"עקרות בית נואשות": שולטות ולא מחדשות

"עקרות בית נואשות" פתחה אמש (א') את עונה השמינית בארצות הברית כשידה עדיין על העליונה. נכון, הרייטינג בעונה הקודמת הגיע לעתים לשפל של פחות מעשרה מיליון צופים לפרק, הנתון הנמוך ביותר בכל תולדות הסדרה. ונכון, העונה השביעית היתה הפעם הראשונה שהתוכנית לא דורגה בין 20 הנצפות ביותר.

ועדיין, עם ממוצע של 10 מיליון צופים לפרק, קהל מעריצים עצום, המוני חיקויים (כולל מותג "עקרות הבית האמיתיות" המצליח) והתעניינות כללית של התקשורת, אי אפשר לומר שהגברות של ויסטריה ליין היו בשלב החזרת הציוד.

העונה השמינית של "עקרות בית נואשות". המעריצים עדיין איתן

ובכל זאת, בסוף העונה הקודמת הודיעו ברשת ABC כי העונה השמינית של "עקרות" תהיה גם האחרונה. היוצר המיתולוגי, מארק צ'רי, ממשיך הלאה לפרויקטים נוספים, החוזה עם השחקניות הראשיות לקראת סיום והגיע הזמן לסגור את הבסטה.

אין חדש תחת השמש של ויסטריה ליין

למעשה, קצת מוזר לכתוב ביקורת על "עקרות בית", כי התחושה היא שהן מעולם לא הלכו. כוחה של הסדרה, שהיתה למעשה "סופר-סופ", אופרת סבון מושקעת במיוחד, היה שלמרות שלל ההתפתחויות בעלילה ניתן תמיד היה לצלול אל הפרק ולהרגיש בבית. הפורמט הרי די קבוע: קבוצת עקרות הבית חיות להן בשכונה הפסטורלית, מסתירות איזה סוד, מנסות לפצח איזה תעלומה, מישהו נהרג, מישהי מותקפת, ובסוף הקריינות של מרי אליס מכסה על הכל.

במובן הזה, פרק הבכורה של העונה השמינית ששודר אמש היה ממש כמו כל פרק אחר בעונות הקודמות, וסיפק את הסחורה שאנחנו כבר רגילים אליה: הפרק נפתח בסוד אפל (חבורת הבנות קוברת את הגופה של אלחנדרו, אביה החורג של גבריאל, שאותו קרלוס הרג בסוף העונה הקודמת) שהולך ככל הנראה ללוות את שארית העונה.

מתוך העונה השמינית של "עקרות בית נואשות". מספק את הסחורה

גם ההמשך מוכר: מערכות יחסים מתפרקות (טום ולינט) ונבנות (ברי וחברה השוטר החתיך צ'אק); בחור חדש ומסתורי מגיע לשכונה ורנה מנסה לפתות אותו; קרלוס וגבריאל מתמודדים עם סוד ההריגה; ברי עדיין פאסיב-אגרסיב וסוזן עדיין משונה אך חמודה; יש בליל של שקרים, מכות ואפילו נפילה פוטוגנית לבריכה; וסמטה על מנהגה ממשיכה.

גם בעונה השמינית, כך נראה, הבנות מוכיחות שיש סיבה למה אנחנו אוהבים אותן. הדיאלוגים מצוינים ברובם (במיוחד בין גבריאל וסוזן, הזוג הטוב ביותר בסדרה), הסיטואציות אפלות וקומיות (למשל, קומדית הטעויות האופיינית בהן ברי וגבריאל מנסות להפטר מהרכב של ההרוג ו"נתפסות" על ידי צ'אק)

ולפני שהספקנו לומר "בואו לרכל על כוס קפה" כבר חוזרת מרי אליס עם קריינות תובנה מעניינת ומונטאז' לסיום, שאחריו מגיעה נקודת מתח קטנה לתחילת הפרק הבא.

אז נכון, כמעט שום דבר לא היה מקורי בפרק ששודר. את כל נושא הגופה-שנטמנה-בפרק-הראשון-וצצה-בהמשך מעכוּ לא מעט פעמים בעונות הקודמות, וגם מערכות היחסים, קומדיות הטעויות והשטיקים הקבועים של הדמויות כבר נטחנו עד דק בעבר. ועדיין, למכורים ולאוהבים, מדובר במנה קבועה של גילטי פלז'ר. העובדה שזה תיכף נגמר לתמיד רק מוסיפה להנאה, גם אם היא לא ממש מחדשת.