הצדעה למבוגר האחראי

שבועות סוחפים ומרשימים של מחאה חברתית העלו בחדות את מניותיהם הציבוריות של הצעירים בישראל. לא עוד נהנתנים רדודים ונטולי אחריות לאומית, אלא אזרחים מעורבים ומשקיעים, הלוקחים בידיהם את גורלם, ומה אתם יודעים - גם את גורל החברה בה הם חיים.

אין סיבה לקטוע את ההתענגות רוויית הנחת על צעירינו, תקוותנו, עתידנו וכיוצא באלה, כמיטב נאומיו של שמעון פרס. אבל במקביל להערצת הכוח הצעיר העולה, כדאי היה להקדיש תשומת לב חיובית ומעריכה גם לדור מבוגר מעט יותר. הוא מאבד במהירות של אפליקציה סלולרית חדשה את המעמד ואת הזכויות שרכש בעמל ובאומץ.

עוד בערוץ הדעות :

• המחאה לאן? / סלי מרידור
• בסיס איראני בסיני / צבי מזאל
• רוח חיזבאללה ירדה דרומה / אבי דיכטר  
  

כפי שקורה לא אחת בארץ המוטרפת והמייסרת הזאת, היה צורך באירוע נורא, שותת דם ומקפד חיים, כדי להפנות מבט אוהד אל אנשים טובים שעושים עבודה מצוינת. וראו זה פלא: שניים מגיבורי מתקפת הטרור בערבה, לוחם הימ"מ רב-נגד פסקל אברהמי ז"ל וייבדל לחיים ארוכים נהג אוטובוס אגד, בני בילבסקי, הם אנשים מבוגרים, קרובים לגמלאות במקומות העבודה שלהם.

אברהמי, בן 49, לוחם וצלף מיתולוגי ביחידת העילית של המשטרה, כך למדנו רק לאחר נפילתו, חתר כהרגלו למגע עם האויב ונורה למוות. בפעולות קודמות, הוא זכה באות האומץ ובעיטור המופת, ובהלווייתו הוגדר על-ידי מפקדו "הלוחם מספר אחת בימ"מ". אגב, על-פי עדויות קרוביו, מפקדיו ופקודיו, אברהמי נהג באימונים "להשאיר אבק לצעירים", שזכו לראות רק את גבו.

פרידה מגיבור. הלווייתו של רנ"ג פסקל אברהמי (צילום: נועם מוסקוביץ)

גם בילבסקי בן ה-60, נהג בקו 392, מילא את תפקידו באופן שהתיאור "על הצד הטוב ביותר" עושה לו עוול. הנהג המנוסה וקר הרוח המשיך בנסיעה למרות ירי כבד על האוטובוס, עד שהביא את נוסעיו לחוף מבטחים והעביר את הנפגעים לטיפול. ההסבר שלו לפעולתו פשוט כשם שהוא מדהים: "שני כדורים ניפצו את החלון שלצדי, עברו לי ממש מעל הראש ופגעו מעלי. אני מספיק ותיק והבנתי שאני חייב להמשיך לנסוע ושאסור לי לעצור על מנת שלא תהיה פגיעה חמורה יותר בכולם".

דהר בנסיעה עד שהגיע לחוף מבטחים (צילום: יאיר שגיא, ידיעות אחרונות)

אברהמי ובילבסקי לא לבד. גם מחוץ לקו האש, ישראלים בעשורים החמישי, השישי והשביעי לחייהם נותנים את נשמתם, מצטיינים בעבודתם, ותורמים לכלכלה ולחברה מיכולתם, ממיומנותם ומניסיונם העשירים. בעיוורונה ובאטימותה, המציאות הישראלית אינה מבחינה בכך. מועסקים "מבוגרים", באמצע החיים, מושלכים בקלות רבה מדי אל מחוץ למעגל העבודה ומתקשים למצוא את דרכם חזרה. לפנינו גרסה מעודכנת של המסורת האסקימואית, שנפרדת מזקניה ושולחת אותם לשלג. כאן זה קורה בחום הלוהט - ומגיל 40 ומשהו. ועוד לא אמרנו מילה על ההזנחה הפושעת של ציבור הקשישים, שנים אחר כך.

בלי לקפח מאומה מהרייטינג המוצדק של בני העשורים המוקדמים בחיים האזרחיים והצבאיים (יש להודות שרוב משלמי המחיר בשדות הקרב הם צעירים), אפשר לבקר וגם לשנות את ההצערה המצערת והמטופשת שפושה בכל תחומי המשק. כי בניגוד למה שמפמפמים לנו כל הזמן, העולם אולי לא שייך לצעירים. לפחות לא רק להם. 

תחשבו על זה, ילדים.

גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il