זו אחריותו הבלעדית של הגבר להיות רומנטי?
אמרתי שאני אוהב אותך, זה מספיק. לא צריך לאשרר בכתב כל בוקר, עם חתימת נוטריון, בשלושה העתקים ועדיף על נייר צבעוני. לא צריך. נקודה. חתמתי על הכתובה, נשוי לך, עדיין (כי ככה את החלטת עד שתזרקי אותי, כמובן), אוהב אותך אמרתי, הנה שוב. די, עזבי, שחררי את הפתקים
פתקים זה חRא של דבר. אני שונא את הגברים האלו שמציאותיים רק בסיפורי הגבורה של נשותיהם ש"הוא השאיר לי פתק על המקרר. איזה חמוד ורומנטי" (עיניים מעפעפות).
יאק. להקיא. פתקים על המקרר, בתיק האוכל, בכלי איפור, על השולחן, פוסט-איט ורוד על מסך המחשב שלה, כי אתה כזה רומנטי שכמוך, שלחת לחברתה לקיוב מייל וביקשת שתדביק לה על המסך. פתקים על הכרית זה כבר מוגזם ותחת הקטגוריה של נושנושים בלבד.
בואו לדבר על רומנטיקה גם בפייסבוק שלנו
מה יש להן, לנשים, עם הפתקים החמודים האלו, רומנטיים כאלו, אוהבים ודביקים? אמרתי שאני אוהב אותך, זה מספיק. לא צריך לאשרר בכתב כל בוקר, עם חתימת נוטריון, בשלושה העתקים ועדיף על נייר צבעוני. לא צריך. נקודה. חתמתי על הכתובה, נשוי לך, עדיין (כי ככה את החלטת עד שתזרקי אותי, כמובן), אוהב אותך אמרתי, הנה שוב. די, עזבי, שחררי את הפתקים. שחררי את הצורך לאשרר מול החברות שלך את אהבתי הבלתי נגמרת, לעולמי עד ואחרי זה, אלייך, בעיקר שיקנאו בך.האחת אוהבת פתקים כאלו. לא יודע למה, זו אחת החידות הקשות של היקום הנשי שעדיין לא הצלחתי לפתור, ואני הרי ידוע כפותר בעיות יקום שכאלו. ידוע, שנים ידוע. בנושא הפתקים אין לי קצה תזה משמימה אחת, אפילו תזה לא נכונה. אין לי. בלנק מוחלט, מודה ועוזב ירוחם. האחת, האמת, אוהבת את תוכנית האם של הפתקים הרבה יותר מאשר את הפתקים עצמם. פתקים זה כנראה לגיל אחר, לא לנוכחי. היא כל כולה בעד "המכתב".
זה החור השחור של הבנת התודעה הנשית
זו מילה מפחידה, איומה ונוראית, שמכילה בתוכה את כל סודות היקום הבלתי פתורות לגבי נשים. זה החור השחור של הבנת התודעה הנשית. "המכתב". פחד אלוהים וקירקושי ביצים, לשמוע את הבקשה החבויה הזו שנשמעת כך, "למה אתה לא כותב לי מכתב?". כאילו מה? למה עכשיו? איזה מכתב? על מה? מה עשיתי? לאן אני נוסע? והחמור מכל - על מה אני בדיוק אכתוב לה?
"תכתוב לי שאתה אוהב אותי, כזה, ודברים כאלו, נו, אתה יודע..."
אז זהו, שלא. אני לא יודע, לא מכיר. באופן קולוסאלי אני לא יודע ולא מכיר. תהפכי אותי על הבטן ואחרי חמש שעות של "נעים בגב" (עדיף התחתון והפוך), עדיין אני לא יודע. אמרתי אוהב אותך. כתבתי על הפתק עם הפרחים ששלחתי לך הביתה. די, עזבי אותי, באמא'שלך. לא יודע לכתוב, בטח שלא להתנסח, ועוד חמור מכך - לכתוב מכתב שלם על "אוהב אותך". ראשית, אילו הייתי כזה רומנטי, בטח לא היית מתחתנת איתי, כי לא היה מה לשפר. שנית, הייתי מנסה כוחי כסופר רומנים דביק שעושה מיליונים בתוכנית של אופרה. אבל מכתב אהבה? מה כבר יש להרחיב שם? שאני מתגעגע? חושב עלייך בימים? מתכנן לנו עתיד ורוד?! הנה הלכו שתי שורות. מה פתאום מתגעגע במכתב, אני יוצא למלחמה כמו בסרט אמריקאי נושן? כמה שורות זה בכלל מכתב? בחייאת, מה אני צריך לכתוב במכתבים האלו ובכל מיליוני הפתקים? הלו שם, גלגל הצלה בבקשה! אפשר עזרה? מתי האחת תוותר לי ותגיד שמילאתי את חובתי במכתב? אחד זה יספיק לכל החיים? אולי אחד בשנה? אני לא יודע לכתוב מכתב אחד כזה בשנה, לעזאזל.
אבל, מה בדיוק קרה עכשיו? מה הרווחנו מכל זה? מה אני הרווחתי מכל זה? אני לא יודע מה האחת הרוויחה. למה ומדוע, אני שואל, העברתי את חיי בייסורים ארוכים ונקיפות מצפון רעשניות,במשך שבועות, מתרסק מול ניסוחים עילגים ותיקונים למכביר, ואת אחרי 34 שניות סיימת עם זה? איפה זה שינה את חיי? את חייך? לא עדיף להיות בן יונה ולשלוח לך פרחים מטורפים לעבודה למען יקנאו בך חברותייך? לא חבל על אובדן שמחת החיים שלי בכל השבועות האלו? אני פולני, שמחת חיים אצלנו זה דבר נדיר ושמור למקרים קיצוניים בלבד, שמתקיימת רק כשמישהו שאנחנו לא אוהבים מת (לא עלינו, חמסה-טפו-חמסה).
פתחתי בלוג שלם רק בשביל ללמוד להתנסח ולכתוב, וכל יום אני אומר שאני אוהב אותך. תקראי, תדפיסי, תערכי ותראי לכל החברות שלך את המכתבים שלי. נסי להיזכר בנפלאות הטכנולוגיה, קרי מיילים שובבים, מסרונים וטלפון. יש גם מסנג'ר לצ'אט מלוכלך, וידאו צ'אט בשביל סייבר סקס (לא שניסינו, זו לא הודאה. רק מציין שהאפשרות קיימת).
בעניין הצדק האלוהי, למה האחת לא כותבת לי מכתבים? אני לא בנאדם? צובטים אותי, אני לא נצבט? היא לא אוהבת אותי? ממתי זה באחריותו הבלעדית של הגבר להיות רומנטי? איפה השיוויון ששרף מיליוני חזיות? אלפי שנים של רומנטיקה גברית חד-כיוונית הגיעו לסיומן. עכשיו הגיע הזמן לעידן אלפי השנים של רומנטיקה נשית חד-כיוונית.
את יודעת את הכתובת שלי.
- הבלוג של זיו טרנר
