"יש טעם לפגם בעונש המינימום לנהגים שיכורים"
רישיונם של עשרה נהגים שיכורים נפסל לתקופה קצרה משמעותית מזו הקבועה בחוק. שופט התעבורה אברהם טננבוים, שגזר את דינם של הנהגים, מסביר כי עונש המינימום כיום אינו מידתי ביחס לעונשים אחרים
האם עונש המינימום לנהגים שיכורים אינו הוגן? שופט התעבורה הירושלמי אברהם טננבוים, שרבות מפסיקותיו מעוררות מחלוקת, פסל את רישיונם של עשרה נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות לתקופה קצרה משמעותית מזו הקבועה בחוק. רישיונם של הנהגים נפסל בפועל לתקופות שבין תשעה ו-11 חודשים, בעוד החוק קובע כי רישיונו של מי שהורשע בנהיגה בשכרות ייפסל לשנתיים לפחות. את יתרת תקופת הפסילה המיר השופט בפסילה על-תנאי.
"יש טעם לפגם שעונש המינימום הוא שנתיים פסילה", כותב השופט באחד מגזרי הדין. "אין זה עונש מידתי יחסית לעונשים אחרים. יכול נאשם לדבר בטלפון נייד, לעבוד באור אדום ולגרום לתאונה - ועדיין יהיה עונשו נמוך משמעותית מעונשו של מי שבדמו כמות אלכוהול קטנה מעבר למותר". יש לציין כי בנוסף לעונש הפסילה, הטיל השופט על הנהגים גם עונשי עבודות שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 250 שעות.
"עשרות פסקי דין בהם יש הפחתה מעונשי המינימום" (צילום: תומריקו)
פסיקות דומות של טננבוים עוררו בעבר ביקורת חריפה במערכת המשפט, וחלקן אף בוטלו בעקבות ערעורים שהגישה הפרקליטות לבתי משפט מחוזיים. בחודש יוני ביטל בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת טננבוים לקצר את עונשי הפסילה של שני נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות. שופט המחוזי אמנון כהן ציין כי "עונש החובה הוא שנתיים פסילה בפועל, ורק במקרים חריגים ונדירים ניתן לסטות מהכלל".
לכל אדם, נסיבות מיוחדות
בגזרי דין מנומקים היטב, מונה השופט טננבוים כמה סיבות להחלטתו לחרוג מעונש המינימום הקבוע בחוק, ולהטיל על הנהגים עונש המורכב מפסילה בפועל לתקופה קצרה יחסית, ובנוסף - עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף משמעותי:
- נסיבות אישיות: חלק מהנהגים סובלים מבעיות כלכליות חמורות, וחלקם מסייעים לבני משפחה חולים. לכן, כך מציין השופט, יש להקל בעונשיהם.
- אזרחים נורמטיביים: השופט מציין כי מרבית הנהגים הנאשמים בשכרות הם אזרחים חיוביים נורמטיביים, שאינם עברייני תנועה מועדים. עבור חלקם זו אף עבירת תנועה ראשונה.
- התמשכות המשפט: העומס על בתי המשפט לתעבורה גורם להתארכות ההליכים המשפטים. חלק מהנהגים נתפסו לפני שנתיים ואף שלוש שנים, ורק כעת מגיעים לבית המשפט. לדברי השופט זהו עיוות דין שיש להתחשב בו.
- פסילה היא עונש בעייתי: טננבוים גם סבור כי פסילת רישיון אינה מועילה לחברה, ורק פוגעת בנאשמים. לכן, הוא החליט להטיל על הנהגים עונש שגם יתרום לחברה - עבודות לתועלת הציבור.
טננבוים מתייחס בגזרי הדין למחלוקת בעניין עונש המינימום הראוי לנהגים שיכורים, ומציין כי ענישה צריכה להתאים לנסיבותיו האישיות של כל נאשם. "ממילא הענישה בשיטתנו (המשפטית) היא אינדיבידואלית ולא מכנית", כותב טננבוים באחד מגזרי הדין, "שיטה המשקללת את נסיבותיו המיוחדות של כל אדם ואדם".
