חייך, מדפיסים אותך בתלת-ממד

מדריד. צילומי הפורטרטים בחלון הראווה של הסטודיו מושכים את העין בגודלם ובססגוניותם, אבל מיד מאבדים אותה לטובת הפסלונים הקטנים שלפניהם. גבר גוץ, מוצק ומזוקן בג'ינס וגופיה, ידיו בכיסים. אישה בשמלה תכולה. גבר גבוה ושרירי, בג'ינס וטי שירט שהוא מרים כדי לחשוף את הקוביות, כמנהג החתיכים. במרכז: שני גברים ואישה בלבוש חלקי שנראים כמו משתתפים בשבוע הגאווה, שצוין שם בחודש שעבר. לפניהם גבר רזה, ידיו לצדי גופו, מישיר מבטו אל הצופה, בעירום פרונטלי מלא. ברוכים הבאים ל-ThreeDee-You, סטודיו לצילום שמנציח אנשים בפסלונים.

הצילום מתבצע בירכתי הסטודיו, שם נעמדים הלקוחות בתנוחה הרצויה וקופאים לשתיים וחצי שניות, משך סריקת התלת-ממד. הקבצים נשלחים לאחד העובדים בסטודיו, שמשפצר אותם בתוכנה גרפית למודלים תלת-ממדיים. משם היא עוברת להדפסה במדפסת תלת-ממד. התוצאה היא פסלון צבעוני, בגובה 4.70-25.30 ס"מ, שמרקמו מוגדר כפורצלן בלי זיגוג הזכוכית.

ThreeDee You. צילום: מעין ששון

צלמניה, מודל 2011

מדפסות תלת-ממד משמשות ליצירת אבטיפוסים, דגמים, תבניות ופריטים בתחומים כמו תעשיה, רפואה ואמנות. בינואר השנה העלתה קבוצת blablabLabs את המיצג "Be Your Own Souvenir!" ("היו המזכרת של עצמכם!"), שעשה שימוש בטכנולוגיה. עוברים ושבים ברחוב לה רמבלה בברצלונה נסרקו באמצעות בקר-משחק קינקט שעבר האקינג, והודפסו ב-RepRap, מדפסת תלת-ממד שנוצרה בפרויקט קוד פתוח קהילתי.

חברי בלאבלאבלאבז לא היו הראשונים. "אמן גרמני שקיבל חסות מיצרניות סורקי תלת-ממד ומדפסות תלת-ממד עשה לפני שנתיים תערוכה יפה מאוד של סריקה והדפסת פסלונים של המבקרים", סיפר ל-ynet מחשבים מייסד 3du, קליאו דה מאטוס, בן 49, צלם חובב ובעברו בכיר בקמעונאית אופנה ספרדית גדולה. "הטכנולוגיה היתה אז בחיתוליה והאיכות לא היתה טובה. בשנה שעברה החלטנו שהטכנולוגיה טובה דיה לפרויקט מסחרי, והנה אנחנו". הסטודיו נפתח ביוני אשתקד ברחוב פואנקראל שברובע צ'ואקה התיירותי במדריד.

"אני בערך בן חמישים, ואני עדיין זוכר שהיינו הולכים לסטודיו כל שנה לעשות צילום משפחתי", אומר דה מאטוס. "עם הזמן והפופולריזציה של המצלמות, אנשים שכחו מהסטודיו, כי הם התחילו להצטלם בעצמם יותר ויותר, מה שלא היה לפני 40 שנה. כרגע, מצלמות תלת-ממד שמקיפות את המצולם ב-360 מעלות עדיין לא קיימות, או לפחות לא יהיו זמינות לשימוש ביתי ב-10-15 שנים הקרובות. זה מה שאנחנו עושים: אתה בא לסטודיו, עובר תהליך שנראה מאוד דומה לצילום, אנחנו סורקים אותך בתלת-ממד, ואחרי שבועיים יש לנו את הדיוקן שלך, אבל לא על נייר אלא דיוקן תלת-ממדי, שאתה יכול לגעת בו. יצאנו מהנייר כדי ליצור משהו מוצק שאפשר לגעת בו".

