הרגע שבו הילד שלכם עולה לכיתה א' הוא ללא ספק חוויה משמעותית ומרגשת, אך לעתים נוצר סביבו פסטיבל שלם של תגובות נלהבות מדי. המשפחה המורחבת, חברים ושכנים - כולם מתכוונים רק לטוב אך מבלי לשים לב מלחיצים את הזאטוט וגם את הוריו באמירות כמו "איזה כיף לעלות לכיתה א'!", "אתה בטוח מתרגש!" או "אתה כבר ילד גדול!".
עוד על החזרה לבית הספר:
ילדים שעולים לכיתה א' קולטים בעצמם מכל עבר שמשהו ענק עומד להתרחש, וזה בהחלט לא הופך את הכניסה לבית הספר לפשוטה יותר.
בחברה שלנו יש נטייה להגזים מאוד בכל הקשור למעבר הספציפי הזה. אולי זה העם היהודי ההישגי, ואולי זאת החברה הישראלית התחרותית שגורמת להורים לילדים בני שלוש לדון בחינוך למצוינות. אני מכירה באופן אישי כמה הורים שכבר מתחילת החופש לא ישנים טוב רק מהמחשבות על הילד הקטן שלהם שיצטרך לשבת שעה ברצף על הכיסא, להצביע לפני שהוא מדבר, לבקש רשות לצאת לשירותים, לאכול רק בזמן המתאים.
תחושה מאיימת לא פחות היא שהילד יוצא עכשיו וצריך להוכיח את עצמו. עכשיו זה ה"מאני טיים", הוכחה נחרצת להשקעה שלנו בילד, לגנים שהעברנו לו, לרמת החינוך. הנה אנחנו שולחים שלוחה של עצמנו החוצה, ובאמצעותה אנחנו נמדדים.
ואם הילד לא קורא בכלל עדיין, או לא קורא רהוט? מישהו החליט שילדים היום צריכים להגיע לכיתה א' ברמה שלא הייתה מביישת פעם ילדים בכיתה ג'. לאן אנחנו רצים? בואו נעצור רגע אחד את הסחרור ונחזור לפרופורציות. בואו נזכור שמצוינות זה יופי, אבל לא חובה לדעת לקרוא כבר בגן. חשוב מזה שהילד שלנו יהיה רגוע ושמח - ודווקא בעניין הזה יש לנו הרבה מאוד השפעה.
איך נעבור נכון את השבוע הראשון? את החודש הראשון? איך נתחיל ברגל ימין את המסע הארוך ששמו "בית ספר"? הנה עשרה צעדים שכדאי ליישם באופן משפחתי.
הקדישו את השבוע האחרון של החופש להכנה מראש. מעבר לקניות הכיפיות, חשוב להתרגל לסדר יום חדש המתאים לתלמיד בית ספר. הקפידו על שעת שינה מוקדמת יותר (ילד בן שש צריך לישון לפחות עשר שעות), בחרו טווח זמן קבוע להכנת שיעורי בית ודברו על ההתארגנות בבוקר.
חשוב לדבר על הדברים לפני שהשנה מתחילה ולשרטט עם הילד תמונה ברורה: מתי קמים, מהן מטלות הבוקר, מה לובשים ואיזה כריך הוא מעדיף לקחת איתו.
אחד הדברים שהכי מטרידים ילדים העולים לכיתה א' הוא השאלה מי ייקח אותו לבית הספר ומי יחזיר אותו. ספרו לו מראש מי אחראי על העניין והבטיחו לעדכן אותו אם יהיו שינויים. עבור הילד מדובר בעניין משמעותי מאוד, והוא ירגיש בטוח יותר כשידע מה עומד לקרות איתו ואת מי הוא יפגוש בסוף היום.
בנוסף, ציידו את הילד בכרטיס שעליו מספר הטלפון הנייד שלכם והניחו אותו במקום קבוע בילקוט, למקרה הצורך.
עזרו לילד ללמוד איך להתארגן בכל הקשור לבית הספר. למשל, תרגלו את ארגון הילקוט ערב קודם. האם כל המחברות והספרים נמצאים? האם צריך להביא משהו מיוחד למחר? בדקו את תכולת הקלמר וודאו שכל הפריטים במקום.
תרגלו זאת בשעה שאינה מאוחרת מדי, כשהילד עדיין לא עייף במיוחד ולא על חשבון הטקס שלפני השינה. בשבועות הראשונים המשיכו ללוות אותו במשימה הזו, ובהדרגה הוא ילמד לעשות זאת לבד.
חשוב שתהיו עם הילד כשהוא חוזר מבית הספר, לפחות בשבוע הראשון. חשוב שהוא יפגוש בסוף היום הורה השמח לקראתו, הורה קשוב שרוצה לשמוע איך עבר עליו היום. פשוט בלו זמן איתו, הכירו שמות של ילדים חדשים, שמעו מה אמרה המורה ובאילו פעילויות הם עסקו, הבינו מה היה לו נעים ומה קשה. וכן, גם ארוחת צהריים חמה לצד הורה אוהב היא נחמה גדולה.
תנו לילד שלכם הרגשה שהוא זכה במורה מצוינת (צילום: shutterstock)
השבוע הראשון עשוי להיות מעייף מאוד עבור הילד. המעבר מגן הילדים הוא שינוי גדול: הילד צריך להסתגל לחוקים חדשים, לעמוד בדרישות מאתגרות, להכיר ילדים חדשים - והוא ללא ספק משקיע בכך אנרגיה רבה. קחו בחשבון שהילד יהיה אולי מנומנם בשעות הצהריים ואפילו יירדם פתאום, ואולי יהיה חסר שקט וכעוס. קבלו זאת בהבנה והיו שם בשבילו, זה יעבור.
אמרנו בית ספר, אמרנו שיעורי בית. עד כמה אנחנו צריכים להתערב ולעזור? ובכן, שיעורי הבית הם של הילד. הוא אמור לתרגל את החומר, ותפקידנו לתווך ולסייע אך בהדרגה גם לזוז הצדה. ברגע שניקח אחריות על השיעורים, לילד לא תהיה עוד סיבה לעשות זאת והתוצאה היא מלכוד לא פשוט.
המשיכו לשחק עם הילד ולהקריא לו סיפורים - הוא לא גדול מדי בשביל זה! אל תתבלבלו, הוא אמנם כבר בבית הספר, אך הוא עדיין ילד בן שש שאוהב משחקי ילדים, השתוללויות וסיפורים שההורים מקריאים או ממציאים.
אם אתם יודעים שלילד שלכם במיוחד קשה להיפרד והוא מדווח על געגועים קשים, דברו איתו מבעוד מועד וחשבו יחד מה יכול לסייע לו. הכוונה היא שהוא יגיד מה הוא צריך ומה יקל עליו. כל דבר שיגיע ממנו ויחזק את תחושת הביטחון שלו הוא דבר מצוין.
בית הספר הוא גם מקום מפגש של חברים - אותם ילדים יום אחרי יום, מהבוקר עד הצהריים, במשך שנים. נוכחות של חברים טובים תהפוך את החוויה לנעימה ומהנה יותר, ותאפשר להתנחם בהפסקה אם השיעורים קשים מדי. חשוב לסייע לילד לחזק קשרים חברתיים שישמשו אותו בהמשך הלימודים: עודדו אותו להזמין חברים הביתה ולהתארח בבתים של ילדים אחרים.
שתפו את המורה בכל מה שחשוב שתדע על הילד שלכם, והזמינו אותה לשיתוף פעולה. תנו מקום ותוקף לאמירות ולבקשות שלה, שדרו לילד שלכם שהוא זכה במורה מצוינת ושהוא יכול להיות שקט ובטוח.
בסופו של דבר אנו אוהבים את הילד שלנו ללא קשר להצלחותיו בלימודים. הוא מקסים ונהדר גם אם קשה לו לתרגל לחוקים של בית הספר, ויש לו המון מעלות וכישורים גם אם הוא לא הכי מתקדם בחוברת בחשבון. לילד שלנו יש ייחוד וקסם, ובכל מקרה נאהב אותו הכי בעולם, לא?
הכותבת היא יועצת משפחתית
ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן
