משפחת השוטר אסולין: "גיבור שנלחם עד הסוף"

מותו של הבן השוטר נקבע רק לפנות בוקר (יום ד'), ארבע שנים וחצי לאחר שנדקר על ידי גנב רכב ברחובות, ומשפחתו נערכת כעת למאבק נגד הפחתת עונשו של האדם שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה. בבית משפחתו של שלומי אסולין בקריית-מלאכי, האבל ניכר על פני כולם. קרובים, חברים ואנשי כוחות הביטחון והמשטרה הגיעו לבית המשפחה, שם שמעו את האב, דוד, מספר על המאבק והסבל המתמשכים.

"הפרקליטות תיאבק איתנו כדי לפתוח את התיק מחדש", אמר האב, "זהו רצח בכוונה תחילה ולאדם הזה מגיעות 40-50 שנה ולא 25. עוד לפני שבן העוולה הזה, שרצח את בני, יספיק להשתזף בבית המלון שקוראים לו בית כלא, הוא כבר יהיה בחוץ. הוא עינה את בני ואת משפחתנו במשך ארבע וחצי שנים". אסולין הוסיף כי יש להחמיר את הענישה בישראל כלפי עבירות מהסוג הזה, "צריך לתת למעלה מארבעים שנה כדי שאנשים אחרים יירתעו מלעשות מעשים כאלה".

"חיכינו לנס"

משפחתו של המנוח עדיין לא התאוששה מהאירוע. לדברי האב דוד, "מדובר בפצע קשה. הבן אדם לקח לבן אדם אחר את החיים. אם הוא לא היה מפתיע את בני, אז בני היה מרוקן עליו לא מחסנית אחת אלא כמה מחסניות. הבן שלי היה גיבור שנלחם עד הרגע האחרון. לאורך ארבע וחצי השנים האלו, אמרו לי לא פעם אחת שהוא לא ישרוד את הלילה אבל כולנו חיכינו לנס. זה יום קשה מאוד עבור כל בני המשפחה".

שלומי אסולין שירת ביחידת הסיור של משטרת רחובות. ביום בו נדקר, הוא הוזנק בעקבות דיווח על גניבת רכב בראשון לציון, והשתתף במרדף אחר הרכב הגנוב. בשלב מסויים נעצר הרכב והתפתח עימות בין השוטרים ליושביו. אחד החשודים התנפל על אסולין ודקר אותו, עד שנפל אל הקרקע שותת דם. בלשים שהגיעו כדי לסייע לו ירו לעבר חשוד אחר, ופצעו אותו באורח בינוני-קשה. הדוקר עצמו, ראתב אבו-עצא, הצליח להימלט.

אבו-עצא נעצר מאוחר יותר בערוער שבנגב, שם היא אמור להימצא במעצר בית מלא בשל תיק אחר שהתנהל נגדו. לפני כשלוש שנים נגזרו עליו 20 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בגרימת חבלה חמורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית ובנהיגה ללא רישיון וביטוח.

האב שיבח את הטיפול שקיבל בנו מצוות הרופאים, האחים והאחיות במחלקת שיקום נשימתי בתל-השומר. "יומם וליל, במשך שנתיים וחצי, היינו אני ואשתי ליד מיטתו. אכלנו לידו וישנו לידו. זו שנה שלמה מאז שמענו לראשונה שהוא לא

ישרוד את הלילה. בשבועיים האחרונים הידרדר מצבו וקרסו כל מערכותיו, פשוט אפסו כוחותיו".

לדברי אסולין, הוא חש אשמה על ביצוע המרדף שהביא למותו של בנו. "יכול להיות שאני אשם שחינכתי את הילדים שלי להיות ראש גדול. הוא היה ראש גדול גם במשמר הגבול וגם במשטרה. בדיעבד, אני מצטער על זה. אם לא הייתי מחנך אותו כך, הוא היה יושב היום לדבר איתכם". בהתייחסו לפרשת שחר מזרחי, השוטר שירה למוות בפורץ ומרצה עונש מאסר, אמר אסולין: "אני מעריך כל שוטר שפועל כמוהו. עוד כמה חודשים הוא יוצא מהכלא בראש זקוף בעוד שהנבלה מתחת לאדמה".