יש לנו ארץ פרימיטיבית / טור אישי
השידור האינפנטילי של קיציס, הפרשנות המביכה של צורף, האבו-עלי של סלע וההתנהגות השכונתית של הקהל. גביע דייויס, קווים לדמותנו
"יש לנו נבחרת, קהל ומדינה של בית עליון." כך, בפאתוס לאומני אופייני, הצהיר קפטן נבחרת הדייויס אייל רן ביולי .2009 כמו תמיד, הספיק ניצחון על טניסאי רוסי מזדקן כדי שמדינה שלמה תתלהם ותיכנס לאופוריה. חלפו רק שנתיים והתמונות קשות. יש לנו נבחרת, קהל ומדינה של בית תחתון.
נתחיל דווקא עם המחבט מס' ,1 שהשתן קצת עלה לו לראש. השיא היה בהשלכת המחבט וטיפוס לעבר כיסא השופט, תוך הנפת אצבע מאיימת. דודי סלע היה חלש מאוד ביום שישי, אבל באווירת השכונה שמסביב קיבל אומץ והתנהג כמו בריון. נראה אותו מסתער על השופט בווימבלדון.
נקודת האור היחידה הייתה אמיר וינטרוב, ולא מפתיע שדווקא זה ששיחק טניס כל-כך משובח היה גם הכי צנוע בסיום. בניגוד כמובן לחצי הקשקשן של המותג המנופח "אנדיוני."
הטניסאים שלנו אוהבים לומר שאין כמו הקהל ברמת-השרון, והם צודקים. תוך כדי משחק אנשים מסתובבים, בולסים נקניקיות, מדברים בסלולרי ומפריחים למגרש מטוסים מנייר. פשוט תת-תרבות. לא חשוב כמה פעמים השופט יתחנן, בעברית: "ש-ק-ט ב-ב-ק-ש-ה" - החפלה בעיצומה. חוץ ממנגל היה שם הכל, כולל ילדים שעשו אפצ'י בכל פעם שהקנדים הגישו סרב. את אייל קיציס זה די שיעשע.
ובאמת, מה עושה קיציס כשדר טניס? בשום מקום בעולם לא מביאים ליצן לשדר תחרות ספורט. ברמת-השרון הבדיחה אפילו לא מצחיקה, כי כאן לא יושבים לצידו אסי כהן, טל פרידמן, אלי או מריאנו, אלא קשקשן בוטה וילדותי. "ראבק, תחטיא כבר"! אמר שלמה צורף לפני הגשה של הקנדי המצוין ואשק פוספיסיל, אותו גם כינה בהמשך "הגורילה הזה." אתם מתארים לעצמכם את מאטס וילאנדר, הפרשן ביורוספורט, אומר לנדאל במשחק נגד יריב שבדי: "Shit, miss it!" או מכנה שחקנים גבוהים בשמות של חיות? כשדודי השווה ל1:1- במערכות, צורף אמר לקיציס: "הקנדי לא יחזיק מעמד, בסופו של יום הוא יתפרק פה על המגרש." ראינו.
עוד ב-ynet ספורט:
- לראות ולא להאמין: תקצירי המחזור המשוגע בליגת העל
- ערן זהבי: "פאלרמו אוהבת אותי ואני מחזיר לה"
- יוסי בניון ייעדר שבוע, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי עלו שלב בגביע
וזה לא רק הצמד הזה. מהדייויס שידרו גם עמיחי שפיגלר ודניאל זילברשטיין, והשידורים נשמעו בדיוק אותו דבר. "יופי דודי"! "ענק אמיר"! "גדול אנדי"! "יאללה יוני"! גם כשהקנדי חבט כדור הגשה לרשת, הגרופיס עם המיקרופון פלטו שאגה: "יופי דודי"! כמה עומק ומקצועיות. אם במשך שלושה ימים שמענו 3,000 פעם את המילה "יופי," איך לעזאזל הפסדנו?
בשלב מסוים, כשפוספיסיל השיג עוד נקודה, צורף החליט: "נקרא לו הקנדי, כי יש לו שם של תרופה." וקיציס ציחקק: "עם השם הזה הוא צריך להסתובב בכל העולם." אחר-כך הוא חזר על הדאחקה: "הטניסאי בעל השם של סירופ נגד שיעול." כמה חבל שאין תרופה נגד פרימיטיביות.
שירזי מתקפל, אלימלך מתפעל
"יש זילות שערורייתית במעמד המאמן, גם באשמת המאמנים. הם תרמו לזילות כשלקחו כל הצעה בכל מחיר והסכימו ליישר קו עם התערבות של יו"רים." את ההצהרה הזאת, לא תאמינו, שיחרר ניצן שירזי בראיון ל"ידיעות אחרונות" בפברואר .2009 אותו מאמן ששנתיים אחרי, הוזיל והוביל את מעמד המקצוע לשפל חסר תקדים.
בשישי שעבר פורסם שבחוזהו של מאמן הפועל חיפה אין סעיף של פיצויים במקרה של פיטורים. למחרת, אחרי עוד הפסד, שירזי הצהיר שאצלו אין צורך בחוזים. מספיק שיגידו שלא רוצים אותו, והוא ילך. למה??? בכל מקום עבודה במשק זכאי עובד לפיצויי פיטורים, עלפי חוק. כשניצן מוותר על זכותו הסוציאלית הבסיסית, במיוחד באווירת השוק בה מתנהל הכדורגל הישראלי, הוא יוצר תקדים מסוכן ופוגע קשות בחבריו למקצוע. מילא הזילות, אבל מה עם הזולת?
והכל מתגמד כמובן ליד סיפור ערן לוי. התפלאתי מאוד כשניצן החליט לוותר עליו ולהשקיע בצעירים נמרצים דוגמת משה ביטון ומיכאל זנדברג. מצד שני, אלי אברבנל ושי הולצמן כנראה לא היו פנויים, וכל עוד המאמן עמד על שלו, מי אנחנו שנחלוק על דעתו. אבל אז באה ההוראה מגבוה ושירזי, ההוא שהוקיע את התערבות היו"רים, נכנע לתכתיב של הבוס וחילל את כבוד המקצוע. "ניצן גילה אצילות," אמר שלשום בלי למצמץ עוזרו הנאמן שביט אלימלך - ואם לשלב בין אמירותיהם של שני הלורדים, מעולם לא ידענו כזאת זילות של האצילות.
לזכותו של שירזי ייאמר שבהפועל חיפה קשה לו להביא לביטוי את האג'נדה שלו כמאמן, כפי שהיא באה לביטוי בפרשת "הכדור המרכזי." ניצן הודה אז בחקירה: "ערכתי שיחה חברית עם תומר סיני יום לפני המשחק שלהם מול אשקלון. הוא ביקש טיפים מקצועיים והמלצתי שיבטיח לשוער שלו, אוסטין אג'ידה, 2,000 דולר אם לא יספוג שער." עכשיו לך תיישם את הטקטיקה המבריקה הזאת אצל יואב כץ. הוא, כידוע, אוהב זילות.
קופת חולים של ההתאחדות
בשבת הקרובה ייפתחו משחקי הליגות לילדים ולנוער והבלגן במחלקת הרישום של ההתאחדות חוגג. לפניכם עדויות של ארבעה נציגי קבוצות, שהגיעו השבוע עם כל הטפסים הדרושים כדי לקבל כרטיסי שחקן.
יו"ר מועדון בדרום הארץ" :באתי בתשע בבוקר והיו לפניי בערך 30 אנשים. אחרי שעה שהתור לא זז, החלו צעקות. פתאום שניים משלושת הפקידים אמרו שהם חייבים ללכת לשיחה עם המנכ"ל. עד 11 התור התקדם בשישה מספרים והבנתי שהולך לי יום עבודה. אז הלכתי."
מנהל קבוצת ילדים: "ביזיון מה שקורה שם. הגעתי בעשר וחצי ולקחתי מספר .318 בפנים היה מספר .280 בחצי שעה התור לא זז בכלל. אתה יודע איזה סיוט זה? התייאשתי והשארתי את הטפסים אצל חבר שכבר חיכה שלוש שעות."
חבר הנהלה של קבוצה מליגה ב:' "היה ברדק לא נורמלי. אנשים מתייבשים בתור יום שלם ואין עם מי לדבר. קשה לי להסביר את התופעה כי כל שנה זה אותו דבר. מה כל-כך מסובך להוציא כרטיסי שחקן"?
וכל זה בהתאחדות שמנפנפת בתו התקן הבינלאומי "iso 9001" למצוינות וליעילות. איך אמר לי מנהל של קבוצת ילדים, מס' 347 בתור: "פה זה כמו קופת חולים. רק ששם אתה בא חולה ויוצא בריא. כאן אתה נכנס בריא ונהיה חולה."
שיעור בהתעמלות ומבוא להיסטוריה
נטע ריבקין היא ספורטאית מחוננת שעובדת קשה פי כמה מכל כוכבי הכדורגל שלנו, ומשתייכת לצמרת העולמית (מה שאי-אפשר לומר על אף אחד מהם.( שלשום היא גם זכתה במדליית ארד בחישוק באליפות העולם, ובאיגוד ההתעמלות מיהרו להכריז על "הישג היסטורי." זה נכון, כי מעולם לא הייתה לנו מדליה באליפות עולם בענף, אבל אם היה לנו איגוד נורמלי, שאינו מונע משיקולים פוליטיים, ייתכן שההיסטוריה הייתה מתרחשת כבר מזמן.
בהתעמלות אמנותית לא מספיקים הכישרון וההתמדה. את הציונים קובעת ועדת שיפוט, שיושבות בה מאמנות של המתעמלות ומתמקחות ביניהן. את תיתני ציון גבוה למתעמלת שלי, ואני אתחשב במתעמלת שלך. ככה זה עובד.
בעשור הקודם, כשאירה ריסנזון נמנתה באורח קבע עם הצמרת העולמית, היא התחננה לראשי האיגוד שישלחו איתה שופטת שאוהבת אותה, פשוטו כמשמעו
. הבעיה שריסנזון הייתה רשומה בהפועל חולון, מהאופוזיציה, בעוד שהאיגוד נשלט ע"י רענן ורשביאק ממכבי. אז בקשותיה נדחו והמדליות הלכו.
ב,2009- למשל, נשלחה עם ריסנזון השופטת אלה סמופלוב, שהיא לגמרי במקרה המאמנת של ריבקין, יריבתה העיקרית. וכך יצא שהשופטת הישראלית העניקה למתעמלת הישראלית ציונים נמוכים ביחס לשופטות ממדינות אחרות. "לכל המתעמלות המובילות בעולם יש את השופטת שלהן, ורק איתי שולחים שופטות שפוגעות בי," התלוננה ריסנזון, שפיספסה מדליה בשתי עשיריות. סמופלוב סירבה להגיב אז לטענות.
מוסר השכל: בספורט הישראלי יש ענפים שבהם גם כישרון אדיר ויכולת פנומנלית לא מבטיחים מדליה. אם אתה לא משתייך לאגודה המקורבת ליו"ר האיגוד, יכולים לאמלל ולחשק אותך. ובמקרה של ריסנזון, לאיגוד ההתעמלות הגיעה מדליית זהב בחישוק.
לפנייה לכתב/ת 
