"2.3 בשבוע": מין אמין

שווה יותר מסטוץ

וזה הזמן להתחיל ברשימת השבחים: "2.3" מתכתבת עם מציאות טלוויזיונית שבה הדרמה המסורתית גוססת, או אצלנו – ממוחזרת עד כלות בעוד ועוד סדרות על משפחות בורגניות,

אשכנזיות ודיספונקציונליות עם סוד אפל ויחסי ניכור ושנאה.

במקום לנסות ולהפגיש בין הזוגות שסיפוריהם יגיעו למסך בדרכים קונבנציונליות, בחרו עמליה רוזנבלום ושחר ברלוביץ' ליצור מין היבריד מוקומנטארי שכזה: הסיפורים נמסרים מפי דמויות המפתח במסגרת סקר פיקטיבי על אודות הרגלי המשכב של ישראלים; הדמויות מדברות אל סוקר עלום מן העין' כפי שהיו מדברות לו צולמו לסדרת ריאליטי שזקוקה לווידויים ועדויות אישיות להשלמת האוירה; והמעבר בין הוידוי לאירועים המצולמים נראה טבעי לכל מי שצפה אי פעם באנשים מבשלים ובוכים, שורדים ובוכים, שרים ובוכים, רוקדים ובוכים או מתנשקים ובוכים.

תשבי ופפר ב"2.3 בשבוע". בשלב הפור-פליי (צילומים: יוסי צבקר)

כל אלה כבר מקובעים בתבניות הזכרון החזותי, במה שנותר ממוחו של צופה טלוויזיה ממוצע: רק מי שבעט במכשיר לפני עשור, עליו לחשוב שהקונספט לוקה בהעדר אמינות: זה לא הקונספט, זה הזבל שדחפו לנו כל השנים, ובהחלט הגיעה העת לנצל אותו למיחזור דרמטי מחוכם.

המעטפת הזאת מאפשרת גם סגנון צילום שקצת מתחזה לדוקומנטארי ולפעמים מציב את המצלמות בזוויות שלא היו עוברות מסך בימי הדרמה הקלאסית, אבל גם בהחלט מוכרות לכל צופה שבהה אי פעם בהתרחשות בווילה כלשהי.

סקר היופי, הבל החן

ועכשיו רק נותר ליצוק תוכן. פפר הוא רווק תל אביבי כמעט קלישאי: סאונדמן שהצליל החביב עליו הוא זה של עלמות המבלות במיטתו ונעלמות לפני שהוא נרדם, ומפגש שלו עם תשבי בתפקיד זמרת ידועה ופרימדונה אמיתית חושף את הפגיעויות של שניהם, כמו גם את תלותם המשותפת בנוגדני-חרדה.

ברור שבהמשך יגיעו למיטה, אבל בינתיים הם מספקים את כל העילות הנחוצות כדי שנלווה אותם ונציץ להם. שניהם מפגינים משחק מעולה, שניהם מגיעים אל העין והאוזן כשהם מצויידים בדיאלוגים מבריקים ברמת האמינות - לא שנונים מדי, נשמעים "טבעיים" לגמרי, יושבים נכון בפיותיהם של הדמויות ומבוצעים בדיוק אלגנטי.

עושים נישואים בסקס. מתוך "2.3 בשבוע"

יוסף סוויד מתמודד עם מות התשוקה בנישואין עם פרוץ ההורות לעולל מצווח, והפרק הראשון מפגיש אותו עם יום נישואיו וגם עם החובה הקדושה לעשות סקס ביום הזה – מה שמתאפשר רק אחרי הצצה לא מתוכננת לחמודותיה של גיסתו. גם כאן, הבימוי האינטליגנטי חובר למשחק חכם ואמין.

בסיפור השלישי מתוך ארבעה שהובטחו, ארמוני היא חנונית בת 16 וקלוצית אמיתית בעניני בנים, ואת צעדיה האשונים בעולם המופלא והמסוכן של המיניות תעשה בחברתו של טמבל יפה מראה שהיא מנסה לעזור לו בלימודים:

כאן, בנוסף לדיאלוגים ולמונולוגים המצויינים, נולד כשרון דרמטי חדש ומצוין.

במשך פחות מחצי שעה נטו עשו יוצרי הסדרה משהו שמזמן לא ראיתי על המסך: באקספוזיציה דחוסה ובקצב שהתחזה בהצלחה לאיטי ונינוח, הם מסרו לצופים טונה של אינפורמציה על אודות הדמויות, בתסריט ובסטים המשובחים והאמינים שנבנו עבורן.

במילה אחת:מצוין. בכמה מלים: ערוץ 10 לא הצליח בשנים האחרונות להפליא במחלקת הדרמה. אם זה ימשך כך, "2.3 בשבוע" תרשם כסדרה שחילצה את המחלקה מן הבינוניות הממארת שלה, הצעידה אותה אל עבר המאה ה–21 וגם, על הדרך, שכנעה מפרסמים להשקיע כמה שקלים, עם או בלי עכוזו של פפר.