שנתיים לרצח בברנוער: "פצע שותת דם"
אלפים הגיעו אמש לגן מאיר בתל-אביב להיזכר בקורבנות הרצח בברנוער: "אני עדיין חי עם התמונות, הריחות, התחושות"
במקביל לעצרת הענק של המחאה החברתית, השתתפו אלפים בעצרת זיכרון שהתקיימה אמש (שבת) בגן מאיר בתל-אביב במלאת שנתיים למסע הרצח בברנוער לפני כשנתיים: ליז טרובישי וניץ כץ. יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, אמרה: "כשהגעתי לכאן חשבתי מה הקשר בין פיגוע השנאה שהיה בבר נוער לבין מאות האלפים שצועדים ברחבי ישראל. שני האירועים קשורים אחד לשני כי מדובר במאבק על ערכיה של מדינת ישראל".
"היה מי שאמר לי 'למה לי להגיע לכאן? הרי העיקר נמצא במקום אחר בתל-אביב'", אמרה לבני. "אני חושבת שהמאבק הוא אותו מאבק, ושאתם תלכו מפה לכיכר אתם תעשו זאת כי אתם מאמינים שהמדינה הזו צריכה שינוי. לאנשים נמאס לחיות בפחד. נמאס לתרום ולא לקבל בחזרה". בעצרת השתתפו ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, סגנית ראש העיר, מיטל להבי, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הזמרים יהודה פוליקר, ארקדי דוכין, אדם ועושרי.
ח"כ הורוביץ אמר כי "קבלתה של הקהילה הגאה לתוך החברה זה הצדק החברתי הכי בסיסי שיש. לכל אדם יש זכות לחיות בכבוד, וקודם כל לחיות. את הזכות הבסיסית הזו רמסו בברנוער לפני שנתיים. לכל אדם, אם הוא יהודי, ישראלי, ערבי, הומו, לסבית, עובד זר, עשיר או עני, יש את הזכות לחיות במדינה הזו וקודם כל לחיות. הפצע הזה שותת דם, לא רק בגלל שהרוצח טרם נתפס או שהקהילה נמצאת תחת איום, אלא משום שהחברה הישראלית לא עשתה את המוטל עליהם ביחס אלינו. שנתיים עברו ושום חוק לא עבר בכנסת מאלו שהקהילה שלנו הציעה".
יוני גריידי, בן 22, נפצע ביד ובאגן ועבר 4 ניתוחים: "אין ספק שיש את יוני של לפני הפיגוע ואת היוני של אחרי הפיגוע. ראיתי את היורה מכוון את הרובה ומרסס ולצערי אחרי שנפגעתי, התחבאתי במקום שנתן לי שדה ראייה מאוד רחב שממנו ראיתי אנשים שנטבחים אחד אחרי השני כמו ברווזים, וזה לא כמו שרואים אנשים נהרגים באוטובוס או בפיגוע במקום אחר, כי פה אני מכיר את כולם. אני עדיין חי עם התמונות, הריחות, התחושות".
כמו נפגעים אחרים, גם יוני חווה קשיים עם משפחתו אחרי הרצח בברנוער,
"חייתי במשך שנה אצל משפחה אומנת. אחרי שנה אמנם חזרתי לגור בבית, אבל כל הזמן אני הולך בבית על חבל דק".
רזיאל מישקין בן 21, נפצע בחוליות בעמוד השדרה ומאז הפיגוע מרותק לכסא גלגלים: "המשפחה אמנם מקבלת אותי, אבל בין לקבל לבין למצוא את עצמי שאני באמת זקוק להם זה עולם אחר. התייחסתי לאותו הלילה בשיא התמימות, היריות נראו לי כמו זיקוקי דינור. זה נראה לי בכלל כחלום. הסתכלתי על היורה ממש בעיניים ואפילו חייכתי אליו".
לפנייה לכתב/ת 
