שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אלוהים ובואינג 747
    הסיכוי שקיים גורם כלשהו שברא את העולם וקבע את חוקי הטבע ששולטים בו קטן יותר מהסיכוי שהוריקן חולף יצליח להרכיב מטוס בואינג 747

    "התורה לא באה להקנות לאדם ידיעה על הטבע או על האדם, אלא לדרוש ממנו לעבוד את ה'". ישעיהו ליבוביץ' ("רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ")

     

    חלקו הקודם של המאמר הסתיים בהנחה שאין ראיה בהווה ובעתיד שתוכל לקעקע את אמונתו של מיכאל אברהם בקיומו של בורא עולם. זוהי טכניקת הגנה מושלמת, כי היא הופכת את המעורבות האלוהית לברירת מחדל בכל עת ובכל מקום שאין למדע הסבר נקודתי מוכח.

     

    אם אלה הם פני הדברים, היכן עומד האדם החילוני בסוגיית קיומו של אלוהים? דוקינס (ע' 78) מונה שבע אבני דרך להסתברות קיומו, החל בתאיזם מלא (קרל יונג: "אני לא מאמין, אני יודע") וכלה באתיאסט מושבע: אני יודע שאין אלוהים, באותה מידת שיכנוע שיונג יודע שהוא קיים.

     

    המלצתי לאדם החילוני לאמץ את אבן הדרך השישית בסולם דוקינס: "מאוד לא סביר שיש אלוהים, ואני חי את חיי בהנחה שהוא לא קיים".

     

    כאתיאיסט בדרגה שש בסולם דוקינס הייתי רוצה לקוות שהמדע יעשה את הקיום האלוהי ללא רלבנטי, כפי שהוא עשה עם האתר, אבל המציאות הוכיחה שאין קשר הכרחי בין עובדות לאמונות.

     

    מי מאמין?

    נחמה פורתא אפשר לשאוב מקהילת המדענים. לפי סקר גאלופ שנערך ב-1995 בקרב הציבור האמריקני (הסקר מובא בספרו של אברהם), 5% בלבד בקרב הקהילה המדעית מאמינים בבריאה ו-55% מאמינים באבולוציה ללא אלוהים. 55% הוא לא מספר שאפשר להתגאות בו, אפילו אם משווים אותו למספר המקביל בקרב הציבור הרחב (10%), אלא אם מביאים בחשבון שהביולוגים אינם מהווים רוב בקהילה המדעית.

     

    כחצי מהמדענים מאמינים באבולוציה ללא התערבות אלוהית (צילום: shutterstock)
    כחצי מהמדענים מאמינים באבולוציה ללא התערבות אלוהית(צילום: shutterstock)
     

    מיכאל אברהם מתפלמס עם טענתו של דוקינס, ובעצם נגד העיקרון האנתרופי: "אם חוקי הטבע מתאימים כל כך להיווצרות החיים, הרי זה מעיד שיש יד מכוונת ומתכננת שיצרה אותם לשם כך" (ע' 157).

     

    חוקי הטבע אכן מתאימים להפליא להיווצרות החיים, ולא רק הם. מכלול מרשים של גדלים פיזיקליים תואם בדייקנות את התנאים הדרושים להופעת החיים על פני כדור הארץ.

     

    למשל, לו הכוח הגרעיני החלש היה מעט יותר רפה, תהליכי הבערה הגרעינית בשמש היו מואצים, ולכן היה נמנע ממנה לספק לכדור הארץ את קצובת הזמן של ארבעה מיליארדי שנים שנדרשו לו לפיתוח חיים תבוניים; אם הוא היה קצת יותר חזק לא היו נוצרים כוכבים נפיצים (סופרנובות), המייצרים את היסודות הכימיים הכבדים של החיים.

     

    הוא הדין ביחס לשלושת הכוחות האחרים. לדוגמה, חולשתו הקיצונית של כוח הכבידה ביחס לכוחות האחרים אפשרה לשמש לצבור מסה גדולה דיה של אטומים ליצירת הלחץ הכבידתי הדרוש להצתת הבערה הגרעינית, אשר קרינתה החמה מפרנסת את החיים על פני כדור הארץ.

     

    הפיזיקאי התיאורטי לי סמולין חישב ומצא, כי הסיכוי להגיע באופן שרירותי לערכים הקיימים של הקבועים הפיזיקליים הוא אחד ל-10 בחזקת 229. הסיכוי הזה הוא כה קלוש, כה זעיר וכה זניח, עד כי התממשותו מעלה את השאלה הניצבת בפתחו של העיקרון האנתרופי, נוסח ברנדון קרטר ורוברט דיקי: כיצד קרה שהחוקים והקבועים הפיזיקליים שמעצבים את היקום מכווְנָנים בדיוק מופלא לדרישות החיים.

     

    מסקנתם האזוטרית של השניים, שהיקום היה צריך להיות בנוי מלכתחילה באופן כזה – שבשלב מסוים בחייו תתאפשר התפתחותם של צופים בעלי תודעה – הביאה לפיצול העיקרון האנתרופי לשתיים.

