שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חיים של אחרים: "בן המלך והעני"
    "בן המלך והעני" דן בסוגיות של חופש אל מול אכזריות השלטון. עבור הקורא הצעיר בישראל, שיתוודע עד מהרה לייצוגים של תמות אלו במציאות, ראוי להדגיש את הסיפור החכם הזה, שסוחף אחריו בדהרה את האינטלקט ואת הלב גם יחד

    בספר "בן המלך והעני" שכתב מארק טווין ב-1881, מציג הסופר האהוב את הסוד הכמוס של כל אחד מאיתנו: להיות מישהו אחר. מאה ושלושים שנה לאחר פרסומו הראשון, עדיין מעורר הטקסט הנפלא והרהוט הזה תחושות עזות, שמקורן בחוויה רבת העוצמה של חילוף זהויות. טווין אמנם מתמודד עם החוויה הזו בדרכו שלו; בהצגת הפרובלמטיקה הנובעת מהמהלך, במשמעויות פילוסופיות ורגשיות ובהטלת חיצי ביקורת ארסיים, אך הגרעין העלילתי, שהוא חילוף זהויות, מכונן את ההתלהבות מהסיפור.

     

    חילוף זהויות מכונן התלהבות. עטיפת "בן המלך והעני"  (עטיפת הספר)
    חילוף זהויות מכונן התלהבות. עטיפת "בן המלך והעני"

     

    בימים אלו רואה אור תרגום חדש ל"בן המלך והעני", עליו אמונה הסופרת נאוה סמל, והינו הספר העשירי בסדרת "הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה" של הוצאת "אוקיינוס", בשיתוף עם הוצאת "מודן". הסיפור מוכר וידוע: טום קנטי נולד בלונדון בסתיו אחד במאה השש-עשרה. רצה הגורל והוא נולד למשפחה ענייה מרודה שהתגוררה במתחם שכונה חצר הפסולת. אביו השיכור וסבתו המרשעת התעללו בו, אך הוא היה צמא לידע ויותר מכל: הלך שבי אחר אורחות החיים של משפחת המלוכה.

     

    שוב נאמר כי רצה הגורל, ולטום הזדמן מפגש עם אדוארד טיודור, יורש העצר, בנו של המלך הנרי השמיני, שנולד באותו יום, באותה העיר, אך בעולם שונה לחלוטין. שני הילדים כמעט וזהים במראם ובמפגשם הם מעלים את רצונם לחוות את עולמו של האחר. חיש מהר הם מחליפים את לבושם ומכאן מתחילה הדרמה האמיתית: טום העני מזוהה כבן המלך ונאלץ להתמודד עם מטלות המלוכה שזרות לו ובה בעת, הוא מתוודע לשלטונו האכזרי של המלך. במקביל, גם אדוארד היהיר מגלה כי הממלכה מפורקת ועגומה מחוץ לכותלי הארמון בשל חוקיו האיומים של אביו, בעוד הוא נאלץ להימלט שוב ושוב על חייו כשאביו של טום רודף אחריו, משום שחשב אותו לבנו.

     

    התגלמות הטוב האנושי

    על שני הילדים עובר מסע לא פשוט, הן ב"כלוב הזהב", הלוא הוא ארמון המלוכה, והן בחלקים העלובים של לונדון. טום ואדוארד זועקים את זהותם האמיתית לאורך כל ההרפתקה, אולם כאשר טום טוען כי אינו בן המלך, סוללת יועצים ורוזנים מחליטים שהוא לוקה באי שפיות זמנית ודואגים להנחות אותו במהלך שהותו בארמון. לעומתו, אדוארד האומלל, שאינו חדל מלומר כי הוא הנסיך, גם מתנהג ככזה - מה שמוביל לקיטונות של בוז וחוסר הבנה כלפיו. בשני המקרים הילדים נתפסים כמשוגעים, לא מקשיבים, ובשני המקרים אופיים וחדות מחשבתם מובילים אותם אל הסוף הטוב.

     

    אולם בכל זאת ניתן לזהות שוני בהתמודדות של שני הילדים עם המצב החדש. טום העני מסתגל די במהרה לתפקידו החברתי; ידיעותיו המוקדמות ותפיסתו המהירה עוזרים לו להתמצא בסביבה הלא-מוכרת וליבו הטוב ותבונתו באים לידי ביטוי ברגע בו הוא נהפך למלך, לאחר מותו של הנרי השמיני. זאת בניגוד לאדוארד שאינו משלים עם המציאות אליה נקלע וממשיך לנהוג כבן מלך, על כל הגינונים הבעייתיים שהם פועל יוצא של מעמדו הרם. רק לקראת סוף ההרפתקה, הוא מבין עד כמה שלטונו של אביו אכזרי ומוצא בליבו חמלה ואהדה לעניים והמדוכאים, בעזרתו של מיילס הנדון, שהוא התגלמות הטוב האנושי.

