך 20 אחוזים מהמים הטריטוריאליים של ישראל לשמורות טבע וגנים לאומיים ימיים. כיום מוכרזות שש שמורות ימיות בלבד, המהוות כחצי אחוז מהשטח
כיום רק כחצי אחוז מהמים הטריטוריאליים של ישראל מתפקדים כשמורות טבע ימיות, אולם מסמך מדיניות ראשון מסוגו של רשות הטבע והגנים ממליץ להפוך 20 אחוזים משטח המים - לשמורות טבע וגנים לאומיים ימיים.
במסמך, שהוצג אתמול (ד') לראשונה בתום חמש שנות עבודה ומחקר, מוצג לראשונה גם מיפוי של כל קרקעית הים בתחומי ישראל וכן מיפוי של רצועות החוף וכל שמורות הטבע בים וביבשה בישראל – על האיומים השונים העומדים בפני הטבע בתחומם.
מערך המידע החדש הזה יעמוד מעתה גם לרשות הציבור וגם לרשות מקבלי ההחלטות בישראל. ברשות הטבע והגנים מקווים כי המסמך יאפשר בין השאר למוסדות התכנון לקבל את החלטותיהם – גם בנושאים הקשורים לקידוחי הגז ובניית התשתיות לאורך החופים – על בסיס מידע סביבתי מקיף.
כיום מוכרזות שש שמורות טבע ימיות במים הריבוניים של ישראל, המהוות כאמור כחצי אחוז בלבד משטח המים. אולם במסמך נכתב כי יש צורך בארבע שמורות טבע גדולות בשטח הים: האחת מול ניצנים, בין אשקלון ואשדו, השניה מול חופי השרון ושתיים נוספות מול חופי הכרמל ובראש הנקרה (שם כבר מוכרזת שמורה – י.ד).
כמו כן , שמורות ייחודיות מתוכננות באזורים בהם לקרקעית הים יש מאפיינים יחודיים ושמורות קו חוף חדשות יתווספו לאלו המוכרזות כבר כיום ומשתרעות למרחק של מאה עד מאות מטרים בודדים מקו החוף.
הים התיכון: מקור המים והאנרגיה של ישראל
לישראל כ-2000 ק"מ חוף וכ-3,950 קמ"ר מים טריטוריאליים באגנו המזרחי של הים התיכון ובמי הים בתחום ריבונותה מצוי מגוון מינים עשיר הכולל מאות מיני דגים, אלפי מינים של חסרי חוליות וכן מיני צומח, זוחלים ויונקים ימיים. אולם מעבר להיבט האקולוגי, הרי שבשנים האחרונות נוכח מצוקת המים הגוברת והגברת היקפי ההתפלה, צפוי הים התיכון להפוך למקור המים המתוקים המרכזי של ישראל.
בנוסף למתקני ההתפלה המוקמים לאורך החופים, הרי שבשנים האחרונות הפכה הסביבה הימית בישראל גם לאתר מרכזי עבור משק האנרגיה, על קידוחי הגז הטבעי ופוטנציאל הנפט שאותר בו. ברמה הגלובלית מציינים מחברי המסמך עוד כי כמחצית מהחמצן המיוצר על פני כדור הארץ מקורו בים.
אולם למרות חשיבותה הרבה של הסביבה החופית והימית, הרי שבשנים האחרונות סובל אזור זה מאיומים רבים – שבחלקם הגדול קשורים לפיתוח המואץ לאורך החופים. בניית הנמלים, המרינות, מתקני התשתיות והנדל"ן לאורך החופים מונעים בין השאר את נדידת החולות הטבעית צפונה והופכות את רצועות החוף לצרות ואת מצוקי הכורכר לחשופים בפני התמוטטות.
מגבשי המסמך הם ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית ברשות הטבע והגנים וניר אנגרט, מנהל אגף השטחים הפתוחים ברשות, שנעזרו לצורך כתיבתו במומחים רבים מתחום האקולוגיה והסביבה. ברשות ציינו כי "בעשורים האחרונים הפכה קרקעית הים מצע לצינורות ולכבלים, והים עצמו לכלי קיבול להזרמות מתעשייה, מתקני ההתפלה ושפכים".
אחד הנתונים החיוביים ביותר במסמך מלמד כי מתוך כ-200 ק"מ של רצועות חוף שיש לישראל עם הים התיכון, כמחצית מהם (97 ק"מ) - מוכרזים כבר או יוכרזו בעתיד כשמורות טבע וגנים לאומיים. "התוכניות שקיימות כבר מעוגנות בתוכניות מתאר שונות. אבל הנתון הזה מטיל עלינו, כרשות שאחראית על שמורות הטבע והגנים הלאומיים, אחריות אדירה", אמר יובל פלד, מנהל חטיבת תכנון ופיתוח ברשות.
פלד ציין עוד כי כיום, כ-10 אחוזים מרצועת החוף של ישראל אינה נגישה לציבור, שכן מדובר בחלקים המוגדרים שטח צבאי סגור. "מדובר בכ-21 ק"מ סך הכל".
ניר אנגרט, מנהל אגף שטחים פתוחים, ציין כי המידע שנאסף עובד ושולב במערכת מידע גיאוגרפית, והמסמך עצמו יפורסם באתר. הוא מהווה תחילתה של דרך, ומימוש המדיניות המוצגת במסמך זה תדרוש מאיתנו עוד עבודה רבה וחשובה".
לפנייה לכתב/ת 