     

    על פי העיקרון האנתרופי החזק, היקום שלנו נבחר מבין כל היקומים האפשריים האחרים, כי רק בו ייתכנו חיים אשר יוכלו לצפות בו ולהבינו. סטיבן ויינברג, חתן פרס נובל לפיזיקה, כינה את העיקרון האנתרופי החזק פתפותי ביצים.

     

    אכן, אין קשר מחייב בין הלימת חוקי הטבע לקיומנו לעיקרון האנתרופי החזק. היקום "נאלץ" להמתין זמן רב להופעתנו משום שעשרה מיליארד שנה הוא לערך משך הזמן הדרוש להיווצרות דור שני של כוכבים. שכן היסודות הדרושים ליצירת חיים נוצרים רק בתום הדור הראשון של כוכבים, אחרי שהם מפיקים בתהליכי הבערה הפנימיים שלהם ובהתפוצצויותיהם יסודות כימיים כבדים ממימן ומהליום.

     

    מה היה קורה אם?

    העיקרון האנתרופי החלש קביל יותר לאוזן: היקום חייב להלום את עובדת קיומנו, שאם לא כן לא היינו כאן.

     

    כדי שנוכל להיות כאן חייבים להתקיים מספר ניכר של תנאים. למשל, מיקום מערכת השמש ברצועה ידידותית לחיים בגלקסיית שביל החלב, במרחק 25,000 שנות אור מליבתה. כוכבי הלכת שמחוץ לרצועה הידידותית הזאת שרויים בסכנה מתמדת מהתפוצצויות סופרנובות ומהתנגשויות בכוכבי שביט.

     

    וזה רק ההתחלה: אילו מסלול כדור הארץ סביב השמש היה גדול באחוז אחד היינו קפואים כמו מאדים; אילו מסלולו היה קטן בחמישה אחוזים היינו שרופים כמו נגה; אילו השמש היתה מסיבית פי שלושים, היא לא היתה מתקיימת יותר מעשרה מיליון שנה, והחיים לא היו יכולים להתפתח על פני כדור הארץ.

     

    אילו האטמוספרה שלנו היתה מורכבת מ-25 אחוז חמצן (במקום 21 אחוז), די היה בניצוץ אחד של אש כדי להעלות את כולנו בלהבות; אילו רמת החמצן היתה יורדת אל מתחת ל-15 אחוז, בעלי החיים היו מתים מחנק והיערות היו מתנוונים תחת מרבד עבה של עשבים ועלים מתים.

     

    אם כן, מה בכל זאת הסיכוי שכל התנאים המוקדמים הללו יתמלאו במקרה? האין זה מעיד, כדבריו של מיכאל אברהם, על "יד מכוונת ומתכננת שיצרה אותם לשם כך". ממש לא.

     

    כמו לזכות בפיס 

    ההלימה המדהימה בין כל כך הרבה פרמטרים פיזיקליים וביולוגיים כתנאי להיווצרות החיים על פני כדור הארץ היתה שואפת לאפס אילו נדרשנו ברגע "המפץ הגדול" לחזות כמה גלאקסיות ייווצרו, כמה כוכבי שבת ולכת יהיו בכל גלאקסיה, והיכן ומתי יופיעו חיים על אחד (או יותר) מביליוני-ביליוני כוכבי הלכת.

     

    אלא שסיכוי בלתי אפשרי זה הופך לעניין טריוויאלי אם צופים עליו בדיעבד. כך זה בהגרלה של מפעל הפיס, שבה כל שבוע יש זוכה, למרות שהסיכוי לנבא את שם הזוכה שואף כמעט לאפס. וכך גם באבולוציה הדארווינית.

     

    אילו גלגלנו את סרט האבולוציה 600 מיליון שנה לאחור, שום יצור תבוני לא היה מסוגל לחזות שמתולעת הפִּיקָּאיָה הקדומה יתפתחו כל החולייתנים בטבע – לרבות כרישים, תנינים, ציפורים, נמרים, פילים, קופים וכמובן בני אדם.

     

    מעריכים שיש 4 בחזקת 23 כוכבי שבת ביקום הנצפה, ואם נניח שרק לאחוז אחד מהם יש כוכבי לכת, ורק באחוז אחד מהם ניתן לפתח חיים, קיימת אפשרות תיאורטית לקיום ניצני חיים ב-400 ביליון-ביליון כוכבי לכת.

     

    מבחינה סטטיסטית, אין זה בלתי אפשרי שמתוך מספר אסטרונומי זה יתקיימו, לפחות בכוכב לכת אחד, כל התנאים המוקדמים להופעת החיים. במילים אחרות, נוכחותנו כאן היא התוצאה, ולא הסיבה, של תנאים אלו. בכל אותם כוכבים, שבהם לא התקיימו התנאים הדרושים לא התפתחו חיים ולא נוצרו יצורים תבוניים המסוגלים להעלות תהיות מסוג זה.

