דרוש אוהל ל"ילדי ביבי"

עיוורון שחמטאי היא תופעה שמתרחשת כאשר שחקני שחמט מעולים אינם רואים את המובן מאליו, לא עושים את הצעד המתבקש, ולכן לעיתים קרובות מפסידים בקרבות אותם היו אמורים לנצח.

העיוורון השחמטאי של ראשי תנועת מחאת האוהלים הוא התעלמותם מפרי הבאושים החמור ביותר של המדיניות האנטי-חברתית שנביאה המושבע הוא בנימין נתניהו - הגידול המתמיד בשיעור הילדים העניים בישראל.

גולשים, מומחים ופעילי שטח כותבים - בערוץ הדעות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

לפי דו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי, בשנה הקודמת נוספו 66,700 ילדים עניים. מספר הילדים העניים בישראל הגיע לשיא חדש של כל הזמנים - 850,300, כל ילד שלישי במדינה! כפי שניתן ללמוד מהגרף המצורף, מאז 1998, שנת המפנה בהורדת אחריות המדינה, ועד היום, שיעור הילדים העניים במדינת ישראל גדל ב-60%. מאות אלפי ילדים חדשים הפכו לעניים בגלל מדיניות הממשלה. הצלחת המדיניות הכלכלית חברתית בהצמחת ילדים עניים בישראל בעשור האחרון מתחרה רק בעליה במספר המיליונרים באותה התקופה. 

אפשר לכנות את הילדים העניים הללו "ילדי ביבי" באנלוגיה למושג "ילדי המעברות" בשנות החמישים והשישים במאה הקודמת. ילדים שגדלו בשכונות מצוקה ובעיירות פיתוח והמדינה הפקירה אותם לחיים של פשע ועוני. עלבונם של ילדי המעברות היה המניע העיקרי של "הפנתרים השחורים" שבדיוק לפני 40 שנה, ב-1971, הקימו תנועת מחאה המונית. תנועה שבסדרת הפגנות אלימות דרשה שוויון בזכויות חברתיות לכל תושבי המדינה ונחשבת לתנועת המחאה החברתית המשפיעה ביותר בקידום זכויות חברתיות בישראל.

אחד ההישגים הגדולים ביותר של תנועת הפנתרים השחורים היתה הקמת ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה שהובילה לגידול משמעותי במערך הקצבאות, ובמיוחד לפיתוח תוכנית לקצבאות ילדים ב-1975, ולהכפלת שיעור התקציבים החברתיים מ-19% ב-1970 ל-28% ב-1980 - רפורמה שהובילה לצמצום המצוקה והפערים בחברה.

פצצת זמן חברתית

להבדיל מתקופת הפנתרים השחורים, בעשור השני של שנות ה-2000, לפי נתוני ה OECD, מובילה ישראל את המדינות המפותחות בשיעור הילדים העניים 36.3% בישראל לעומת: 24.6% בטורקיה, 22.2% במקסיקו, 20.6% בארצות הברית, 7.6% בצרפת ו-2.7% בדנמרק. לפי מחקרים שערך כותב שורות אלו, רבים מהילדים העניים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים משפחות קטנות ומשפחות גדולות - סובלים מהביטוי הקשה ביותר של העוני - חוסר ביטחון תזונתי ורעב.

ילדים אלו הופקרו על-ידי המדינה שהעבירה את האחריות לבתי התמחוי. מאות אלפי ילדים נדונו לחיים של עוני וחוסר תקווה. דור שלם שחש ניכור מהמדינה וממוסדותיה ובדומה ל"ילדי המעברות" מהווה פצצת זמן חברתית.

ההתעלמות - הלא מכוונת לדעתי - של ראשי תנועת המחאה מהבעיה החברתית הקשה ביותר מעמידה בסימן שאלה את התרומה החברתית לטווח ארוך של המאבק. ייתכן שהעיוורון השחמטאי שלהם נובע מהנתק החברתי והגיאוגרפי הקיים בין הפריפריה בה מתרכז העוני לבין המרכז, ובין החרדים והערבים שמחציתם חיים בעוני לבין הרוב החילוני.

הוספת הדרישה לרפורמה חברתית, שתכלול יעדים ברורים לצמצום ומיגור תופעת "ילדי ביבי", הילדים העניים והרעבים בישראל נפגעי המדיניות הכלכלית החברתית הנוכחית, תוביל להקמת קואליציה חברתית רחבה ומנצחת. קואליציה שתכלול את שתי הקבוצות שנפגעו ביותר ממדיניות הקפיטליזם החברתי - המעמד הבינוני והמעמד הנמוך. החזרת הצדק החברתי לישראל מחייבת מאבק למיגור העוני לצד דרישות להבטחת זכויות חברתיות כמו שכר הוגן, חינוך שוויוני, בטחון תעסוקתי ובטחון דיורי.

ד"ר רוני קאופמן, המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון והמוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב.

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i