איך להיפרד בספרים - בלי סכינים
נילי לנדסמן וליאת תימור הפכו למומחיות לנטישות ופרידות. לכבוד ספרן החדש, שמסביר איך להיפרד באלגנטיות, הן בחרו ספרים על הסכין שעוסקים בשברון לב, אבל מזווית אחרת

הפכנו בעוונותינו למומחיות לפרידות. יצא לנו בחיים לא רק להינטש אלא גם לנטוש. כתבנו על כל מיני סוגים של פרידות. זאת שמעליה מתנוססת המילה "גירושים" (שאגב, כבר מזמן הפסקנו לחשוש ממנה), זו שמעורבים בה ילדים, וגם זו המתרחשת בין שניים שהאהבה הענקית שהיתה ביניהם לא החזיקה מעמד מול המציאות. אין כנראה פרידות מאושרות, אבל ישנן גם ישנן התאוששויות מפוארות. אם תשמרי על קלאסה, את לעולם לא תפסיקי להודות לעצמך.

 

לנסדמן ותימור. מומחיות לפרידות בלתי מאושרות, אבל קלאסיות (צילום: ינאי יחיאל)    (צילום: ינאי יחיאל)
לנסדמן ותימור. מומחיות לפרידות בלתי מאושרות, אבל קלאסיות (צילום: ינאי יחיאל)  

     

    "אינטימיות", מאת חניף קוריישי

    תמיד תהינו לדעת מה עובר בראש שלו כשהוא מחליט לעזוב את הבית. "אינטימיות", ספרו הסמי אוטביוגרפי של חניף קוריישי, הוא יומן נטישה צלול, מהודק ומערער של גבר נשוי שהתאהב בצעירה ונקרע בין האשה והילדים לבינה. מהבנליה הזאת מסוגל רק קוריישי - שכתיבתו כל כך סקסית ואלגנטית - לצקת דרמה שיש לה כוכב אחד, שרואה בעיקר את עצמו.

     

    ספרים נוספים על הסכין: 

     

    הגבר של "אינטימיות" עסוק בלספר לעצמו ללא הרף איך זה הורג אותו לפרק ככה את המשפחה, על אף שהכל נעשה ביוזמתו. ועם זאת, אנו מוחלות לקוריישי על השתייכותו לז'אנר הנוטשים באכזריות וממשיכים לרחם על עצמם לנצח. האנליזה החושפנית והכנה שהוא מעביר את עצמו, נגעה מאוד ללבה של האחת מאיתנו. אשר לאחרת, היא קיבלה "טרן אוף" מקוריישי, שעד לספר הזה היה הסופר האהוב ביותר עליה.

     

    "הוא לא בעניין", מאת גרג ברנדהט וליז טוצ'ילו

    גם בקשר למדריך הזה ליחסים אנחנו חלוקות. אחת מאיתנו (שבמקרה גם תרגמה את הספר הזה לעברית) מחזיקה ממנו מאוד. לטענתה, כל מה שדרוש לאשה המחפשת יחסי אהבה מאושרים לדעת בצאתה אל השוק נמצא שם. חברתה טוענת מנגד, שעל ההתחלה מבינים את הקונץ של הספר הזה ואחר כך הוא טוחן את עצמו לדעת.

     

    “ברור,” משיבה לה האחת, “כי נשים הרי לא מבינות כשמסבירים להן בפעם הראשונה. בגלל צריך לחזור על זה עוד מאה פעם, עד שזה יכנס להן לראש.”

     

    ספר זה עוסק בכל הסיפורים שנשים נוהגות לספר לעצמן כאשר הן פוגשות את הגבר שלא באמת מוכן להתחייב. הסיפורים הללו מובילים כידוע לרומנים אומללים, שמבאסים את המשתתפים תוך כדי. לרוב את לא תצאי מהם בטוב. הנשים שמתוארות בספר חולקת מכנה משותף אחד: נגדיר אותו כסוג של מזוכיזם. לא, כי איך בדיוק נגדיר את המשיכה העזה לגברים שלא סגורים על עצמם? זה קרה או יקרה או קורה לכולנו בכל מיני סיבובים של החיים. ומי שנחסך ממנה, אשריה.

     

    הגבר שחיבר את המדריך אשכרה קלט את הקטע הזה. של איך שאנחנו יודעות לבלף את עצמנו. ועם זאת, לפחות כרגע, די ברור שהשניה מאיתנו היא שצודקת. כי המדריך שהיכה את טבלת הספרים רבי המכר באמריקה, וזכה לאדפטציה הוליוודית בתור כקומדיה רומנטית שוברת קופות על המסך הגדול, נכשל כליל בישראל. משהו כנראה אבד בתרגום.

     

    "אשה שבורה", מאת סימון דה בובאר

    רק לאחרונה קראה אחת מאיתנו את הספר הזה לראשונה ונפעמה. על אף שנכתב בשלהי שנות השישים של המאה הקודמת הוא מעניין מאוד ומה שנראה כמיושן בו רק למראית עין הוא כך. הכתיבה של דה בובאר כה צלולה ומדויקת. להתמוגג מהאופן שבו היא מניחה את המשפטים, זה על יד זה, מסודרים, סדורים, תמציתיים ואינה מחסירה דבר. איזה כיף שיש לנו איקונה פמיניסטית כזאת מוצלחת, שהטיבה לדווח ביושר לב, בהגינות וללא סנטימנטליות על מה שמתחולל בנפשותיהן של נשים בשעת משבר.

