לצום יום בשנה? כמו כיפה על עבריין
"כשצמתי והתפללתי בלב שלם, פתאום חשתי שבעצם ההתנהגות ה'דתית' שלי ביום כיפור, אני לא רק 'מרמה' את ריבונו של עולם, אלא אני חוטא בעיקר כלפי עצמי"
תחושת הקבס שעולה בגרוני למראה אנסים ורוצחים החובשים כיפה רגע לפני שהם נכנסים לאולם בית המשפט מלווה אותי שנים. "איזה צבועים ומתחסדים הפושעים הללו", אני חושב לעצמי שוב ושוב, ומקבל תחושת חיזוק מכל התגובות והטוקבקים בנושא.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
ה"הצגה" הזו, של חלאת החומר האנושי מול שופט בשר ודם כבר מזמן לא עובדת, והשנה חילחלה בי המחשבה הבאה: אם פושע חובש כיפה שנייה לפני שהוא ניצב בפני שופטו, במה אני טוב יותר בעובדה שאני צם יום אחד בשנה ומתפלל ביום כיפור באדיקות בבית הכנסת? מה ההבדל בין ההצגה של הרוצח לזו שלי?
ככה מתנקים?
רמת השרון היא מקום בורגני ועתיר אנשים איכותיים, במבט לאחור אני זוכר את אושיות העם הישראלי המתפללים לצידי בבתי הכנסת השונים: מפיקי על, סלבס מהשורה הראשונה, עורכי דין שרואים יום-יום בעיתונות וכמובן השכן
המרוחק שלי, המפורסם ביותר בארץ בתחומו אותו אני פוגש כל שנה בבית הכנסת הממוקם מעבר לפינה.
כשהמבטים שלנו מצטלבים בפעם הראשונה בין כותלי המקום הקדוש, כאילו נאמרו ללא הגה המילים הבאות: "תגיד מישל, איזה גדול זה, הא? מוציאים את כיפת ההלוויות מתא הכפפות ברכב, מביאים את הטלית המדיפה ריח קל של עובש מהארון שלא נגענו בו שנה, שם גם התפילין של הילד מהבר מצווה שרכשנו לפני עשר שנים, מוצאים את הסידור ומסירים את האבק, ואז לובשים את התחפושת כולה, מגיעים לבית הכנסת כאילו שלא היינו בו פעם אחרונה לפני שנה תמימה, והנה ביום אחד אנחנו 'מגהצים' את האשראי הקלוקל שלנו בבת אחת ומקבלים אשראי נקי וטהור - לא גדול?"
תגידו, אם שופט בית משפט רואה מולו עלוב נפש ומסואב החובש כיפה וזו כלל לא משפיעה עליו, אז מה נגיד על שופט בית המשפט העליון-עליון-עליון שלנו, שדי עסוק לדעתי, וביום הכיפורים ודאי מתפוצץ מצחוק כשהוא רואה חלק לא מבוטל מעם ישראל ש-364 ימים ביצע כל חטא אפשרי ועתה במשך 24 שעות הוא "מכפר" בצורה מושלמת על כל העוולות בצורת צום קל ומלמול בבית כנסת הקפוא מקור המזגנים. האם הקדוש-ברוך-הוא באמת חושב שככה בלי שום מאמץ יכול אדם "לנקות" את כל מה שעשה בכמה שעות של התנדנדות?
על מי אני עובד?
אני מכבד את הקהילה שהפכה את הדת לאורח חיים. זה ממש לא קל, והאמת היא שאני לא חושב שהייתי שורד יום אחד בצורת חיים שכזו: אי-אפשר לאכול מטעמים מדהימים, צריך לקום מוקדם וללכת לבית הכנסת, יש שורה אינסופית של מטלות ההופכות את החיים לקשים ביותר - בקיצור לא תודה, לא בשבילי.
כשצמתי בפעם האחרונה והתפללתי בלב שלם, הפנמתי כמה לא קלים חייו של האדם הדתי, חשתי שאני, בעצם ההתנהגות ה"דתית" שלי ביום כיפור, לא רק מרמה את ריבונו של עולם וחושב שהוא ימחול לי על חטאי בתפילת אינסטנט, אלא אני חוטא בעיקר כלפי עצמי: אתה לא יכול לנקות את עצמך ואת המצפון שלך ביום אחד של תפילות.
אני מאמין, למשל, בתפילת "הגומל", שהיא אמירת תודה על נס כזה או אחר, אבל אני כבר לא מאמין ביום כיפור, שהפך לדעתי למשוואה חשבונית מאוד פשוטה: במחי יד
אחד אתה לא רק מנקה את החובות של שנה שלמה, אלא מבצע לכאורה רכישה של זכויות ל-364 הימים הבאים. אחלה עסקה ללא ריבית וללא הצמדה, לא?
יום הכיפורים שלנו, של הציבור החילוני, הוא לדעתי דומה מדי לגויים שהולכים לווידוי אצל הכומר ויוצאים צחים כשלג. זה לא יכול להיות ככה. לדעתי, או שאתה מאמין ומקיים מצוות, או שאתה לא. אין דבר כזה "מסורתי", או כאלה השומרים רק את המצוות שנוח להם, ולכן אם אתה אפיקורס - הישאר כזה, אל תעשה הצגות. בחייך, אלוהים ממש לא אוהב את זה.
לפנייה לכתב/ת 
