הם לא שלחו לי מצעים ואני לא יודעת מה תוכניות השלום שלהם. הם לא מתעמתים, וכך אני לא יודעת כיצד ינהגו מול מנחה טלוויזיוני. אחד הולך לתערוכה של אורי ליפשיץ, שני ידוע בנגינתו העצית בפסנתר. מעט מאוד, מעט מדי, אנחנו יודעים על האנשים שמאחורי התדמיות שרצות לראשות הממשלה. והנה מה שמגיע לנו לדעת, כמו בדמוקרטיה אמיתית. ארצות הברית, למשל.
האם הם שילמו את המסים שלהם בזמן? האם לא הפרו חוקי מדינה? האם מצבם הבריאותי מאפשר להפקיד בידיהם את גורל המדינה שלי? ההיסטוריה האנושית גדושה בסיפורים עצובים על בעיות תפקוד וחוליים של מלכים, שועים ומנהיגים, שהוסתרו מעיני הציבור, כל פעם מנימוקים אחרים. "יש לשמור על יציבות המשטר", "צריך למנוע מהומות", "מה יגידו האויבים", ו"ממתי מספרים את כל האמת לעם".
אלכסיי רומאנוב הקטן היה חולה המופיליה, אבל גם יורש העצר היחיד של הקיסרות הרוסית. העם לא ידע. ההורים - הצאר ניקולאי והצארינה אלכסנדרה – חיו בחרדה מתמדת, וכשנמצא להם מרפא-אליל בדמותו של הנזיר הנואף רספוטין, לא השכילו להבחין שקירובו לחצר המלכותית מזרז את קריסתה. מה באמת היה לג'ורג' השלישי מלך אנגליה, והאם אכן הפורפיריה, מחלת דם נדירה למדי, גרמה לו לנהוג בטירוף שיוחס לו? וכיצד טיפלו ברוח הרעה של שאול המלך? מובן שלא גילו לכל בית ישראל מה באמת הולך בחצר המלכות בין התקף זעם למשנהו. אלא שאלכסיי, ג'ורג' ושאול לא היו מועמדים בבחירות דמוקרטיות.
כמו פנתר
גם דוגמאות מן העבר הלא-רחוק מלמדות עד כמה חשוב לנו לדעת אם מנהיגינו בקו הבריאות, אם הם מתפקדים כיאות. האמריקנים סלחו לרונלד רייגן, למרות שלא גילה להם בתקופת כהונתו כי הוא לוקה באלצהיימר. עם זאת, הוא גרם להם מבוכה עצומה כשאמר שהוא "לא זוכר את האירוע" כל אימת שנחקר בפרשת אירן-קונטראס. מחול השמועות סביב מכשלותיו המילוליות, שכחתו המופלגת והתבצרותו מאחורי חומות של יועצים מפרנס עד היום היסטוריונים של העת החדשה, שמנסים לבדוק מהו חותמו של האיש בשנות כהונתו האחרונות, ומתי תיפקד כבובה ממוכנת וחייכנית.
נתקרב מעט לאזורנו: כיוון שלא ידענו בזמן, גם לא היינו יכולים להעריך נכונה אם מצבו הנפשי של מנחם בגין תרם למהלכיו האחרונים בהסתבכות הלבנונית אם לאו, ואם בכלל מותר להפקיד את ראשות הממשלה בידי מי שלוקה בדיכאון קליני. לא רק שמותר לנו לדעת, זוהי זכותנו כציבור של בוחרים שמנסים לנווט בין סיסמאות בחירות מטעם לבין מסעות הכפשה מטעם.
עמרי שרון, הבן של, סיפר אמש ל"ידיעות אחרונות" כי בבדיקה האחרונה של אביו "אמרו עליו שהוא בריא כמו פנתר". הדימוי, עם כל הכבוד, לא מתיישב עם חזותו של מר שרון, גם לא עם אמירה אחראית של רופאים. אינני יודעת מה אמרו הרופאים למר ברק בבדיקה האחרונה, ולאיזו חיה ממשפחת החתולים הישוו את בריאותו-שלו, אבל אני רוצה וגם צריכה לדעת שכל אחד מן המועמדים אינו לוקה במשהו שיקשה עליו לנהל את ענייני המדינה, יום אחרי בחירתו.
האם אתם בריאים, מר שרון ומר ברק? האם אתם נוטלים תרופות כלשהן, שהשפעות הלוואי שלהן פוגעות בנהיגה ובהנהגה? הכל בסדר אצלכם? אז תראו לי בבקשה תיקים רפואיים מסודרים, כי אם הכל בסדר, ואם אתם רוצים את הקול שלי, באמת שאין לכם מה להסתיר.
