נצחון אחד יפתח הכל / לקראת ישראל - גרמניה
הציפיות הן פונקציה של הישגים בהכנות, וכשמפסידים בדרך לטורניר אפשר להפתיע, רק צריך להאמין. הבעיות מתחת לסל יכולות להפוך ליתרון. אריה מליניאק מוכן לפתיחת היורובאסקט
אני מספר לכם את הסיפור שלי, כי אני רואה את חוסר האמונה והציפיות הנמוכות מהנבחרת הנוכחית, ואמור לעצמי: בסרט הזה כבר הייתי. אין מה לעשות, תמיד הציפיות הן פונקציה של הישגים בהכנות. נבחרת שמפסידה בהכנות, יוצאת עם ציפיות נמוכות, משחקת בלי לחץ, היריבות לא סופרות אותה, ויכולה להפתיע ולהשיג תוצאות טובות.
ב-1984 נסענו לטורניר הכנה בספרד. שיחקנו נגד פולין, ברית המועצות וספרד. את פולין ניצחנו, לבריה"מ הפסדנו 116:112. את ספרד, שהגיעה באותה אולימפיאדה בלוס אנג'לס לגמר נגד ארה"ב עם מייקל ג'ורדן, ניצחנו אצלם בבית.
עוד ב-ynet ספורט:
- מרטין פנין להפועל ת"א: "לא אגיע לישראל"
- בית"ר ניצחה, נעים: "יש פה לוחמים, הקהל עשה את ההבדל"
- סיבוב פרסה: ווילסון צ'נדלר חתם בסין
ברור שנסענו לטורניר הקדם אולימפי בפריז כפייבוריטיים, כשמולנו שיחקו יוון עם גאליס וינאקיס, גרמניה עם דטלפ שרמפף, ברה"מ שהייתה אז נבחרת רוסיה וליטא ביחד, עם טקצ'נקו וסבוניס, ספרד עם סן אפיפניו, רומאי, ואיטוריאגה, ואנחנו פייבוריטיים. סיימנו במקום השביעי מתוך 16 נבחרות, ופיטרו אותי כי נכשלנו.
אני מספיק זקן בשביל לזכור את הנצחון ב-79' על יוגוסלביה בגוריציה, כשהפסד כמעט בטוח היה שולח אותנו לבית 7-12 עם הפסד לצרפת, אבל ניצחון העלה אותנו בסופו של דבר לבית 1-6, עם נצחון על יוגוסלביה, שהייתה קבוצת NBA לכל דבר. כדור פגע בכיסא, חזר למגרש לידיים של סטיב קפלן, שהוציא כדור חוץ מהיר למיקי ברקוביץ' לליי-אפ - ומכאן כבר אי אפשר היה לעצור אותנו עד הגמר.
_wa.jpg "מה שניצחון אחד יכול לעשות לקריירה, תשאלו את דריק שארפ (צילום: אלי אלגרט)")
זה לא קורה כל יום, אבל נצחון אחד משנה לפעמים חיים של אנשים. תשאלו את דריק שארפ. שלא תבינו בטעות שנבחרת ישראל זקוקה לנס. ממש לא. היא זקוקה לאמונה, ועדיין נהנתה מתמיכה גם כשהיא נראיתה רע. קשה להכניס בשחקנים רוח קרב במשחקי אימון.
יש לנו בעיה מתחת לסל, אבל בעיה היא גם הזדמנות. לגבוהים קשה לשמור על נמוכים, יותר מאשר לנמוכים קשה לשמור על גבוהים. נמוך יכול לתפוס עמדה לפני גבוה, לעשות עבירה כשהכדור נכנס פנימה למרות הכל, לשמור אזורית, ללחוץ על הכדור. גבוה הוא לפעמים חסר אונים מול נמוך. אז נכון שתהיה לנו בעיה מתחת לסל, אבל יותר מדאיגה אותי הקליעה מבחוץ. אם יצופפו נגדנו את הרחבה, והקלעים שלנו יעשו במכנסיים, הברירה היחידה תהיה לרוץ מהר, ובלי כדור קשה לרוץ.
את הכדור אפשר להשיג בכמה דרכים, אבל נבחרת כמו ישראל חייבת לצאת למעבר מהיר גם אחרי סל, כי במלחמת חפירות יהיה לנו קשה. ההגנה חייבת להיות גמישה, וזה אומר שחייבת להגיע עזרה של הנמוכים לגבוהים, ואחר כך רוטאציה מספיק מהירה שתאפשר לשלושה שומרים להסתדר עם ארבעה מתקיפים.
בהנחה שיש לנו פער איכות מול רוב הנבחרות, הדרך המהירה והבטוחה לסגור את הפער הזה היא בירידה להגנה. הרבה יותר קל לחסוך שתי נקודות מאשר לקלוע אותן, והסתערות פרועה של שחקנים על ריבאונד התקפה עלולה להשאיר את ההגנה חשופה למבול מתפרצות, שלא רק הופכות לנקודות קלות של היריבה, אלא גם שוברות מוראלית.
בהנחה שגם נפסיד פה ושם, העבודה הכי קשה של אריק שיבק תהיה להעמיד את הנבחרת על הרגליים אחרי הפסד. כדורסל זה לא אוסף של תרגילים, כדורסל משחקים בראש, וכל סטירה משאירה שריטה במוח. בטורניר מצליח מי שמצליח למחוק את השריטות מהכונן הקשיח. שלא יישאר כלום בזכרון. בטורניר אסור להביט לאחור, לא לטוב ובטח לא לרע. זכרו מה קרה לאשת לוט, ואת הפרשנות תשאירו לפרשנים. רק קדימה!
לתגובות: arie@maliniak.co.il
לפנייה לכתב/ת 
