סיור משפחתי בשדרה

אודי אלוני לקח השבוע את אמו לסיבוב בשדרות רוטישלד בתל-אביב. "היה ברור לעין שהיא מאוד התרגשה. חשבתי שזו הזדמנות בשבילי לשמוע כיצד היא חווה את אירועי השבועות האחרונים ממרום ניסיונה הפוליטי".

ת: זו מהפכה בתודעה, זו לא מהפכה במובן של המהפכה הצרפתית או הרוסית אבל זו מהפכה במובן המנטלי שלה. שנים דיברו בישראל שהנוער והצעירים הם אדישים ואגואיסטים ופה היתה פעילות והתארגנות מדהימים.

אבל את תמיד האמנת בנוער.

נכון, תמיד השקעתי בהם את רוב הזמן והאנרגיה, כי איתם היה אפשר לדבר בשקט, בלי לשמוע את כל ההתלהמות של הכנסת.

עוד בערוץ הדעות:

בחרתם מקצוע עם משכורת נמוכה? אל תתבכיינו / אלכסנדר גולדנשטיין 

רוטשילד, אל תהרסו את המאבק / איציק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג'

הכיבוש הוא חלק מהבעיה החברתית / פרופ' אייל גרוס

מה הרגשת כשהלכת ברוטישלד בין האוהלים?

שמחה בלב, רק היה לי חבל שלא הכרתי אותם קודם ושלא פגשתי את המובילים לברך אותם, זאת נראית הנהגה מצוינת והתארגנות נהדרת. שמחתי גם שתנועות הנוער מעורבות, כי זה מצד אחד מעניק להם משמעות ומצד שני הם יכולים לטעת תוכן אידיאולוגי במחאה. הצעירים של תנועות הנוער עוברים ברוטשילד סוג של הכשרה למען ההמשכיות, כדי שהמאבק לא יהיה חד-פעמי.

אבל אף תנועת נוער לא הצליחה לעשות מה שהם עשו.

נכון מאוד, אני לא זוכרת דבר כזה. היו תהלוכות של מבוגרים, היו קומונות, אבל לא היה דבר כזה.

זה מזכיר לך משהו מהעבר שלך?

אני הקמתי מפלגה, הם לא צריכים להקים מפלגה. כל החומר האנושי הזה לא יכול להיות מפלגה. זה יגרום סכסוך ומתח, אבל הם יכולים להיות נושאי המסר האידיאולוגי. אני מקווה שהם ישמרו את ההנהגה שלהם כדי שהסיפור יימשך ושאנשים ימשיכו להילחם על אי-צדק.

ואת חושבת שזה טוב שהם פתוחים לכולם, גם שמאל גם ימין גם דתיים גם חילונים?

אני חושבת שזה טוב שזה כך. הם לא צריכים להפוך דתיים, זה מחווה ליהדות ולקולקטיביות, וההבדל בין מצביעי שמאל לימין במדינה היום לא כזה גדול או אידיאולוגי. כולם רוצים לחיות בכבוד.

זו הגדרה של ישראליות חדשה?

השאלה רק כמה זה ימשך, וכמה התמדה תהיה להנהגה שהקימה את התנועה, או עדיף לומר שהניעה אותה. לדעתי זה יכול ליצור גל אחר לגמרי של התקבצויות של אנשים סביב רעיונות שונים. חשוב גם שחברי הכנסת יתחילו להקשיב להם ולשוחח איתם. משיחה כזאת, הח"כים יוכלו ללמוד המון.

את חושבת שאנשים כמוני שמנסים לדחוף צדק לפלסטין כחלק מהתנועה, צריכים לחכות קצת עם זה.

לא צריכים לחכות, אבל גם לא צריכים לדחוף, לדחוף זה אומר להזיז משהו אחר הצידה. צריך להשתלב ולהתפזר בתוך השיחות והקבוצות הקיימות. פשוט צריך לומר שאם מדברים על צדק, אי אפשר להשאיר את הציבור הערבי בחוץ.

אז בכל זאת לחכות קצת?

לא לחכות, אלא לדסקס עם הקבוצה המובילה איך כל האזרחים יכולים להשתלב בצדק החדש ובשיוויון לפני החוק, גם פלסטינים, גם דרוזים, גם בדואים כולם. שיוכלו למצא מקום שלא יסתכלו עליהם מבחוץ.

ומה עם הכיבוש?

לא דיברתי על הכיבוש, כי כרגע זה לא הנושא הרלוונטי. צדק לערבים אזרחי המדינה ולחסרי הגנה הוא רלוונטי, הכיבוש הוא נושא אחר. אני מקווה שימצא את מקומו לאחר שאנשים יבינו את מושג הצדק.

צריך מנהיג?

המנהיגות קיימת והם יכולים לפתוח אותה לעוד אנשים עם כריזמה. להחליף אותם יהיה טיפשי ומרושע. הרי הם הוכיחו את עצמם ממש יפה עד עכשיו. אם יש להם את האנרגיה להמשיך, אז הם צריכים להמשיך, הם פרצו שבילים, הם הפילו דעות קדומות, עכשיו כבר אף אחד לא יכול לומר שהנוער אדיש. אגב, לדעתי אין שום בעיה ללכת לבר ולשתות משהו ולהריץ מהפכה בו-זמנית.

את שמחה שההנהגה נשית.

איזו שאלה, אם יש איזו קרדיט שאני יכולה קצת לקחת לעצמי, זה המאבק למען הנשים. העובדה שנשים מוכיחות את עצמם כמנהיגות, זה ברור לי מאליו.

את מרגישה שזו תנועה כמו רצ או מרצ, רק ללא היוהרה שהיתה, וזה סוג של המשך של מה שהתחלתם?

אני לא צריכה לקחת כאן שום קרדיט, מרצ נכשלה להגיע לקהלים רחבים. הצעירים האלו הצליחו הרבה יותר ממה שאני הצלחתי אז צריך לתת להם ולהן את כל הקרדיט.

ומה עם ביבי?

ביבי כרגע לא חשוב. שיפילו אותו בבחירות אם רוצים. אתה יודע שאני ממש לא יכולה לתת כבוד לאדם שמשוויץ שהוא העביר את החוק האנטי דמוקרטי על החרם, אבל המטרה כרגע, אם אני מבינה נכון, היא לא להפיל את ביבי. המטרה שביבי יקשיב, ישתנה וייתן פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות. לכן אסור להפסיק ללחוץ על הממשלה עד שסדרי העדיפויות ישתנו לטובת האזרח באשר הוא אזרח.

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i