'יומני קֶרי': ההתבגרות הקלולסית של קרי ברדשאו

בעודי יושבת וכותבת שורות אלה קולה המוכר של קרי בראדשו, הגיבורה האהובה של "סקס והעיר הגדולה", מלווה אותי. אני מנסה לדמיין: אני בדמות קארי, יושבת בדירת החדר הניו יורקית שלי, בכותונת מגניבה כמובן, וכותבת. קולי, מלא השאלות השנונות והתובנות העמוקות, עוטף אותי. מה קרי, אני ממשיכה לנסות לדמיין, היתה חושבת על ספר הנעורים שכתבה קנדיס בושנל, ממציאת דמותה, על שנתה האחרונה של אותה קרי בתיכון?

עטיפת "יומני קרי". המשך המרצ'נדייזינג?

תשובה לי אין, אך בתור אוהבת הסדרה שכמו נשים רבות אחרות היתה רוצה לעתים להחליף את חייה עם אלו של קרי בראדשו וחברותיה, אני מקווה לחשוב שאפילו היא היתה מזהה בספר הזה זלזול קל בקוראות המתבגרות שלו, הראויות לספרות טובה יותר מזו.

עלילתו של "יומני קֶרי", כמו ספרים רבים מסוג זה, היא עלילה תיכוניסטית אמריקנית על הנערה הפרובינציאלית שרוצה יותר מהחיים מאשר מה שהפרובינציה יכולה להציע. הספר הכתוב בגוף ראשון, עוקב אחר הקשרים החברתיים הרומנטיים של קרי בשנתה האחרונה בתיכון. הוא לא פוסח לא על החלוקה השגורה בתיכון אמריקני ל"מקובלים" ו"לא מקובלים" חברתית, ולא על המתחים בין הורים וילדים לגבי עתידיהם הרצוי.

קומדיית נעורים זורמת

כל מה שמרכיב קומדיית נעורים הוליוודית מצויה נמצא שם. הבמאי לא יצטרך להוסיף דבר אלא רק לצעוק "אקשן!". יחד עם זאת מדובר בספר נחמד לסוגו, כל התחושות המקובלות של נערה מתבגרת נמצאות בו. הוא כתוב באופן רהוט, אם כי התרגום לעתים לא זורם. הוא מהיר, קליט ולפעמים גם קצת מצחיק.

הבעיה עם "יומני קרי" היא אינה כי הוא ספר נעורים קליל ושטוח, אלא העובדה כי הוא מתיימר להיות יותר מזה. הוא מתיימר להיות רומן חניכה נשי מודרני לא רק של האישה ה"חדשה" הניו-יורקית אלא גם של סופרת צעירה לפני פריצתה. הקריאה בספר העלתה בי שאלות - האם נכתבת עדיין ספרות חניכה נשית טובה? האם, בשל העיסוק המגה צרכני של החברה שלנו בבני נוער (ובעיקר בבנות נוער), ספרות טובה מעין זו נעלמה ונותרה רק הספרות ההוליוודית הרדודה?

מתוך סרט ההמשך ל"סקס והעיר הגדולה". מה היו חושבות הכוכבות על הספר?

אל מול הטיפול הוולגרי של הספר בשני אספקטים אלו של חניכה, הנשי והספרותי, לא יכולתי שלא לתהות (או כפי שקרי אומרת- "אַיי קוּדֶנט הֶלפֶ בַט וַונְדֶר") האם ספרות המופת של החניכה הנשית הפכה בזמננו מספרות ראויה לספרות רעה?

מספר סייגים בטרם אמשיך: כמובן שאינני מתכוונת לכלל הספרות הנכתבת לבני נוער אלא לסוגה הספציפית הזו. מה גם שאינני מכירה את כל הספרים שנכתבו לבנות הנעורים בשנים האחרונות כך שתסלחו לי אם אמירתי גורפת מדי. אבל, עלי לציין, כי לעומת ספרות הילדים בגילאי קריאה (גילאים 8-12), קשה למצוא ספרות עכשווית לבנות נוער (גילאים 12-16) טובה באמת. על אחת כמה וכמה, ספרי חניכה.

בספרה, בושנל חוזרת פעמים רבות על המילה "פמיניזם" בצורותיה השונות, וכמו כן, על המילה "סופרת". על ידי כך היא רוצה להבהיר את שאיפותיה של קרי הצעירה להיות הן סופרת והן פמיניסטית. אך פמיניסטית בדרכה שלה. גם נשים נשיות ביותר אשר הולכות על עקבים ואופנה חשובה להן, מסבירה בושנל, יכולות להיות פמיניסטיות. אכן תובנה עמוקה. אך בלי להיכנס יותר מדי לפרדוקסים פמיניסטיים, הבעיה היא בכך שאמנות הספרות איננה קיימת בחזרה על ה"מסרים" שרוצים להעביר, או באמירה מפורשת שלהם שוב ושוב, אלא בדרך המרומזת והלא ישירה בה הספר מציג את המסרים שבו. הספר של בושנל חסר את האמנות הזו. אך לא רק אותה הוא חסר.

במהלך הקריאה לא יכולתי שלא לחשוב על ספרי חניכה נשית אחרים מתקופות אחרות, פחות עכשוויות. רומניה של ג'יין אוסטין הם דוגמא טובה לספרות טובה של חניכה נשית אשר עומדת בפרמטרים דומים לספר של בושנל: הם מיועדים לקריאה על ידי נשים צעירות, הם מספרים את עלילת חייהן של נשים צעירות בשנות התבגרותן ועוסקים בקשרים החברתיים והרומנטיים, ובקשיים הנלווים להיות אישה בעולם של גברים.

ספריה של אוסטין, שנכתבו במהלך הרבע הראשון של המאה ה-19, אינם אומרים מילה אחת מפורשת על שחרור נשי. יחד עם זאת, באופן יחסי לחברה בה היא חיה, אוסטין כן מאפשרת לגיבורותיה סוג של שחרור דרך נישואיהן המאושרים המסיימים את כל ספריה. איך נישואין, המוסד שנתפס כמקבע יחסי כוחות בעיתיים בין גברים ונשים נתפס אצל אוסטין כשחרור, אתם שואלים?

התשובה היא כי בתקופתה של אוסטין נישואין היתה אחת הדרכים היחידות של נשים לשרוד בחברה הנשלטת לחלוטין על ידי כסף גברי. נישואין אלה, שהיו הסדר משפחתי לעתים, היו יכולים להיות סיוטה של כל אישה. בזמנה, נישואין מעין אלו, איפשרו שחרור נשי מסוים.

שחרור נשי? לא ממש

כאן חשוב להזכיר שקרי אינה יוצרת אנטיתזה לתפיסת נישואין זו של אוסטין. גם קרי, הרווקה הנצחית, מתמסדת ומתחתנת במהלך הסרט הממשיך את עלילותיה. נישואיה, כמו אלו של גיבורותיה של אוסטין, מתיישבים מבחינה רגשית וכלכלית כאחד. הגבר עמו היא מתחתנת הוא גבר עשיר ביותר. אם הנישואין המיטיבים רגשית וכלכלית יכולים להוות בזמנה של אוסטין, לפני כמאתיים שנה, שחרור נשי, נישואיה של קרי בזמננו זה אינם יכולים להיתפס ככאלה.

ספר נוסף שניתן לבחון כספרות חניכה נשית טובה הינו "אבא ארך רגליים" של ג'ין וובסטר. הספר, אשר נכתב בתחילת המאה ה-20, מספר את קורותיה של ג'ודי, יתומה אשר אחד מתומכיו הפיננסיים של בית היתומים בו גרה מזהה אצלה פוטנציאל כתיבה מיוחד ומחליט לתמוך בהמשך לימודיה בקולג' באופן אנונימי. הוא מתנה זאת בכך שעליה לכתוב לו מכתבים. דרך המכתבים אנו פוגשים את דמותה הנהדרת ומלאת ההומור של ג'ודי (אשר שמה המקורי הוא ג'רושה). גם רומן זה נגמר אומנם בנישואין מאושרים הן רגשית והן כלכלית. אך הדגש בספר זה הוא לא על הנישואין אלא על הכתיבה.

זהו רומן חניכה של סופרת צעירה אשר אינו צריך לחזור כל הזמן על המילה "סופרת",

או על הרצון של הגיבורה להיות כזאת. להיפך, הוא מעלה יחסים מורכבים ומעניינים של יוצרת. במקביל לכך הספר עצמו, על ידי האופן בו הוא כתוב, מציג בפני קוראיו את יכולותיה הספרותיות של ג'ודי, יחד עם התהליך האישי שהיא עוברת במהלך הרומן.

אין ספק שספרות החניכה הנשית המיועדת לנשים צעירות נמצאת בבעיה חמורה. מצד אחד, הכתיבה העכשווית שלה, אשר מנסה לייצג דמות נשית מערבית עכשווית המתמודדת עם העולם כפי שהוא היום, כמו ספרה של בושנל, היא רדודה ושטחית. מצד שני, ספרות החניכה הנשית של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, על אף שניתן להחשיבה כספרות מופת, אינה מייצגת את עולמנו היום. בספרות זו משתקף עולם בו שחרור נשי מתורגם לנישואין מאושרים וכתיבה נשית הוא דבר מה יוצא דופן, כי כתיבה היא עיסוק גברי.

נערות ונשים צעירות יכולות ליהנות משני סוגי הספרים: העכשוויים והלא מספקים, והקלאסים אשר פחות רלוונטיים מבחינת העולם שהם מייצגים. אך, האין הן ראויות לספרות חניכה, כזו המיועדת לגילן ולזמנן, טובה ואיכותית? האם, בעולמנו היום, נגזר על כל "אמה" להיהפך ל"קלולס"?

"יומני קרי", לצערי הרב, שייך לחלק מתהליך כלכלי שהתרחש סביב הסדרה הנהדרת "סקס והעיר הגדולה", אשר אליו משתייכים גם הסרטים שיצאו בשנים האחרונות. אך הוצאתו בעברית מעלה על פני השטח את הוַקום העצוב שקיים בכתיבה לנערות. כולי תקווה שהעלאת וקום זה לתודעת קהל הקוראים והכותבים ישנה את המצב העגום בו קיימת ספרות זו כיום, ושבעולם הספרות יתחילו לכתוב ולתרגם ספרי חניכה נשית טובים וראויים, שאינם מזלזלים בקוראות הצעירות וגם לא באלו הבוגרות.

"יומני קרי", מאת קנדיס בושנל, מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 349 עמ'.