     

    בשל כך, עולה התהייה כיצד אדוארד לא משכיל להבין את הדבר הפשוט ביותר, אותו עניין שטום הבין מהרגע הראשון: כאשר הוא לבוש סחבות, איש אינו יכול להכירו כבן המלך. שני הילדים עמדו על כך שהם דומים עד מאוד ובכל זאת, אדוארד נותר כבול בתודעתו המלכותית הנשגבת ואינו מצליח לעשות את הטוויסט המחשבתי כפי שעשה טום.

     

    בשל כך, דמותו של אדוארד חלשה יותר מדמותו של טום, זאת בניגוד גמור לדרמה הסוערת שפוקדת אותו, בעוד בבית המלוכה חילוף הזהות אמנם יוצר בלגן, אך אינו מספק התרחשויות מסוכנות. אדוארד נחטף, כמעט ונרצח, נאסר ונמצא כל העת במנוסה, אבל הדרמה הגועשת הזו עומדת בסתירה צורמת למונוטוניות של דמותו והתנהגותו.

     

    האם בכך ביקש טווין להציג את העני כנעלה על בן המלך? אינני סבור כך, שכן את הביקורת החברתית הוא מציג באופן חד וברור; הן בדיבור ישיר של הנכלאים והפושעים שמצבם נבע משלטון הדמים של המלך והן בהצגת אורח החיים של טום בזהותו כנסיך, כאשר הוא מתוודע לבזבוז העצום של חצר המלוכה, לחוקים האכזריים והמטופשים ולמערכת הפוליטית המושחתת בחסות המלך. אם כן, ניתן לומר שלטום ולאדוארד תפקידים שונים בסיפור.

     

    הסכנה שברדיפה

    טום הוא האינדיבידואל, שלא נכנע לגורלו העגום והתעקש ללכת אחר חלומותיו, גם במחיר כבד. ואילו אדוארד, שלא מוכן היה לוותר על זהותו כבן מלך גם כאשר הדבר עלול היה לעלות לו בחייו, מייצג את

    האדם שהקודים החברתיים קועקעו על לוח ליבו והוא נאלץ לחוות בצורה הקשה ביותר את תהליך השחרור מהכבלים החברתיים, עד להכרת העצמי.

     

    ובכל זאת, ביקשו השניים חיים אחרים, גם לזמן מועט. כמיהה זו כמעט ברורה מאליה והיא אינה תלויה במעמד חברתי. היא משקפת את משיכתנו אחר הבלתי ידוע, לקבל הזדמנות נוספת או לטעום סגנון חיים שונה. אך טווין טורף מיד את הקלפים: חילוף הזהויות שנעשה כלאחר יד, הופך במהרה להרפתקה מסוייטת ומצביע על הסכנה שברדיפה אחר מה שאיננו.

     

    אולם גם כאן טווין שוב מתעתע בנו וחלקו האחרון של הספר והסוף הטוב, מתמקדים בשינוי הנפשי והתודעתי של הילדים ומראים שלהישאר נאמן לעצמך דורש התמודדות עם שינויים ומצבים לא פשוטים. המסע שעוברים השניים, מורכב ומסועף לכשעצמו, התרחש משום שהם חשו כלואים בעולמם. כוחו של הספר בכך שנקודת המוצא פשוטה ואלמנטרית, ואילו המשכה בעל רבדים פילוסופיים, חברתיים והומאניים.

     

    תרגומה של סמל קולח לרוב ומצליח להעביר את סגנונו של טווין באופן מרשים. לעתים מופיעים ניסוחים הזרים מעט לעולם הסגנוני שסמל הצליחה לתרגם כהלכה במרבית חלקיו של הרומן. אולם אלו אינם מעיבים על כוחו האלמותי של הטקסט, שתורגם במלואו לעברית עדכנית השומרת על זיקה למאפיינים הסגנוניים של הטקסט המקורי (שאף הוא שילוב של סגנונו החד והחריף של טווין עם מבע התואם את התקופה).

     

    ניתן היה להרחיב את הדיבור על הפן החברתי של הסיפור, אך נסתפק בכך ש"בן המלך והעני" רלוונטי היום יותר מתמיד. הוא דן בסוגיות של חופש, אטימות ואכזריות של השלטון, שחיתות ואלימות. עבור הקורא הצעיר בישראל, שיתוודע עד מהרה לייצוגים של תמות אלו במציאות, ראוי להדגיש את הסיפור החכם הזה, שסוחף אחריו בדהרה את האינטלקט ואת הלב גם יחד.

     

    "בן המלך והעני" מאת מארק טווין, תרגום: נאוה סמל. הוצאת "אוקיינוס" בשיתוף עם "מודן". 210 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חיים של אחרים: "בן המלך והעני""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מארק טווין. טקסט בעל כוח אלמותי
    צילום: gettyimages imagebank
    7 לילות
    מומלצים