יפה בחלקידיקי על המים

50 דקות מסלוניקי, נמצאים החופים היפים של חלקידיקי. מיכל וקסמן בילתה בניקיטי, כפר דייגים פסטורלי שממוקם בחצי האי, ליקקה דבש משובח, נגסה בעגבניות עסיסיות ומלפפונים פריכים ובעיקר נהנתה מכל רגע. יומן מסע קולינרי

מיכל וקסמןפורסם: 09.08.11 , 09:02

הכל קרה בגלל א'. חברנו האהוב הוא איש רב פעלים וגחמות עם התמחות בתחום החיים הטובים ואמונה גדולה בשיטת אהבת? ספר לחבריך ואם אפשר - קח אותם איתך. זה כבר כמה שנים שא' מנסה לשכנע אותי בכל דרך אפשרית לבלות חופשה על סירה בלב ים. בעיניו, אין חוויה מרגשת ומרגיעה מזו, ואני, חובבת ים גדולה אבל יורדת ים קטנה מאוד, מסרבת בנימוס תקיף.

אבל א' לא נכנע, אפילו מול חומות ההתנגדות העקשות ביותר. הוא חיפש בין חבריו הרבים עד שמצא אחד יחיד ומיוחד, שבנוסף לכל כישוריו האחרים, יש בבעלותו בית שנושק לים ומוקף בגליו כמעט כמו סירה, אבל יסודותיו יצוקים עמוק באדמת יוון. "לזה לא תוכלי לסרב", אמר א' בנימת ניצחון, "כל ההכנות עליי, רק תגידי כן". ואני? למה שאסרב לבלות חמישה ימים במקום המושלם בעולם עם חברים אהובים, בלי ילדים, מוקפת בים כחול עמוק, אלכוהול ואוכל משובח? הסכמתי מייד.

איך אפשר לסרב לבית החלומות הזה? הווילה בניקיטי (צילום: מיכל וקסמן)

שמח בניקיטי

כך מצאנו את עצמנו בבית בניקיטי. אין מילים לתאר את יופיו של המקום, את קרבתו לים, את פשטותו רבת הסטייל והטעם המשובח, את קסמו של בעל הבית רב-המעללים שבנה חלקים נכבדים ממנו במו ידיו, את האוכל המענג שהתבשל עבורנו כמו מעצמו במטבח הקטן והמיוזע ואת השלווה שלא זוכרת כמותה. האושר מילא אותי מהרגע שנכנסנו בשער והרבה אחרי שעזבנו, שיכורים ומדושנים מחופש.

הבית מתנהל תחת שרביטה של ר', שנמצאת בו גם בחודשי הקיץ העמוסים באורחים וגם בחודשי החורף כשהוא עומד ריק. אם הבית המקומית חדת עין וחמת מזג, ולמרות שהיוונית היא השפה היחידה המתגלגלת על לשונה, היא מצליחה לתקשר איתנו, ועם בעלי החיים, מצוין. מדי בוקר הופיעה ר' עם מיץ תפוזים טרי, שקית של עגבניות ופלפלים טריים שקטפה בדרך בחלקה הפוריה שלה ולהקה של כלבים בכל הגדלים והצבעים שרצה אחריה בזנבות מכשכשים. לא מזמן הצטרפה לחבורה העליזה גם גדיה אפורה ומתוקה העונה לשם גריזולי, עונדת קולר ולא לגמרי סגורה על זה שהיא לא גור כלבים.

חושבת שהיא כלבלב. הגדיה של ר' (צילום: מיכל וקסמן)

לאכול את יוון

העגבניות היווניות מעוררות קנאה. חזקות, ארומטיות, מלאות טעם וריח ומשתדכות מצוין עם הפטה המקומית המשובחת ונגיעות של שמן זית בתולי.

עגבניות עם כל דבר (צילום: מיכל וקסמן)

יוגורט קריר וסמיך שחושב שהוא שמנת מקבל באהבה מלפפונים עם נענע ובצל ירוק, קטניות פריכות מבושלות אל-דנטה בסלטים קרים, ריבת אפרסקים מפירות שקנינו ביום הראשון ומיהרו להבשיל בחום הגדול.

היה גם דבש מקומי, מהטובים שזכיתי לטעום, תוצר שבזכותו הולך שמו של ניקיטי לפניו.

וזהו, רבותיי, הדבש המפורסם של ניקיטי. יאמי (צילום: מיכל וקסמן)

קיפודי ים, טעם האירוטיקה

בבוקר בבוקר אצל הדייג המקומי, לא צריך לדבר יוונית, רק למשש ולהריח. שרימפס בהירים ומקרלים שלפני כמה שעות עוד שחו במפרצון פסטורלי בקרבת מקום. אוספים עגבניות בדרך, לחם טרי ובורקסים חמים במאפייה של אינה וענפי שומר-בר שצומחים פרא לצידי השביל שמטפס אל הבית.

מתחבא בתוך מעטה של שומר בר. מקרל (צילום: מיכל וקסמן)

בחלקידיקי יש גם דגה ממש מקומית: קיפודי ים שצדתי במו ידי במפרצון מתחת לבית, למשל. ר' לימדה אותי להבדיל בין הקיפודים לקיפודות, שנושאות בגופם כריות כתומות רכות, מתקתקות ומבושמות בניחוח של ים. שקי הביצים שלהן נמסים בפה ומשדרים עונג מצמרר שמשתלט על הגוף. אם לאירוטיקה היה טעם הוא היה בדיוק כזה. האיטלקים שמים אותם בפסטה. הצרפתים אוכלים אותם בכפית עם שפריץ של לימון. אני עוצמת עיניים ומגלגלת בפה, מתפללת שאספיק למצות את העונג לפני שייעלם.

שלא תיגמר לעולם. קיפודת ים (צילום: מיכל וקסמן)

איש תחת גפנו שבכפר

טיול אחר הצהריים בכפר. בתים של פעם. הרבה צבע. צרורות של זעתר מקומי תלויים לייבוש בין חבלי הכביסה. כוורות ישנות, צבעוניות מסודרות בערימות. הקפה הקטן במרכז. חצרות צפופות עמוסות גידולים של פירות וירקות. איש תחת גפנו. מי יתנני מקומית.