אתה חושב שבתוך כמה שנים, פסלונים כמו שלכם יחליפו את הצילום?

"זה יהפוך לנפוץ, אני מאמין בכך, אבל אני לא מאמין שזה יחליף את הצילום. לפני מאה שנה, אנשים שאלו אם הצילום יחליף את הציור, והוא לא החליף".

ההבדל הוא שרוב האנשים לא מזמינים דיוקן מצויר של עצמם, אבל כן מצטלמים.

"יש גם הבדל במחיר, לא כל אחד יכול לשלם לצייר או לפסל. אנחנו עושים דמוקרטיזציה של זה, הופכים את זה לנגיש לציבור הרחב, שיכול לשלם קצת פחות ממה שהיה עולה פסל".

נגיש לציבור הרחב זה דבר יחסי, כמובן. מחיר הפסלונים נמוך יותר לילדים, וגבוה יותר ככל שהפסלון גדול יותר. ילד בגובה של עד מטר אחד ישלם 64.50-179.50 אירו לפסלון של 4.7-13.3 ס"מ, ומבוגר ישלם 94.5-289.50 אירו לפסלון של 7.7-25.30 ס"מ.

עובד בחנות ו-ThreeDee You. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

לא נדבר על הטכנולוגיה

אחרי שנה של פעילות, דה מאטוס מרגיש בשל להרחיב את העסק. "יש ביקוש גבוה לזה מהיום השני שאנחנו פתוחים. זה כמובן חדש, אנחנו עושים מחקר ופיתוח ויוצרים משהו שלא היה קיים בעבר, אז זה היה קצת התאבדותי להתרחב מיד עם הפתיחה. חיכינו שנה, צברנו הרבה נסיון בטכנולוגיה ובטכניקה, כדי להיות בטוחים שהמוצר שלנו מוערך ואהוב על ידי אנשים מכל העולם. זו הסיבה שאנחנו פה במרכז מדריד, באזור שיש בו הרבה תיירוּת, כי אנחנו רוצים לקבל משוב מאנשים מכל העולם. עכשיו אנחנו מוכנים לפתוח תוכנית זכיינים, שתקום בספטמבר. יש לנו בקשות לזכיונות בכל העולם. אנחנו נעשה את זה בזהירות. נפתח ב-12 החודשים הקרובים עשר חנויות, חמש בספרד וחמש מחוץ לספרד, כנראה בגבולות אירופה". הוא מסרב לומר כמה השקיע בהקמת 3du ("הרבה כסף"), אבל אומר שהקמת סטודיו בזכיון תעלה הרבה פחות, כדי שהזכיונות יהיו רווחיים לרוכשיהם.

הזכיינים יעשו את כל התהליך אצלם?

"יש לנו ידע בטכנולוגיה ובטכניקה שאנחנו משתמשים בה, שהיא ייחודית לנו. בחנויות של הזכיינים רק יסרקו את האנשים, כל הקבצים יועברו למדריד, אנחנו נעבד את התמונות כאן, נדפיס את הפסלים ונשלח אותם ללקוחות".

למה התהליך לוקח שבועיים?

"כי זה לוקח שבועיים", צוחק דה מאטוס בעצבנות. סירובו הלקוני להשיב לשאלות טכניות ששלחתי לו באימייל גורם לי להרגיש כמי שנתפס במזימת ריגול עסקי. נסיונותי החוזרים לברר באילו סורקים, מדפסות וחומרים הוא משתמש כמעט ומפוצצים את הראיון הטלפוני. "אנחנו שמחים לדבר על המוצר, אבל לא נדבר על הטכנולוגיה", פוסק דה מאטוס. "אני בטוח שאתה מבין למה. לא נגיד איזה מותג הסורק ואיזה מותג המדפסת. לא מעניין אותי בכלל לדבר על טכנולוגיה. אני לא חושב שהשאלות הללו מעניינות את הציבור. אני חושב שמה שמעניין את הציבור זה הרגש שאנחנו מכניסים לעבודה שלנו, האיכות שלה ושזו אבולוציה של הצילום. לו יכולת לראיין את ון גוך, היית שואל אותו באיזה מותג מברשות ובאיזה מותג צבע הוא משתמש?"