     

    "אלוהים איננו כוח אלא אלוהים, והאדם המאמין מכיר כערך העליון בחייו את העבודה שהוא עובד את האלוהים" ישעיהו ליבוביץ' ("רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ")

     

    תחשיבים סטטיסטיים אלה חלים גם על הערכתו של לי סמולין שצויינה לעיל: אם הסיכוי להגיע באופן שרירותי לערכים הקיימים של הקבועים הפיזיקליים בעולמנו הוא אחד ל-10 בחזקת 229, איך קרה שהסיכוי המזערי הזה התממש? גם כאן התשובה בידי הסטטיסטיקה.

     

    על פי מודל תורת המיתרים, שאימצה את חישוביו המוקדמים של הפיזיקאי אנדרי לינדה, קיימים 10 בחזקת 500 יקומים מקבילים לנו (לפי חישוב אחר: 10 בחזקת 1010,000,000). זהו מספר אסטרונומי ממש, בלתי נתפס מפאת גודלו.

     

    להמחשה בלבד, מדבר סהרה, גדול מדבריות החול העולם, מכיל 10 בחזקת 25 גרגירי חול בלבד. תורת המיתרים יכולה אפוא לתת מענה סטטיסטי לתמיהתו של לי סמולין, כפי ש-400 ביליון-ביליון כוכבי לכת נותנים מענה אפשרי לסוגיית ההלימה המדהימה של חוקי הטבע להיווצרות החיים על פני כדור הארץ.

     

    קיימים יותר יקומים ממספר גרגירי החול במדבר (צילום: זיו ריינשטיין)
    קיימים יותר יקומים ממספר גרגירי החול במדבר(צילום: זיו ריינשטיין)
     

    אמנם היקומים המאכלסים את המגה-יקום לעולם יימצאו מחוץ לתצפיותינו, ועל כן יישארו בגדר השערה, לפחות עד שלא תימצא לה תיאוריה חלופית – אם בכלל. אכן כך, אם בכלל.

     

    עלינו להשלים עם המחשבה שייתכנו דברים שלעולם לא נוכל לדעתם. אמר את זה קסנופנס לפני יותר מ-2,500 שנה: לעולם לא יהיה אדם שיידע את טבע הדברים לאשורם. אפילו יגע במקרה באמת המדויקת, הוא לא יידע שהוא נגע בה.

     

    יותר מיקום אחד?

    כאשר ריצ'רד פיינמן נשאל אם הוא מחפש את החוקים הסופיים של הפיזיקה, הוא השיב: אני מחפש לדעת יותר על העולם. אם אמצא את החוקים שמסבירים הכל – מה טוב. זה יהיה נחמד. ואם יתברר שזה כמו בצל עם מיליון שכבות, ונהיה עייפים ומותשים מהסתכלות עליהן, שיהיה. אינני פוחד מזה שאינני יודע.

     

    מיכאל אברהם מזלזל באפשרותו של עולם רב-יקומים ("תזה הזויה"), למרות שתורת המיתרים נשענת על מסד מתמטי איתן, העולה בקנה אחד עם חוקי הפיזיקה. אבל, אם ההשערה בדבר קיומם של 10 בחזקת 500 יקומים מקבילים לנו נראית הזויה, קל וחומר הסבירות לקיומה של ישות נצחית, כל-יודעת וכל יכולה, שהיא סיבת כל הקיום וכל הקיים, הנוכחת בכל מקום ובשום מקום, שחקקה את חוקי הטבע ומנהלת עד היום את ענייניו השוטפים של העולם – על כל החי והצומח שבו.

     

    ישות עלומה מאין כמוה, לאין שעור יותר מהעולמות המקבילים, חסרת מעמד תיאורטי ואמפירי, שבשבריר זמן של 10 בחזקת מינוס 43 של השנייה הראשונה להיווצרות היקום הפרידה את כוח הכבידה משלושת הכוחות האחרים, ותכף לכך הפעילה את שעון הזמן.

     

    אז, בשבריר בלתי נתפש של זמן, בין 10 בחזקת מינוס 35 ל-10 בחזקת מינוס 33 של אותה שנייה, שיגרה את היקום הזעיר למסע מואץ של התפשטות, אשר ניפחה את ממדיו פי 10 בחזקת 50. אבל, כבעל יד חזקה וזרוע נטויה, שאינו בוחל בקטנות, אותה ישות שאין להטיל ספק בקיומה דאגה כעבור 13.7 מיליארד שנה לבנות גם את המנוע הסיבובי של חיידק השוטן.

     

    מיכאל אברהם מודה ברשימותיו, שמטרתו "לשכנע את הקורא שסביר יותר להאמין באלוקים מאשר להחזיק בעמדה אתיאיסטית". כלומר, "שיש גורם כלשהו שברא את העולם וקבע את חוקי הטבע ששולטים בו." אחרי קריאת ספרו וסדרת מאמריו השתכנעתי שההסתברות לקיומו של גורם כזה קטן יותר מהסיכוי של הוריקן החולף על פני מגרש גרוטאות להרכיב מטוס בואינג 747.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אלוהים ובואינג 747"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים