שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להשתתף במחאה - זה קידוש ה'
    "אחיי, הדתיים. ללכת למאהלים זה קידוש ה'. להתחבר ליושביהם, להאזין למחאה, ולהבין שהמחאה הזאת היא גם בשבילנו, כלומר, גם שלנו"

    זהו. חציתי את הקווים. כמו אפרת שפירא-רוזנברג גם אני "ישבתי על הגדר" עד עתה, אך השבוע הלכתי בפעם הראשונה למאהל המחאה בעירי רחובות כדי לראות, יחד עם בתי, על מה המהומה.

     

    בין היתר, במאהל התקיים דיון סוער מדוע הדתיים לא שותפים למאבק. הסתכלתי סביבי ובחנתי את הפרצופים שמולי. כולם היו שם - אנשים קשי יום, סטודנטים ממכון ויצמן וממקומות אחרים, בני נוער, אנשים. כמוני וכמוך. ישראלים לכל דבר. היו גם בעלי כיפות סרוגות וכיסויי ראש, אך מספרם היה קטן. קטן מאוד.


    מפגינים ברחובות. כיפה אחת יש, וכמה עוד? (צילום: שי ביאליק)

     

    הבטתי. הקשבתי. לכולם מטרת המאבק הייתה ברורה לגמרי: העם דורש צדק חברתי. הם ישבו כולם סביב אדם אחד, חובש כיפה, שלימד פרקי אבות. התקיים דיון מעמיק. לכל אחד היה מקום וכל אחד הביע את דעתו – וכל המחיצות נשברו – או שמא אומר, לא היו שם מלכתחילה. ישבו אשכנזים, ספרדים, אתיופים – אנשים עם 20 שנות לימוד באוניברסיטה יחד עם אנשים שלא סיימו תיכון – וכולם למדו יחד. וכל זה כדי להחזיר את ישראל לימי התום, לימים שבהם הייתה כאן ערבות הדדית וצדק חברתי.

     

    תמימים, במובן הטוב של המילה

    אני מתחנן בפניכם חבריי, אחיי הסרוגים – אל תחששו! האמינו באנשים האלו – הם רציניים, הם נחושים והם תמימים במובן הכי טוב של המילה. ועוד משהו, הם כואבים את היעדרותכם. מאוד. זעקת הכיפות החסרות היא אמיתית והיא עלתה בדיון במאהל.

     

    הגנתי עלינו שם, ידידיי. ביקשתי מהם שיהיו סבלניים. אמרתי שיש הרבה נקודות אור ועשייה חברתית בציבור שלנו שלא מגיע לתודעת הציבור. הארתי את החקיקה החברתית של חברי כנסת דוגמת ח"כ זבולון אורלב וח"כ לשעבר מיכאל מלכיאור, ורבים אחרים. סיפרתי על יוזמות העזרה ההדדית בין מתנחלים לפלסטינים, בין השאר של הרב מנחם פרומן, שלא מגיעות לכותרות, ועל סתם מעשי חסד של יום-יום.

     

    אז בואו נודה על האמת. תירוצים למה לא ללכת יש הרבה: איפה הייתם בזמן ההתנתקות? ההפגנות במוצ"ש ולא מספיקים להגיע. אנחנו לא רוצים להפיל את ביבי. עוד פעם מאשימים את ההתנחלויות כאילו הם אשמים במצב. אין מספיק צניעות במאהלים. הדברים האלה נשמעים לאוזן האדם הסביר בדיוק כך - תירוצים.

     

    הרב עמיטל היה הולך

    קבלו נא את עדותי מכלי ראשון. המטרה היא קדוֹשה, והיא הכי ערכית ויהודית. ממש הערכים עליהם גדלנו - צדק חברתי. יושר. חסד. תמיד יהיו שוליים פוליטיים, אבל הרוב הגדול אינו ימין ואינו שמאל. כל הממשלות בשנים האחרונות לא סיפקו את הסחורה והביאו את המצב עד הלום. השינוי הדרוש הוא בכיוון אחר. שינוי חברתי אמיתי. וכל צד במפה הפוליטית יכול להביא את השינוי – או לחבל בו. מי שיביא את השינוי יזכה באמון העם, ובגדול. אנחנו חייבים להיות שם.

     

    השבוע ציינו את פטירתו של מורי ורבי הרב יהודה עמיטל ז"ל. הדבר החשוב ביותר לרב עמיטל היה קידוש ה'. כל חייו נבנו סביב עיקרון זה. אין לי ספק שהרב עמיטל היה הולך לאוהלים ומשתתף עם העם. 

     

    זו העת לקידוש ה'. קידוש ה' אומר ללכת למאהלים, להתחבר ליושביהם, להאזין למחאה, ולהבין שהמחאה הזאת

    היא גם בשבילנו, כלומר, גם שלנו. ואתם יודעים מה? גם אם אתם לא מסכימים, גם אז - עקרון קידוש ה' מחייב להראות לעם יושבי האוהלים שאנחנו לפחות רוצים לשמוע אותם. להבין אותם. להתווכח אתם.

     

    אז זהו ידידיי, קחו את משפחותיכם, טפכם, נשיכם וכל אשר לכם, ולכו למאהל הקרוב וזכו במצוות קידוש ה'. שלא יגידו איפה הדתיים. היעדרות הכיפות פירושה, חלילה, חילול ה'. עת רצון זיכנו הקב"ה להתחבר לעם בקדושה במאבק חברתי – לתרום ולהיתרם. בואו נקיים "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "להשתתף במחאה - זה קידוש ה'"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים