צדק חברתי? לא תודה. היה לי מספיק באיראן

ב-1977 הייתי סטודנט צעיר באוניברסיטת טהרן. כמו כל סטודנט נורמלי חלמתי על "צדק חברתי", התלוננתי על אווירת המחנק במדינה, וביקשתי להשתחרר מכבלי העריצות. באותם הימים החל האי-שקט באיראן להתפשט, ו"קיטורים" של מעמד הביניים על יוקר המחיה והשחיתות הפכו לתסיסה הולכת וגוברת. 

עוד בערוץ הדעות :

• מחאת האוהלים - הדבר הכי טוב שקרה לעולים / ויקי אידזינסקי
• סוף עידן התאצ'ריזם / רוני אלנבלום
• החמצת בגדול ביבי, פעמיים / דוד הראל
• געגועי לג'ורג' בוש / יגאל וולט
  

לכאורה, מהפכה עממית שהחלה מהעם וביקשה להיטיב עם העם, ומה סטודנט צעיר ואידיאליסט יכול לבקש יותר מכך? אך אם חפרת מעט מתחת לפני השטח, היית מגלה הפתעות לא-נעימות. היית חושף אנשים שבשליחות אינטרסים זרים התסיסו והעכירו את האווירה, עשו הר מכל עכבר, ובקיצור "עזרו לך להבין" עד כמה אתה מסכן ודפוק ומדוע עליך להתקומם.

רצו צדק חברתי. עצרת ביום השנה למות חומייני(צילום: רויטרס)

היית מגלה פתאום אנשים שחזרו רק אתמול מטיול באירופה וקנו מכונית חדשה מתלוננים על "קריסת מעמד הביניים". גברים ונשים שבילו את ליל אמש בפאב באו בבוקר להפגנות וצעקו בעד חזרה לערכי האיסלאם הנעלים ונגד "התמערבות" (מילה נרדפת ל"גלובליזציה" באותם הימים). אלה שבעצמם עשקו את האוכלוסיה בשוק של טהרן הפגינו ומחו נגד העושק והשחיתות (שכמובן, חס וחלילה, לא קשורים אליהם). התיישרתי ושתקתי, פחדתי או התביישתי להעלות טענות או שאלות ביחס ל"מהפכה". בערב פשטה שמועה שהלילה תמונתו של חומייני תיראה על הירח, ובבוקר היית תוהה כיצד זה שרק אתה לא הצלחת לראות את התמונה בירח אמש, וכולם היו מסתכלים עליך ברחמים ("טוב, הוא רק יהודי" אמרו).

בסופו של דבר, לא השתתפתי באותה המהפכה הארורה שבשם החופש והצדק החברתי הביאה חורבן ומוות לאותם האנשים. ישבתי בבית וחיכיתי שהגל יעבור, והוא לא עבר עד היום. אבל היום, כאשר אני רואה הפגנות שמתחילות בצעירים שבעים ומפונקים אינני יכול לשתוק. וכמוני, כל אחד יכול להביט סביבו ולהחליט אם הוא לא מולך שולל על-ידי אינטרסים זרים, ולא משמש כלי בידי אותם האנשים שכל מטרתם להחליף את השלטון של האנשים ה"לא-נכונים" באנשים ה"נכונים" מבחינתם, או לתקן את ה"טעות" שעשה העם כפי שציין יצחק בן-אהרון בזמנו.

החלפתם כבר מסך LCD ב-LED?

על כל אחד מאיתנו מוטלת היום האחריות לבדוק ולשקול את מצבו בעיניים פקוחות, ולהחליט אם טוב לו או רע לו. אם הוא אחד מאותם מיליון ו-200 אלף הישראלים שנסעו השנה לחו"ל עם כיסים מלאים דולרים והפכו לתיירים מבוקשים בכל העולם, אז לא רע לו כל כך. אם הוא אחד מאותם 240 אלף האנשים שעלו השנה על מכונית חדשה, אז מותר לחשוב שמצבו הכלכלי לא קטסטרופלי. אם הוא אחד מאלפי האנשים שהחליפו השנה מסך LCD בגודל 32 אינטש ב-LED 42, או טלפון סלולרי דור שלישי לסמארטפון דור חמישי, או קנו מכשירי חשמל חדישים ביותר, מוטב שישקול שוב את שייכותו להגדרה "מעמד ביניים קורס".

אם כמוני וכמו שר החוץ ליברמן, גם אתם התקשיתם לאחרונה למצוא מקום לארוחה במסעדה טובה גם באמצע השבוע, אז כנראה שאנחנו לא בדיוק רעבים ללחם. מצבה הכלכלי של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר. זאת עובדה קיימת, אפילו אם יש בינינו עדיין רעבים, מפוטרים או סתם אנשים שמתקשים לגמור את החודש (בלי שבזבזו כסף על סיגריות תוצרת חוץ וציפורניים מודבקות וטלפון סלולרי חדיש).

כדאי שנזכור זאת לפני שאנחנו נגררים לרחובות לצעוק ולהפגין אחרי אותם אנשים השייכים לארגונים שצדק חברתי אינו בראש מעייניהם. אם אתם רוצים להגיע להפגנה הבאה, כדאי שתשאלו את עצמכם מי לעזאזל מממן אותה? מי מימן את הבמה והתאורה והסאונד והשלטים? האם הכל ניתן לשם שמיים?

או בקיצור, שלא יעבדו עליכם.

ד"ר מהרן פרהדיאן, תושב חולון. רופא ילדים ונוסע בטויוטה קורולה יד שנייה

גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il