רוברט דובאל: "בהוליווד עושים סרטים מטופשים"

"אני אוהב את ריח הנאפלם על הבוקר" - המשפט שאומר רוברט דובאל בסרט "אפקוליפסה עכשיו", הוא אחד הציטוטים המיתולוגיים בתולדות הוליווד. יותר משלושים שנה עברו מאז, אבל על דובאל נגזר עדיין לשמוע שוב ושוב אנשים מצטטים באוזניו את הקלאסיקה הזאת. "כל אחד מהם בטוח שהוא היחידי בעולם שיודע לצטט אותו", אומר דובאל בראיון ל-ynet. "למרות שנתקלתי בכאלה שמשבשים אותו, ומצטטים אותו לא נכון".

• רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
  

כיום, דובאל חי באחוזה בווירג'יניה עם לוסיאנה פדרסה, שחקנית שצעירה ממנו ב-42 שנה ("אשתי באה אמנם מארגנטינה, אבל היא אומרת שווירג'יניה היא התחנה האחרונה לפני גן העדן"), והוא דווקא מעדיף "ריח של קפה, ביצים וטבע" על פני נאפלם.

בחודש ינואר האחרון הוא חגג יום הולדת 80, והוא עדיין שופע רוח נעורים ואנרגית בלתי נדלית. "אשתי נולדה באותו יום כמוני, ורק כמה עשורים מפרידים בינינו, אז ביום ההולדת בילינו יחד", מדווח דובאל. "לא עשינו חגיגה או מסיבה גדולה באותו יום, פשוט נהנו להיות יחד, לאחל אחד לשנייה 'מזל טוב' ולקחת את הזמן בקלות. כמה שבועות לפני כן, עשיתי מסיבת ריקודים בחווה שלי".

דובאל ואשתו לוסיאנה פדרסה. פער הגיל לא משנה (צילום: MCT)

וזה המקום לציין שדובאל הוא חובב נלהב של ריקודים סלוניים בכלל וטנגו בפרט. "ריקודים זה דבר מאוד טוב מבחינה חברתית", הוא מנמק את פשר החיבה שלו לרחבה. "זהו תחביב טוב שעוזר לשמור על כושר. חשוב שיהיו לך תחביבים. כששחקנים צעירים שואלים אותי: 'מה אתה עושה בין ההפקות?', אני אומר להם: 'תחביבים, תחביבים ועוד תחביבים'. זה שומר אותך אנרגטי ומלא תקווה'".

ונדמה שדובאל פעיל ועסוק, כמעט כמו בימי הזוהר שלו. הוא מעורב כעת במספר פרויקטים. אחד המעניינים בהם הוא "המכונית של ג'יין מנספילד", סרט חדש, אותו מביים בילי בוב ת'ורנטון. "זה התסריט הכי טוב שקראתי בחיי", סובר דובאל. "העלילה מתרחשת בשנות ה-60 ואני מגלם אבא של משפחה משוגעת ולא מתפקדת מאלבאמה, הנפגשת עם משפחה אנגלית. בילי בוב הוא גאון. אדם מבריק ובמאי גדול. הוא מזכיר לי פרנסיס פורד קופולה או את רוברט אלטמן".

מסיבה טובה בשיבה טובה

בינתיים, עד שנזכה לראות את שיתוף הפעולה המסקרן הזה, אפשר חזות בדובאל החל מהיום (ה') בבתי הקולנוע בישראל ב"מסיבת ההלוויה שלי", המבוסס על סיפור אמיתי. דובאל המופיע בתפקיד הראשי מגלם את פליקס בוש, גבר מקשיש המסתגר ומתבודד בבקתה שלו ביער בטנסי, כבר שנים רבות. כל מי שמעז להתקרב לבקתה, עלול לחטוף כדור. לא פלא, שסביב האיש הזה מתרוצצות אגדות ושמועות.

יום אחד, מפתיע בוש את תושבי העיירה הסמוכה – הוא יוצא ממקום התבודדותו, מתייצב בבית ההלוויות המקומי ומבקש מהמנהל (ביל מוריי) בקשה תמוהה למדי: הוא מעוניין לערוך לעצמו מסיבת הלוויה בעודו בחיים. מאחר ובית ההלוויות נקלע לקשיים כלכליים הוא נעתר להצעה. הכרטיסים לאירוע נחטפים, ובוש עומד להפתיע את באי החגיגה ולחשוף סוד מעברו.

דובאל כפליקס בוש המזדקן ב"מסיבת ההלוויה שלי"

"זה נהדר לגלם מישהו שמתמודד עם השדים שלו ותחושות האשמה", אומר דובאל. "לא כל יום מקבלים כזה תפקיד מקורי. כבר לא עושים סרטים כאלה יותר".

ההתנסות של "מסיבת ההלוויה שלי" שינתה את הגישה שלך לחיים או למוות?

"הגישה שלי למוות נשארה אותו דבר. לא חל שום שינוי. החיים לפעמים קשים ולפעמים לא".

נהנית לעבוד עם ביל מוריי?

"זאת הייתה חוויה נהדרת. הוא בחור טוב. היה כיף על הסט - ביל ניגן מוזיקה והצחיק אותנו. הוא בלתי צפוי. אתה אף פעם לא יודע מה ייצא מהפה שלו".

ותיקי הבריגדה

דובאל נולד בסן דייגו לאדמירל בחייל הים האמריקאי ולאם, שלפי האגדות היא נצר לגנרל המהולל רוברט לי. "אני קרוב של גנרל לי, כמו כל אחד שנולד בווירג'יניה", צוחק דובאל. "אבל ככה טוענים ואני אכן קרוב שלו". דובאל למד משחק בניו יורק, ובאותה תקופה הוא חלק דירה שכורה עם דסטין הופמן. "זאת הייתה תקופה כיפית. בילינו הרבה יחד", נזכר דובאל בגעגוע. "גם ג'יין הקמן היה בחבורה שלנו. אלו היו זמנים נהדרים. אגב, אני עזרתי לדסטין לקבל את התפקיד הראשון שלו בטלוויזיה".

גורף פרסים ושבחים. דובאל (צילום: MCT)

במהלך הקריירה המפוארת שלו, דובאל, אחד שחקני האופי היותר איכותיים ומגוונים שפרצו בשנות ה-60 וה-70, היה מועמד שש פעמים לאוסקר, אבל רק פעם אחת בלבד גרף את הפסלון – זה קרה ב-1984, בזכות "רגעים קטנים של חסד", בו הוא גילם זמר קאנטרי דועך (דובאל התעקש לזמר בעצמו את השירים).

דובאל, שמפליא להטמע בתוך הדמויות שלו, עבד עם בכירי הבמאים: מרוברט אלטמן ("מ.א.ש"), ועד סידני לומט ("רשת שידור"), אבל בעיקר התפרסם בזכות שיתוף הפעולה עם פרנסיס פורד קופולה. הם עשו יחד את "אנשי הגשם", שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה של "הסנדק" (הוא גילם את טום הייגן, הקונסיליירי הערמומי שעוזר למשפחה האיטלקית בניהול ארגון הפשע) וכמובן "אפוקליפסה עכשיו".

דובאל כלוטננט-קולונול ביל קילגור ב"אפוקליפסה עכשיו". נפלאם מאוויר

"יש לי הרבה זיכרונות טובים מקופולה. הייתי בר מזל להיות חלק מהסרטים שלו ושל יוצרים נהדרים אחרים, שנבחרו אחר כך להיות הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-20. מה שאהבתי אצל קופולה הוא העובדה שהוא הניח לי ונתן לעבוד בשקט. מוזר שדווקא האגו מניאק הזה נותן לשחקנים לנשום. המגרעת העיקרית שלו שהוא נוטה להיות רומנטי".

מה אתה חושב על הוליווד כיום?

"הוליווד היא הוליווד. היא כמו מכה, מקום עלייה לרגל, והיא תמיד הייתה כזאת.

בשנות ה-70 עשו סרטים נהדרים בתוך השיטה, והיום עושים סרטים כאלה מחוץ לשיטה. יותר קל לגייס כיום מאה מיליון דולר מאשר עשרה מיליון. האולפנים מייצרים כעת הרבה סרטים מטופשים, אבל תמיד עשו בהוליווד סרטים מטופשים. שמעתי שאצלכם דווקא עושים סרטים טובים לאחרונה: 'ביקור התזמורת' ו'לבנון'. אני עדיין לא ראיתי אותם ואני חייב לעשות זאת".

אובמה טוב ליהודים?

בניגוד לרוב חבריו בהוליווד, דובאל לא מפגין דעות שמאליות וליברליות, והוא תומך נלהב של המפלגה הרפובליקנית ואף הוזמן לטקס השבעתו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש בשנת 2001.

מה הוא חושב על אובמה? תשפטו אתם (צילום: MCT)

מה אתה חושב על התפקוד של יורשו - הנשיא ברק אובמה?

"אני אתן לכם בישראל לענות על השאלה הזאת. אתה למשל יכול לענות על כך יותר טוב ממני. הנשיא בוש היה תומך גדול של ישראל. תגיד, מה נשמע אצלכם במזרח התיכון? הכל בסדר?".

בינתיים, כן. אבל אף פעם אי אפשר לדעת אצלנו.

"או.קיי, טוב שהכל בסדר. אני מאוד רוצה לבוא לישראל. אבל אף פעם לא הוזמנתי. הייתי שמח לבוא. שמעתי שישראל היא ארץ יפהפייה. אבא שלי ביקר אצלכם ואמר שהפכתם את המדבר לגן פורח".