שתף קטע נבחר
צילום: EPA

נתניהו, בקש מאיתנו סליחה

אני מורה בתיכון 14 שנה, נשוי ואב לשניים, עובד כמו מטורף בשתי משרות ויחד עם העבודה של אשתי, לא גומר את החודש. אדוני ראש הממשלה, אני פראייר ענק אבל לא טיפש

אדוני ראש הממשלה,

 

שמעתי אתמול את דבריך, ואני רוצה לומר לך: סלח לי שאני לא מאמין לאף מילה שלך. לא מאמין שבאמת תיטיב עם המעמד שלנו, מעמד הביניים, פשוט מפני שהדבר שונה ב-180 מעלות מהכיוון המוצהר שבו אתה הולך מאז ומתמיד. אתה, וגם אולמרט, ברק ושרון לפניך, אבל כרגע אתה ראש הממשלה.

 

אני מורה בתיכון זה 14 שנים, בעל תואר שני, נשוי ואב לשניים, מתגורר בנגב מאז שנולדתי, וכאן גם אשאר. ב-10 השנים האחרונות עבדתי כמו מטורף. בשנים האחרונות אני עובד בשתי משרות מבוקר ועד לילה, וביחד עם העבודה של אשתי, לא מצליח לגמור את החודש, ונזקק שוב ושוב לעזרה מההורים שלה ושלי.

 

ב-10 השנים האחרונות עלתה בי המודעות לדרך שבה אתה, אדוני ראש הממשלה, כמו גם קודמיך כולם, עשירים ומעשני סיגרים, קידמת את חבריך, בעוד נטל המסים הולך וכבד עלי ועל חבריי, בעוד רבים מבני מעמד הביניים הופכים להיות בני מעמד עני למרות שאחד מבני הזוג עובד, לפעמים אפילו שניהם. ההתעשרות הפכה לטרנד, ההתפרנסות - ללוזרים. זו המדיניות שהגיעה לשיא בימיך ובימי השר שטייניץ, והיא כולה היתה על חשבוני ובמימוני.

  

בעוד העם מסומם ומורדם על-ידי תכניות ריאליטי והגרלות וטלפונים מאראלה ממפעל הפיס, עלו להם בנחת מחירי מוצרי המזון, הדלק, החשמל והמים, התחבורה הציבורית והדיור. ולא הסתרת דבר, אמרת שזה יהיה על חשבוננו, אמרת ועשית. המחירים עולים קצת בגלל עליית התשומות והרבה בגלל המסים. לעשירים זה מזיז קצת, אם בכלל, ואותנו זה חונק כלכלית ודן לחיים מייאשים.

  

בוא נדבר רגע על החיים בפריפריה, שאותם אתה, חבריך ודובריך מאחלים לכל מי שמתלונן, אבל האמת היא שאלו חיים קשים ביותר. תוחלת החיים כאן נמוכה יותר, וזה כבר נחקר והוכח. זה קורה כי הממשלה לא משקיעה כאן בכלום: לא ברפואה, לא בתחבורה ציבורית (היית פעם בתחנה המרכזית בבאר שבע?) ולא בחינוך. מחקר של המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון מצא שהמדינה משקיעה בילד ממוצע שחי במרכז פי 4 (!) מאשר במקבילו בנגב.

  

טלפון מאיים מהבנק

הדבר היחיד שהפרחתם כאן הוא מחנות צבא ופחי זבל לאומיים כדוגמת אתר דודאים ואתר הפסולת הרעילה ברמת חובב. את השאר נאלצנו לעשות בעצמנו, והמחיר האישי כבד ולא הוגן. כבר 10 שנים שאני חי מהיד לפה, מסתדר לעוד חודש, פותח את הבוקר בטלפון מאיים ממנהל הסניף וממשיך לחייך אל התלמידים בכניסתי לכיתה, תוך מאמץ להגיד להם "בוקר טוב" כשחיוך מרוח על פניי.

  

ועכשיו אתה אומר לי שיהיה אחרת, שיש לך פתרונות. שזה בכלל אכפת לך כבר מזמן. סליחה, אבל אני לא מאמין. לא מאמין ולא אאמין. הרי מה שתוריד לנו בדיור תעלה לנו במיסוי, ומה שתשלם לנו בתחבורה הציבורית, תקצץ לנו ברפואה בפריפריה. למדנו כבר את הטריק הזה מחברות הסלולר. כי זה לא רק הדיור, ואיזו בעיית נדל"ן, זו הגישה החזירית כולה, זה פער המעמדות, זו הדרך שבה הממשלה בגדה בעמהּ.

  

לכן אדוני, אם אתה רוצה לחזור בך, אני מצפה ממך קודם כל לבקשַת סליחה. ואם תרצה שאאמין שאתה רוצה לשנות ולהשתנות, צריכה להיות גם הכרזה מצידך על חרטה ושינוי. סלח לי שאני בוחר בסגנון הטורקי העכשווי, אבל עד שלא תודיע, אדוני, ששגית, עד שלא תודֶה שעשית דבר נורא למי שנושאים את המדינה הזאת על גבם, עד שלא תאמר שאתה חוזר בך חזרה גמורה מדרכך, שמעתה תפעל אחרת באופן מערכתי, הפוך מהדרך שבה פעלת עד עכשיו, עד אז - אני לא מאמין לאף מילה.

  

כל הֶסדר וכל "סופרטאנקר" (בחיי, רק מלחזור על הביטוי הזה אני מרגיש מטומטם) שתנסה למכור לי, יהיו שווים בעיני כמו הנקניקיות שניסה גאידמק למכור להמונים כאילו באמת אכפת לו מהם. זה אותו הספין וזו אותה הכאילו-אכפתיות.

  

כי נכון, אדוני ראש הממשלה, אני פראייר, פראייר ענק, אבל לפחות לא טיפש.

 

יורם גלילי, מורה בן 41. תושב הנגב, אב לשניים. מאמין גדול בהוראה כדרך חיים, אם כי עדיין לא מצא את הדרך לשלם בעזרת זה בסופרמרקט.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נזקקים לסיוע מההורים. יורם גלילי
צילום: גיא שרת
לא מאמין לו. נתניהו במסיבת העיתונאים
צילום: עומר מירון
מומלצים