אכול ושתה, כי גם מחר יהיה רע

מה שקרה בשבועות האחרונים זה לא פחות מקסם. עד עכשיו היינו כל אחד לבד. לבד מול הבוס שמסרב לתת העלאה, לבד מול בעל הבית שמעלה את שכר הדירה לשנה הבאה ב-500 שקל לחודש כי הוא יכול, לבד מול הקבלה בסוּפּר, שגדלה מעצמה בעוד השקיות הולכות וקטֵנות.

הגדוּלה של הקפטיליזם היא שהשיטה מבודדת אותנו, גורמת לכל אחד לחשוב שהוא זה שלא בסדר בתוך שיטה שעובדת פשוט נהדר עבור כל השאר. סיימת תואר שני בהצטיינות, אבל אתה מרוויח עדיין כמו סטודנט? זה בגלל שלא בחרת את התחום הנכון. אתה מרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק למרות ותק של 10 שנים במקצוע? אתה פשוט לא יודע לעמוד על שלך בשיחות שכר.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

בימים האחרונים סוף סוף התחלנו להבין שאנחנו לא לבד. שזה לא אנחנו שדפוקים, אלא משהו דפוק במערכת. ששתי הססמאות שעליהן גדלנו: "תלמד - תצליח", ו"תעבוד - תצליח", היו פיקציה. אבל יש אנשים שרוצים להשתיק את המחאה הזאת. לגרום לנו לחשוב שוב שאנחנו אלה שלא בסדר. שאנחנו מפונקים, חוצפנים, והכי גרוע - שאנחנו שמאלנים.

אבל אם מתנגדי המחאה היו טורחים להקשיב קצת לקולות שעולים מהשטח, הם היו מגלים שאף אחד כמעט לא מדבר פוליטיקה. לאנשים האלה לא אכפת מי האיש שיבצע את העבודה, הם פשוט רוצים שמישהו יעשה אותה. ואם ביבי רוצה לשמור על הכסא שלו - תפדל! אבל בשביל זה הוא יצטרך להזיז קצת את הישבן.

אתם יכולים לנסות לבטל בזלזול את המחאה הזאת כקומץ תל-אביבים שרוצים וילה ברוטשילד, אבל האמת מדברת מגרונם של אלפים שנאספים בערים רבות ברחבי הארץ. וזה לא כי נגמר להם הכסף לאייפד בדיוק כשהגיע הדגם החדש. אלה הצעירים, העובדים והבריאים ואלה בדיוק האנשים שמגלים שבמציאות הכלכלית של ישראל 2011, לא משנה כמה אתה עובד וכמה אתה לומד וכמה אתה מקריב - אתה מוצא את עצמך יושב במושב הנהג של מכונית, לוחץ פול גז, אבל עדיין מידרדר אחורה. 

תנו תקווה

"הצדק החברתי" הזה שעליו כולם מדברים (ושכנראה מפחיד אנשים מסוימים) הוא אמנם מונח ערטילאי שלכל אחד יש אולי תפישה מעט שונה שלו, אבל קשה לי להאמין שיש מי שבאמת ובתמים מתנגד לרעיון של חלוקת משאבים צודקת יותר במדינה הזאת. האם כל כך קשה לראות שיש כאן נטל מסים לא הוגן? שעליית המחירים פוגעת בקבוצה אדירה של אנשים? שהמדינה לא אמורה לעזור לעשירים להתעשר עוד יותר, אלא לעזור לכל השאר להדביק את הקצב?

כל כך קל להגיד "אז תחסכו!", נכון? פשוט אל תצאו לבלות, הקטינו הוצאות, ותרו על פינוקים - וככה תראו את האור, תגיעו אל המנוחה ואל הרווחה הכלכלית. הבעיה היא שבמציאות של היום, אין טעם לחיסכון. נסו לחשב כמה כסף תחסכו אם תחיו בנזירות מקסימלית (תעברו לדירה זולה, תמכרו את הרכב לטובת אופניים, ותאכלו רק לחם אחיד וגבינה בפיקוח). בעוד עשור אולי תגיעו לדירת שני חדרים בלוד, וגם זה לא בטוח. האם זה שווה עשר שנים של סגפנות? רוב האנשים שאני מכירה חושבים שלא. אז הם אוכלים ושותים היום, כי מחר לא יהיה משהו יותר טוב לעשות עם הכסף שהם מרוויחים בעבודה קשה.

ואגב, אם המתנגדים למחאה היו מקשיבים קצת יותר ומלגלגים קצת פחות, הם היו מגלים שהמוחים הם בדיוק אלה שעליהם מתבסס הקפיטליזם שהם כל כך אוהבים. הרי מדינה מתוקנת צריכה מעמד ביניים שיושב במסעדות וקונה טלוויזיות שטוחות. איש לא דורש את פירוקו של הממסד הקפיטליסטי, אלא לרסן את החזירוּת שמאפיינת את אלה שעומדים בראשו.

אם אנשי מעמד הביניים הגיעו למצב שבו במקום לשבת במזגן הם יוצאים לרחובות בחום של יולי כדי להגיד שמשהו כאן דפוק, סימן שמישהו פישל פה בגדול. האנשים האלה ממש לא דורשים שהמדינה תקנה להם בית, ואפילו לא גביע קוטג'. אבל הם כן רוצים להיות מסוגלים לקיים את עצמם בכבוד, לקנות מזון במחירים לא מנופחים, להרשות לעצמם דיור ושהחינוך לילדים לא יעלה חצי משכורת ממוצעת, הם דורשים שהמדינה הזאת תדאג שלאזרחים שלה יהיה את הדבר הכי חשוב שבני אדם צריכים: תקווה.

איוי לרר, עורכת ערוץ האוכל ב-ynet

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il