כך למשל, בפני השופט הובאה נהגת צעירה בת 28, שמתגוררת עם הוריה ועם אחיינה הלוקה בשיתוק מוחין ומרותק לכיסא גלגלים. מתברר כי הצעירה מסיעה את אחיינה לבדיקות רפואיות ומפגשים שיקומיים, ולכן שלילת רישיונה לתקופה ארוכה תפגע קשות במשפחה. לאור זאת, קיצר השופט טננבוים את תקופה הפסילה שהטיל עליה ל-11 חודשים בפועל, ובנוסף הטיל עליה 13 חודשי פסילה על-תנאי למשך שלוש שנים.
"מדיניות ענישה שונה לחלוטין"
נושא נוסף ומעניין במיוחד אליו מתייחס השופט, הוא פערים משמעותיים בין העונשים הנהוגים במחוזות שונים בארץ. "הסדרי הטיעון ברחבי ארץ מלמדים על מדיניות ענישה שונה לחלוטין מזו שטוענת התביעה הירושלמית", כותב השופט. "נראה בעייתי כי המדינה טוענת בבית משפט אחד לעונשים חמורים, ומצד שני טוענת אחרת בבתי משפט אחרים".
למעשה, השופט מציין כי במקומות רבים בארץ מקובלים כיום עונשים קלים משמעותית מאלה שנוהגת לבקש התביעה בירושלים. "אכן התביעה הציגה לי פסיקה של בית המשפט המחוזי בירושלים, שלכאורה בעלת עמדה נוקשה", מסביר טננבוים. "אך ההגנה הציגה עשרות פסקי דין מבתי משפט אחרים, בהם יש הפחתה משמעותית מעונשי המינימום".
יש לציין כי סנגורים בכירים מאשרים כי הענישה של נהגים שיכורים אינה אחידה, וכי במחוזות שונים מקובלים לעתים עונשי פסילה נמוכים משמעותית מאלו הקבועים בחוק. ראוי גם להוסיף כי במשרדי התחבורה והמשפטים מכינים בימים אלה הצעת-חוק, שתקבע "מדרג שכרות": התאמה בין כמות האלכוהול ומשך הפסילה.
"פגיעה ביוקרת בתי המשפט"
גישתו של טננבוים מעוררת ביקורת חריפה בקרב שופטים אחרים, וכבר גררה הגשת ערעורים רבים מצד הפרקליטות. השופט אמנון כהן מבית המשפט המחוזי בירושלים, שביטל ביוני את החלטת טננבוים בעניין שני נהגים שיכורים, הבהיר כי "מטרת המחוקק בקובעו עונש פסילה מינימאלי, הייתה לצמצם את שיקול הדעת המוקנה לשופט, ולהעדיף את האינטרס הציבורי של יצירת הרתעה, על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם".ביקורת חריפה במיוחד מתח השופט משה רביד בשנה שעברה, בפסק דין שבו קיבל את ערעור המדינה על החלטת טננבוים לקצר את עונש הפסילה של נהג שיכור. "הדרך שבה נוהג (השופט טננבוים, ש.ה) פוגעת ביוקרתם של בתי המשפט, מטילה עומס מיותר על ערכאת הערעור, וגורמת נזק לציבור המתדיינים". יש לציין כי השופט רביד גם ציין כי "פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון הינה כי יש להחמיר בענישה בעבירות של נהיגה בשכרות".
מעניין לציין כי באחד מגזרי הדין שפרסם טננבוים, נכללת התייחסות עקיפה לביקורת שנמתחת על פסיקותיו. "קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם בכל מקרה בעבירות שבהן נקבע עונש מינימום של פסילה, רשאי בית המשפט להורות כי הפסילה תהא, כולה או במקצתה, על-תנאי", כותב השופט. "בסוגיה זו לא קיימת פסיקה של בית המשפט העליון, ואילו בבתי המשפט המחוזיים אין תמימות דעים בעניין".
לפנייה לכתב/ת 