     

    אשה שמאבדת את עצמה (עטיפת ספר של דה בובאר) (עטיפת הספר)
    אשה שמאבדת את עצמה (עטיפת ספר של דה בובאר) 
     

    בספר שלוש נובלות, המרהיבה שבהן היא זו שעל שמה נקרא הספר. הגיבורה שלה היא אשה שמאבדת את עצמה לאחד שמתברר לה כי בעלה מאוהב במישהי אחרת ומתכנן לעזוב אותה. כן. אצל דה בובאר הפרידות מאהובים מפילות לקרשים. לא רק את הגיבורות, גם קצת את הקוראות. אז גם אם נדמה לך שאת רחוקה שנות אור מהגיבורות הפריזאיות הבורגניות הללו של הסיקסטיז, יש מצב שתמצאי בהן משהו מעצמך.

     

    "ככה זה קרה", מאת נטליה גינצבורג

    אנחנו מניחות את הקלפים על השולחן. אין בכוונתנו לעסוק פה בכל אותם ספרי נטישה מעולים שקראנו במהלך חיינו. והיו כאלה, לא מעט. לא ננקוב בשמות כרגע, כי אף פעם לא יוצא מזה שום דבר מועיל. אנחנו מצדיעות בזאת לכל אחיותנו האמיצות שהלכו את כל הדרך אל לב המאפיליה וחזרו משם לספר את מחשבותיהן.

     

    אז ככה זה קרה?  (עטיפת הספר)
    אז ככה זה קרה?  

     

    הרומנים מז'אנר ה"נפרדנו-כך" הם לרוב עצובים עד כאב. יש בנו אחת שמתנזרת מהם בטענה שהם

    מגרדים בפצעים פתוחים והיא לא מחבבת את המנהג הזה. השניה משיבה לה על כך, שכמה שקשה לקרוא את הספרים האלה, תצאי מהמפגש עם הגיבורות המתפרקות הללו כשאת מורווחת בענק. אי לכך, השניה קוראת כל אחד ואחד מהם בשקדנות ושקיקה, בעיקר כאשר היא בימי צרה.

     

    את הספר המוחמא ההוא, שבו אשה שבעלה עוזב אותה יורה בו, דרשה השניה לכלול לאלתר ברשימת המומלצים המשותפת הזאת, בטענה שזה ספר ענק. "מה אמרת שקורה שם?"נרעשה האחת, "בשום אופן אני לא מסכימה לך. נו, באמת, אל תבאסי לנו את הפרומו.”

     

    "מדריך הנערות לציד ולדיג", מאת מליסה בנק

    אל תצפו ללמוד מהמדריך הזה שום דבר שאותו לא ידעתן בסתר לבכן מקודם. בעצם מתמיד ידעתן. למשל, שהאהבה יכולה לבלבל אותנו מאוד. מליסה בנק האלוהית כותבת בגוף ראשון על יחסי אהבה. הגיבורה שלה היא אישה צעירה שלא יודעת איך להיזהר על הלב שלה. פשוט לא הולך לה וזה לא יאמן כי ברור שהיא הכי מהממת. גבר חכם אמר לנו פעם, כשציטט את בקט, שהחוכמה היא להיכשל בכל פעם מחדש רק קצת טוב יותר. אם כך, אז מליסה בנק היא הבקט של האחת מאיתנו.

     

    לאהוב, ולהישאר מי שאתה (צילום: עטיפת ספר)
    לאהוב, ולהישאר מי שאתה 
     

    על גב העטיפה של הספר נכתב כך: “מסע החיפוש הזה מתמקד באחת השאלות הגדולות של זמננו: איך נוכל לאהוב ועדיין להישאר מי שאנחנו?” זאת בהחלט שאלה מצויינת ואילו רק היינו יודעות את התשובות עליה, בטוח שהיינו מתיישבות מיד לכתוב מדריך שירהיב עוז להתמודד עם התעלומה הזאת. מילא, מישהי אחרת כבר תפתור את הקושיה הגדולה של זמננו ותגרוף את כל התמלוגים.

     

    נילי לנדסמן כתבה שלושה רומנים. מתגוררת בתל אביב ומלמדת יוגה. ליאת תימור, עיתונאית, עורכת ומגישה בטלוויזיה. מחברת מדריכים musthave לסגנון חיים. גרושה אמא לארבעה. לנדסמו ותימור כתבו יחד את הספר "שלום אהבה - איך להיפרד באלגנטיות", שראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

     

    לפנייה לכתב/ת
      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה איך להיפרד בספרים - בלי סכינים
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      ספרים על הסכין
      אז איך באמת נפרדים באלגנטיות?
      עטיפת ספר
      7 לילות
      ynet ספיישל