רגב בני - אשמנו, בגדנו, גזלנו

בני היקר,

ב-14 ביולי צפיתי בך: חמישה אוהלים, שתי גיטרות וארגז ארטיקים אחד. סביבך קומץ אנשים שעובדים מסביב לשעון. במה לעזור? אני ממלמלת, וביום שישי כבר קיבלתי תשובה: אמא, תוכלי לעזור לנו לקנות יין וחלות לקידוש? 

חמשת האוהלים צמחו ל-20. לתוך האוהל שלך נכנסו הדתיים וכולנו שרנו "שלום עליכם מלאכי השלום". המנגינה העתיקה התגברה. המוני אנשים התהלכו מסביב. מישהו הגיע עם ארגז ירקות. מישהו אחר עם חבילות בשר, שתייה. שכנים הציעו חשמל ומקלחת. שלטים נתלים. עיסויים. שירים. נאומים .סרטים. שוק. מטבח.

גולשים, מומחים ואנשי שטח כותבים - בערוץ הדעות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

רגב קונטס, מימין, עם שותפיו למאבק (צילום: ירון ברנר)

עשרה ימים אחרי: ה-20 צמחו למאות אוהלים. ובמוצ"ש המתה רחבת המוזיאון נחשולי אדם. התקשיתי להאמין, לא יכולתי להכיל את מה שעיני ראו. זו מהפכה! אני שומעת את משק כנפי ההיסטוריה נישא על כתפיכם. בעצרת המחאה נשאבתי כנערה לתוך ההמון צועקת "העם דורש צדק חברתי" מחפשת אותך בני בעיני. שורקת ומוחאת כפיים באון. עמדתי צמודה לבמה, ממש על הגדר. ראיתי אותך פעיל ומארגן. מולך אלפי האנשים ששרו "התקווה". אתה רוצה מים? מישהו צמא? שאלתי.

ואז עלתה בי תחושה חזקה, היכתה והתפרצה. אשמנו, בגדנו, גזלנו. הווידוי הפותח את תפילות התחנונים ביום הכיפורים בקע מתוכי מתוך ייאוש של מי שלא נותר לו אלא להתחנן שקולו יישמע למרות שאינו ראוי לכך. אנחנו - הדור השני אכן לא ראוי לכך.

אשמנו - סבך, ניצול שואה, יוצא אקסודוס, נלחם במלחמת השחרור, הקים משפחה. הוא מסמל דור שלם של בוני הארץ שצלחו מעברות, מחלות, מלחמות וקשיי קליטה. אנחנו לא שמרנו על המקום היפה והטוב שקיבלנו מהורינו.

בגדנו - בגדנו בדרך הנכונה. נטשנו את הסולידריות החברתית. איפשרנו שלטון הולך ומתחזק של הון במדינה. שכחנו שאפשר להתנדב ולפעול למען האמת שלנו.

גזלנו - מעצמנו את הכוחות שניתנו לנו, והעלינו אותם לעולה לאלוהי הכסף.

אני מכה על חטא. סלח לי בן. סלחו לנו כל בני הדור השלישי למדינה. אתם הילדים של סתיו, חורף, קיץ ואביב משנת 76, עומדים מיואשים ותוהים - אחרי כל זה - זה מה שיש? אתם רוצים רק לחיות כאן. חיים רגילים, בפשטות, עם האמת. ליצור, לתרום, לפתח. ועכשיו אנחנו לצדכם במאבקכם המתבקש.

אני פונה בלבי אל ראש הממשלה: ביבי, אתה בן דורי ובערך בן גילי. צא וראה. המהפכה של הבן שלי וחבריו היא גם המהפכה של בניך. הם רוצים להחזיר לעצמם את הארץ הטובה. הם אוהבים אותה והם דור נפלא. הם שירתו בצבא, הם עובדים ולומדים, הם רוצים לחיות כאן. הדור הזה נושא בשורה חדשה, אמיתית. הם לא פוליטיקאים, הם חסרי ניסיון. אבל אתה יודע מה אני רואה בעיניהם? את אותו הניצוץ של החלוצים שעזבו הכל ובאו להקים כאן מדינה. לכן הם שמחים במאהל. אין להם מממנים או קומבינות, ביבי. רק אמת צרופה, פשוטה וכנה שהאדם במרכזה.

ויש לי גם כמה מילים לדיירי האוהלים: בימים אלה אתם הופכים את המדינה למה שאתם: דור אמיץ ,סובלני, אמיתי, וערכי. אתם חכמים, ישרים, טובים, מצחיקים ויצירתיים. תודה לכם על המראה שהצבתם מולנו. היום בני, לא רק אתה יכול להסתכל במראה מבלי להתבייש בעצמך (כפי שאמרת בראיון ברדיו). מעשיכם מחזירים גם לי את כבודי האבוד. זכיתי. זכינו. זכיתם.

חמישה אוהלים, שתי גיטרות ואחד אלוהים שסופר את דמעותיה של אם אחת. עבריה.

אסתי קונטס, אמו של רגב קונטס, ממנהיגי מחאת האוהלים

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i